בשבע 420: מדוע מתנגדים ל'קולך'

"הציבור הדתי-לאומי כיבד נשים למדניות וטיפח את לימוד התורה הנשי הרבה לפני ש'קולך' נוסד" . עמנואל שילה מגיב ליו"ר 'קולך':

עמנואל שילה , כ"ה בכסלו תשע"א

(בתגובה ל'שולחן עורך', גיליון 318)

עמנואל שילה משתלח בטורו ב'קולך' על פני מחצית הדף, מבלי שהשמיע ולו טענה עניינית אחת העומדת במבחן העובדות.

בניגוד לעובדות  שציין שילה, קולך שותפה בפורום נגד פרסום פורנוגרפי, פעילה בנושא שוויון זכויות לנשים בתעסוקה, יוצאת חוצץ כנגד החברה החרדית בנוגע להפרדה במרחב בציבורי ובתחבורה, והשקיעה עד כה  משאבים רבים בבעיית הרווקוּת במגזר הדתי.

ולמרות זאת 'קולך' מעוררת התנגדות בקרב חלקים מהחברה הדתית, בשל העובדה שהיא חותרת לקידום מעמדן של נשים בחברה. מעבר לכל הטענות, נראה כי שילה תוקף את 'קולך'  משום שקריאה לשוויון זכויות לנשים גורמת לוויתור על הבלעדיות הגברית בעמדות ההנהגה וההובלה החברתית, ולשם ביצור ההגמוניה הגברית כל הטענות מותרות.

אנו שמחות על כך שהערכים בהם אנו דוגלות: שוויון וכבוד מוטמעות בלב הקונצנזוס הדתי, אך חשוב לזכור שללא הקול הבהיר והצלול ש'קולך' משמיעה הדבר לא היה מתאפשר.

'קולך' תמשיך לדאוג לכל הנושאים שהוזכרו ולעוד רבים נוספים: העצמת נערות ונשים, פתרונות למסורבות גט ועגונות, התנגדות להרחבת סמכויות בתי הדין, מלחמה באלימות כנגד נשים וילדים ובנגע ההטרדות המיניות, בריאותן ורווחתן של נשים, שילוב נשים במרחב הציבורי הדתי ועוד ועוד. נעשה זאת תוך שימוש בכל המשאבים הכלכליים הלגיטימיים, מתוך אמונה שכל אשה ראויה ליחס מכבד ושוויוני, מתוך אמונה שניתן לשלב בין ערכי התורה, ההלכה והמסורת לבין ערכי שוויון וכבוד לכל אשה, לכל אדם.

אילת וידר-כהן, יו"ר הוועד המנהל של 'קולך'

תגובת עמנואל שילה:

אילת וידר אינה מכחישה את דבריי אודות הסתמכותו הכלכלית של 'קולך' על הקרן החדשה לישראל, ואף רומזת בפסקה האחרונה של דבריה שההסתייעות הזאת תימשך. לאחר שנחשפו פניה של הקרן הפוסט-ציונית אפשר היה לסיים את הדיון כאן, אבל נמשיך.

בשאר טענותיי מטפלת וידר ע"י סילופן. כתבתי שחנה קהת אינה מבקרת את הציבור החרדי, ונעניתי ש'קולך' מבקרת אותו. טענו חיטים והודה לו בשעורים. כתבתי על סיוע לאינטרסים יחודיים של נשים דתיות בעבודה, ונעניתי בנושא הכללי של "שוויון זכויות לנשים בתעסוקה". וידר גם יודעת היטב מה ההבדל בין פורנוגרפיה בהגדרתה החילונית לבין חוסר צניעות בפרסום בהגדרתו ההלכתית, ומה בין הובלת מאבק ציבורי אמיתי - כפי שעושה ארגון קולך בנושאים הקרובים לליבו - לבין צירוף של ארגונך לפורום שהשפעתו אינה ניכרת.

הציבור הדתי-לאומי כיבד נשים למדניות כנחמה ליבוביץ' וטיפח את לימוד התורה הנשי באולפנות, במכללות ובחוגי 'מרכז הרב' הרבה לפני שקולך נוסד והחל לנכס לעצמו את המהפכה הזאת. על הישגי קולך בתחום השידוכים הודיעו כנראה בעת שישנתי, כי לא אוכל לייחס לארגון חוסר מיומנות בהפצת הישגיו בתקשורת.

ובאין טענות אמיתיות, נשלף הנשק הישן והטוב - ההשמצה כאילו באתי לשמר את "הבלעדיות הגברית בעמדות ההנהגה וההובלה החברתית". בכירות קולך יצטרכו להוכיח שאין בהן שנאת גברים לשמה הרבה לפני שאצטרך אני להתייחס להאשמה המגוחכת הזאת. יפריכו אותה בקלות הכתבות הרבות שעשינו ב'בשבע' על עשרות נשים-מנהיגות שבחרו לפעול במגוון רחב של תחומים שאינם סותרים את דרכה של תורה, במקום להצטמצם בפעילות מגדרית תוך חתרנות אנטי-הלכתית.