גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 419ראשיהפצה

ניצב וילך - מיקרוסקופ

פרשת ניצב אורי בר לב כבשה השבוע את הכותרות
25/11/10, 13:41
עדי גרסיאל

ניצב וילך

פרשת ניצב אורי בר לב כבשה השבוע את הכותרות. הטיפול התקשורתי מוכוון הסנסציות זכה לביקורת מוצדקת מצד דובר המשטרה בכנס העיתונאים באילת. מצד שני, אולי הגיע הזמן שהמשטרה, שמשתמשת תדיר בהדלפות ככלי לשבור את הנחקרים ולהאדיר את החוקרים, תמצא את עצמה בצד השני של המתרס - מתגוננת מפני שטף פרסומים מביכים.

אבל בשולי הפרשה התפרסמו בימים האחרונים פרטים על קשריו של הניצב עם התקשורת, שלא זכו להבלטה הראויה להם. על פי מקורות שונים (למשל הבלוג 'פוסטה' של העיתונאי לשעבר אמיר זוהר) היה בר לב במשך שנים אחדות בן זוגה של כתבת ידועה לענייני משטרה. חישבו על הבעייתיות האפשרית: היא מסקרת את היחידות שעליהן הוא ממונה ועושה זאת באהדה, והוא מעביר לה אינפורמציה בלעדית, למשל. העניין לא נעלם מעמיתיה של אשת התקשורת החרוצה והם התלוננו (על הפסד סקופים, לא על עצם הרומן, חלילה), אך הושבו ריקם בידי הדרגים הבכירים במשטרה ובכלי התקשורת. הגברת, שככל הנראה נותרה מיודדת עם הניצב, אכן המשיכה לגבות אותו במאבקו במפכ"ל, שרצה להדיחו, וגם בפרשה הנוכחית.

מעניין מה חושבים במועצת העיתונות על הנושא. ולא פחות מעניין מדוע איש לא פנה אליהם בתלונה.

* בן כספית קבע לפני שבועיים בטורו במוספשבת של מעריב כי ליהונתן פולארד נעשה עוול עצום, שהגיע הזמן לשחרר אותו, ושהמפתח לכך נמצא בירושלים ולא בוושינגטון. מגיע לו ולמעריב יישר כוח על הקמפיין שבו פתחו למען פולארד. זה נעשה אמנם כמה שנים אחרי שהתקשורת הדתית-לאומית הרימה את הנושא. אבל יש מי שאומר שכל עוד עניינו של פולארד מזוהה עם מגזר מאוד מסוים, סיכויי שחרורו נמוכים. נקווה שמעריב לא ירפה עד לתוצאה המיוחלת.

עדי גרסיאל

 

על הנסים

לפני כשלוש שנים פרסם ערוץ 1 'תחקיר' על עמותת אלע"ד (אל עיר-דוד), העמותה העומדת מאחורי הקמת הגן הלאומי עיר-דוד ואכלוס השכונות הסמוכות ביהודים. מי שעוקב יכול להבחין במתקפה רחבת היקף על אלע"ד בשנתיים-שלוש האחרונות, הכוללת שעות עבודה וכסף מארגוני שמאל קיצוני כמו 'עיר עמים', 'עמק שווה' ואחרים. המתקפה משולבת בחיפוי תקשורתי של 'תחקירים' המציגים את המתנחלים כרעים ואת הערבים כצד המסכן.

בעקבות תקרית אלימה שאירעה בשבת שעברה בזירה אחרת, בהר חברון, נחשף אחד מגיבורי המאבק: נסים מוסק. מוסק הוא יוצר סרטים ותיק ומוכר, בין השאר לצופי ערוץ 1. מוסק גם ביים את אותו 'תחקיר' אודות אלע"ד, והיה בין חלוצי המאבק התודעתי נגד העמותה בערוץ הממלכתי. לאחר כשנה הציג ערוץ 1 כתבה שלו התומכת בנציג 'עלה ירוק' דן בירון לעיריית ירושלים.

בימים אלו מוסק משתתף באירועים האלימים של השמאל והערבים בשייח' ג'ראח', ומסתבר שהוא גם משתתף קבוע בפרובוקציות של 'תעאיוש' בדרום הר חברון.

צילומיו של מוסק עולים ליוטיוב באופן קבוע, תחת השם " TaayushHebron".  הסרטון שהועלה ליוטיוב ביום ראשון האחרון, מתעד (חלקית בלבד) התקפה של קבוצה של פעילים מהשמאל הקיצוני, ובראשם אישה הזויה, על חוואי יהודי, אבידן אופיר. התקפה פיסית גלויה ללא חשש. הרקע הוא גניבות מים מבארות בדרום הר חברון: אבידן הגיע בעיצומה של השבת כדי למנוע שאיבת מים פיראטית (מילה מכובסת לגניבה) של ערבים, בחסות פעילי השמאל הקיצוני. האישה מושכת לאבידן בשיערו האסוף ל'קוקו', וכשהוא מנסה להשתחרר מלפיתתה האחורית על ידי בעיטה, נשמע קולו של פעיל אחר - "ראית איך הוא בעט בה?". בהמשך נראות התקפות פיסיות נוספות שלה ושל פעילי שמאל אחרים על החוואי. מיותר להזכיר שהסרטון והאלימות של השמאל לא קיבלו אזכור בכלי תקשורת הממסדיים.

זכרו היטב את נסים מוסק, מי שסרטיו וכתבותיו משובצים בערוץ 1. בפעם הבאה שתראו את השם הזה, תדעו שאין כאן תחקיר או חשיפה, אלא איש שמאל קיצוני שבעזרת כישוריו המקצועיים בתחום הצילום מקדם את האג'נדה הקיצונית שלו בסיוע הבמה הטלוויזיוניות.

חני לוז

 

ללמוד מקרצר

הדיווחים והפרשנויות על העסקה התמקדו כרגיל במאבק הפנים-מפלגתי והפנים-ממשלתי, לפי הכלל התקשורתי הישראלי שהחדשות הן דרמה - הצגה של מאבקים אישיים והתמודדויות על רקע אידיאולוגי, ולא עניין של גורל של העם. המסגור של הסיפור הופך להיות 'האם יהיה לנתניהו רוב בקבינט/בממשלה/במפלגה?' ו'מי חותר נגדו כדי להחליף אותו', במקום ניתוח של 'מה טוב לישראל'. התקשורת לא פרשנה צדדים רבים של המהלכים המדיניים האחרונים, וגם בידי כותבי מאמרי הדעות הדבר נעשה במידה מועטה. במקום זאת התמסרה השכבה המקצועית של העיתונאים לסינון המידע דרך עמדותיה הפוליטיות האישיות. התוצאה: צרכני התקשורת יצאו נפסדים בלי מידע מספיק, בלי דיון במכלול הפרטים וללא הבנה של ההשלכות הצבאיות, הכלכליות והמדיניות.

הקול היחיד בתקשורת שטרח לנתח את פרטי העסקה שנרקמה בין ראש הממשלה לממשל האמריקני ולהעמיד אותה במבחן התועלתני, הערכי והמהותי, לא בא מהמחנה המוסרי וההומני של השמאל. אמנם מדובר על יהודי ממתנגדי מפעל ההתיישבות, אבל לא מהטעמים של השמאל הישראלי. אדם זה לא נמנה על מפלגת העבודה, מר"צ, השמאל הלאומי או חוגי האנרכיסטים והרדיקלים. בתקשורת הישראלית דבריו הופיעו רק בתרגום, כי האיש שיצא חוצץ נגד ה'דיל' הוא שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דן קרצר, יהודי שומר מסורת בוגר 'ישיבה אוניברסיטי', שפרסם מאמר דעות בעיתון המכובד 'וושינגטון פוסט'.

שלא תטעו: מהלכיה של ישראל בהקמת היישובים ביו"ש נחשבת בעיניו של קרצר כ"שיקול רע", ולדעתו אל לה לארה"ב "לתגמל את ישראל" על מנת לפתות אותה שלא להמשיך בבנייה ביו"ש. אבל שלא כמו רוב רובה של התקשורת הישראלית, אשר הדחף לסילוק המתנחלים הוא המדרבן את כישוריהם העיתונאיים, מה שמפחיד את קרצר הוא מערכת היחסים האסטרטגית בין ארה"ב לבין ישראל, שכעת כאילו מוצעת למכירה.

 ישראל מידד

 

ביקורת הנקרא

החרדים הפגינו ואיימו, משרד התחבורה נכנע ובג"ץ כנראה יאשר (ynet)

כמה שאנחנו אוהבים את הניטרליות של האתר הזה

להגיד "לימור לבנת" ו"תרבות" בנשימה אחת זה ממש בלתי אפשרי"

יוסי שריד, עכבר העיר

ואצלנו, לעומת זאת, מתקשים להגיד יוסי שריד בלי לצרף את הביטוי "שערוריית פרס ספיר"

נאט"ו וארה"ב גילו כי מנהיג הטליבאן שניהל איתן מגעים הוא בעצם מתחזה

(ניו יורק טיימס, מתורגם בהארץ)

מעניין מתי הם יגלו שגם האיש שיושב ברמאללה לא בדיוק מסוגל לספק את הסחורה

"הפוליטיקאים החרדים אינם באמת בעלי הבית, הם רק דיירים חצופים למדי שיודעים לנצל את חוקי הבית לתועלתם המלאה כנגד שיקול דעתם הטוב של בעלי הבית האמיתיים - אנחנו" (רענן שקד ואורי משגב, ידיעות אחרונות)

'אנחנו' זה רק שקד ומשגב, כל מערכת 'ידיעות', או גם כל מצביעי מרצ?

חדשות בחדשות

העיתונאי יעקב אחימאיר קיבל בכנס אילת לעיתונאים פרס על מפעל חיים. בנאום הזכייה קרא אחימאיר לעיתונאים להגן על ישראל מול המתקפות נגדה. "זוהי צריכה להיות בהחלט משימה של עיתונות פטריוטית, סליחה על המילה הגסה", אמר. כך דיווח ערוץ 7.

ועדת הכלכלה של הכנסת החליטה השבוע לדחות את הצעת משרד האוצר להעלות את אגרת רשות השידור. יו"ר הוועדה, ח"כ אופיר אקוניס: "אין שום סיבה שהמימון לרפורמה ברשות יושת שוב על אזרחי ישראל"

זכיינית ערוץ 2, קשת, הגישה תלונה למועצת העיתונות נגד ידיעות אחרונות בעקבות כתבת תחקיר שפרסם העיתון על ערוץ 24 שבבעלות קשת. לטענת קשת, הכתבה הכפישה אותו כדי לקדם אינטרסים עסקיים של קבוצת ידיעות אחרונות.