בשבע 420: בעקבות הרס אתר ההנצחה באלון מורה

יו"ר 'יד לבנים' תמה: "יש הרבה אנדרטאות לא חוקיות ברחבי הארץ, ולא הורסים אותן"

חגית רוטנברג , כ"ה בכסלו תשע"א

"כשראיתי את החורבה הזו הרגשתי כאילו קברו את הבן שלי שוב", מספרת שרה חזי בקול מרוסק כמעט שבוע לאחר האירוע הטראומטי מבחינתה, "הטיפש שעשה את זה לא הרוויח כלום, רק שבר את ליבי".

ביום חמישי שעבר עלו דחפורי המינהל האזרחי על פינת החמד 'עין כפיר' סמוך לאלון מורה. מתחם המעיין עם העצים שלידו שופץ וטופח לפני כשנתיים בעשר אצבעותיהם של נוער היישוב, שביקשו להקים אתר הנצחה לזכר אבנר כפיר חזי הי"ד, תושב היישוב שנפל בעת שירותו בלבנון בשנת תשנ"ז. "מכיתה ז' הוא התנדב במד"א", מספרת שרה חזי על בנה, והכאב על חורבן פינת ההנצחה מחזיר אותה לימי נפילתו של הבן. "כולו היה עזרה לזולת". חזי התגייס כתלמיד ישיבת פדואל, ושירת כחובש קרבי. ירי של מחבלים פגע בשיירה בה נסע בדרך למוצב הבופור. הרכב בו נסע התפוצץ והושמד כליל. למשפחת חזי, מוותיקי אלון מורה, לא היו יומרות למעשי הנצחה גרנדיוזיים. הרעיון להנציח את הבן באמצעות שיפוץ המעיין ליד היישוב, היה כאמור של הנוער. מאז הפכו הביקורים במקום עבור שרה ובני משפחתה למעין מפגש מחודש עם הבן שנפל. "אהבתי לרדת לשם, לראות את הקבוצות של המטיילים באות. גם חיילים היו באים לשם. אהבתי לראות איך הם מתרחצים ונהנים. היינו באים לעדור ולהשקות את העצים".

ביום חמישי שעבר, בדיוק לפני שהתכוונה שוב לרדת למעיין, הודיע לה שכן על ההרס שביצע המינהל האזרחי בפינת ההנצחה. "ירדנו לשם וחשכו עיניי, זה עשה לי כל כך רע בנשמה", היא נאנחת בצער "זה הדבר היחיד שהיה לי לעילוי נשמת אבנר. הרסו הכל, מילאו בעפר. הבן שלי קבור בהר הרצל, אני לא יכולה להגיע לשם הרבה, אבל כאן הוא קרוב אליי, זה משהו חי. אני רואה את החיילים שם ואני מרגישה שהוא ממשיך לחיות".

לשרה אין כוח  ויכולת להתמודד מול הממסד. "למה עשו את זה? מה זה כואב למישהו?" נשבר קולה "אני רוצה רק שמי שעשה את זה שיראה לי את הפרצוף שלו, ומי שנתן את הפקודה הזו – שיבואו ויבנו את זה עכשיו מחדש כמו שצריך. חורבן לא קשה לעשות, אבל לבנות את זה עכשיו מחדש זה עסק".

תושבי אלון מורה התגייסו לתמוך במשפחה, ובאותו יום קיימו עצרת מחאה במקום ההרס, בהשתתפות רב היישוב הרב אליקים לבנון, וראש מועצת שומרון גרשון מסיקה, תושב אלון מורה ושכן ותיק של משפחת חזי. מסיקה סיפר כי כשנודע לו על ההרס, התבקש לספר למשפחה: "איך אפשר לספר כשאין שום היגיון? ללא שום סיבה וטעם הרסו את פינת החמד הזו. זו בושה וחרפה לשר הביטחון ולצבא שהרס פינה לזכרו של חייל צה"ל שנפל בהגנה על המולדת". לאחר העצרת החלו מתנדבים בעבודות לשיקום האתר.

פניית 'בשבע' למינהל האזרחי ביקשה לברר מי הוריד את הפקודה להרוס את האתר ומדוע, וכן האם בסביבתו של שר הביטחון לא חשו כי הרס אתר הזיכרון מהווה חוסר רגישות כלפי המשפחה השכולה, שנתמכת על ידי אגף אחר באותו משרד. התגובה שהתקבלה טוענת כי "מדובר באתר בלתי חוקי היושב על אדמות פרטיות שאף נהרס שלוש פעמים בעבר כולל באופן עצמאי על ידי המועצה.לפיכך, ולאחר מימוש כלל התהליכים המתחייבים בחוק, בוצעה ההריסה המדוברת. המנהל האזרחי כחלק מצה"ל ומתאום פעולות הממשלה בשטחים פועל במלוא הרגישות, מכבד את זכר נופליו ובד בבד ימשיך לבצע את תפקידו ולאכוף את חוקי הבנייה ביהודה ושומרון".

לאלי בן שם, יו"ר ארגון 'יד לבנים', נודע על הפרשה רק השבוע, לאחר שיחת טלפון שקיבל מהאם שרה חזי. בעקבות פנייתה, כמו גם פניות של עיתונאים נוספים, החל בן שם לברר את פרטי הפרשה בקרב הגורמים הנוגעים בדבר. "במשרד הביטחון אמרו לי שהם לא יודעים על המקרה", הוא מדווח. תשובות ברורות כאמור עדיין אין באמתחתו, אולם הוא מבטיח שלאחר שהעובדות יתבררו, יקבל הארגון החלטות כיצד לפעול. תחת הסתייגות של חוסר ידיעת העובדות לאשורן, אומר בן שם בכל זאת כי "גם אם האנדרטה נבנתה שלא כחוק, זה לא משנה. יש הרבה אנדרטאות הנצחה בכל רחבי הארץ שנבנו שלא כחוק ולא הורסים אותן. מאוד תמוה בעיניי חוסר הרגישות במעשה, שלא פנו ולא אמרו כלום לאימא קודם. זה נושא כל כך רגיש, צריך ללכת בו על קצות האצבעות".

אבנר כפיר חזי הי"ד

כיו"ר ארגון של הורים שכולים, אתה לא חושב שזכותן של משפחות שכולות להנציח את יקיריהן במקום בו גדלו הבנים שנפלו?

בן שם נזהר: "מדובר בנושא פוליטי, רגיש, בעייתי. פנו אלינו הורים שרצו להקים אנדרטאות ביו"ש, המינהל לא מאשר לבנות שם. הנופלים מיו"ש מונצחים באנדרטאות של החילות שלהם", הוא מנסה להסביר "אני חושב שצריך להנציח כל נופל בכל מקום. אך ביו"ש מדובר בנושא פוליטי רגיש. הסוגיה עוד לא נפתרה, מנסים למצוא חלופות".   

צידה לדרך: מתגייסי מחזור נובמבר צוידו בעלונים נגד פקודות גירוש

יום שני בבוקר, השער הראשי של בסיס תל השומר. מתגייסים צעירים ונרגשים עם תרמילי ענק על הגב, בליווי הורים ובני משפחה נרגשים לא פחות, זורמים בכיוון השער. רגע לפני הכניסה פונים אליהם פעילי תנועת 'הורים של חיילים', מחלקים פלאייר ומברכים בדרך צלחה. הפלאייר מבקש להזכיר למתגייסים הטריים לאיזו מטרה הם מתגייסים לצבא ההגנה לישראל: 'להילחם באויבים ולא ביהודים' מכריזה הכותרת. המחלקים, בניגוד למצופה, אינם מתנחלים חובשי כיפה או אנשי גבעות. האחד מהם הוא תל אביבי, מרצה במכללת אריאל, קצין במילואים שהתייצב לשירות עד שהפך לסבא. השנייה תושבת הוד השרון. רון בריימן ורותי אייזיקוביץ' אינם דתיים וכבר מזמן אינם בגיל הנערות, אבל את פעילות החלוקה הזו הם מבצעים כבר במשך שני מחזורי גיוס, החל מהקיץ האחרון. שותפיהם ב'הורים של חיילים' פזורים בלשכות גיוס נוספות ברחבי הארץ, ומבצעים פעילות זהה.

המתגייסים והוריהם אמנם לא פנויים נפשית לקיים שיח מעמיק על תכני הפלאייר עם מחלקיו, אולם על פי רוב הם מתקבלים באמירת 'תודה' ועיון קצר. אני פונה לצעיר גלוי ראש שקיבל לידיו את העלון ומבקשת לשמוע מה דעתו על המסר המועבר בו. כשהוא מבקש הסבר, אני מתמצתת את הרעיון בכך שהבקשה היא כי לא ייטול חלק בפינוי יהודים. "אני איתך", הוא מכריז מיד, ללא היסוס.

בריימן ואייזיקוביץ' אמנם לא מדווחים על התלהבות רבתי של הצעירים המקבלים את העלון לידיהם, אולם "לא נתקלנו בסירוב לקבל את העלון", הם מדגישים, במיוחד לאור העובדה שכל המתגייסים שהגיעו היום אינם משתייכים למגזר הדתי. בריימן, המשמש גם כדובר מפלגת 'התקווה', מדגיש כי יש גם ימין חילוני, ואומר כי "כל מי שזכויות האדם יקרות לליבו צריך להתנגד לפעילות של גירוש יהודים".

זאב נעמן, פעיל נוסף של התנועה, הוא 'בוגר שואה' כהגדרתו, רואה חשבון בפנסיה ותושב חיפה. את הפלאיירים שחילק למתגייסים בלשכת הגיוס בחיפה, ליווה בהסברים של "אנחנו בעד אי הכנסת פוליטיקה לצבא. תזכרו שתפקידו של הצבא הוא לשמור על הגבולות". נעמן מדווח על היענות וקבלה באווירה טובה מצד הצעירים.  

כאמור, פעילות זו של 'הורים של חיילים' מתקיימת זה המחזור השני, בכל פעם לאורך ימי תקופת הגיוס. בארגון מבקשים להעניק לחיילים גב תומך של בני המשפחה, הדורשים להוציא את הפוליטיקה מהצבא ולא לערב את הבנים במשימות פינוי ועקירה מכל סוג, שאינן מתפקידו של צה"ל. בארגון מבקשים להציף את התודעה לנושא בטרם יגיע רגע האמת, ומקווים לעורר את אנשי המחנה הלאומי, הרדומים לדבריהם, לפעילות חלוקה נוספת שתעודד את החיילים לעמוד על זכותם למלא רק את המטרות שלשמן גויסו לצה"ל.