בשבע 420: נר טהור

למחרת באו שני החב"דניקים שוב למבצע חנוכה בקניון. לעתים נתקלו פה ושם בהתנגדות מצד יהודים, אבל דבר כזה לא חוו מעולם.

עודד מזרחי , כ"ה בכסלו תשע"א


למחרת באו שני החב"דניקים שוב למבצע חנוכה בקניון. כאשר אותה בחורה ראתה אותם היא צרחה עליהם שיסתלקו ויעופו לכל הרוחות ושלא יעזו אפילו להתקרב לדוכן שלה. שני החסידים נדהמו. אמנם לעתים נתקלו פה ושם בהתנגדות מצד יהודים, אבל דבר כזה לא חוו מעולם. מנין השנאה הכה גדולה?!
בליל ראשון של חנוכה תש"ע יצאו יואב ויוסף-יצחק למבצע חנוכה בניו-יורק ובידיהם חנוכיות וסופגניות. הם הגיעו לקניון 'קינג-פלאז'ה ביוטיקה' המלא באנשים קשי יום הבאים לבזבז את כספם. היו שם ישראלים רבים ליד דוכני עגלות שעליהם מכרו בכישרון מוצרים שונים ומשונים, החל ממוצרי בריאות וקוסמטיקה מים המלח וכלה בצעצועים המיובאים מסין.

שני הבחורים החב"דניקים החלו לעבור בין דוכני העגלות הללו. לפתע בחורה אחת כבת 27 שהייתה קופאית באחד הדוכנים החלה לצעוק לעברם בעברית:

"מה פתאום הגעתם לפה?! מה אתם דוחפים את האף שלכם בכל מקום?! תעופו מכאן!"

יוסף-יצחק ניסה להרגיע אותה. הוא הצביע לעבר מקום שהיה בו דמות סנטה קלאוס, ואמר: "לגויים יש את זה. אין לנו עסק איתם. אנחנו פונים רק ליהודים ומציעים להם מה ששייך להם", והניח את החנוכייה על דוכנה. חברתה שהייתה לידה בירכה והדליקה נר. 

הדברים שאמר והחנוכייה המהבהבת רק הדליקו יותר את הקופאית.

"מה יש לך נגד הגויים?! אתה חושב שאתה יותר טוב מהם?! תיקח את החנוכייה שלך מפה כי אני הולכת לזרוק אותה לכל הרוחות!"

היה רושם שאלמלא חברתה שהדליקה נר, היא הייתה מבצעת את איומה.

למחרת באו השניים שוב למבצע חנוכה בקניון. כאשר אותה בחורה ראתה אותם היא החלה לעשות מהומה גדולה יותר. היא צרחה עליהם שיסתלקו ויעופו לכל הרוחות ושלא יעזו אפילו להתקרב לדוכן שלה. שני החסידים נדהמו. אמנם לעתים נתקלו פה ושם בהתנגדות מצד יהודים, אבל דבר כזה לא חוו מעולם. מנין השנאה הכה גדולה?!

יוסף-יצחק לא היה מסוגל לשאת את החרפה הפומבית ואמר ליואב שעליהם להתרחק ממנה כמה שיותר. יואב חש לפתע מין כוח מיוחד בנפשו. "אני שליח של הרבי ושליחו של אדם כמותו, ועלי לפעול גם במקרה קשה כזה", חשב בלבו ואמר לחברו:

"אני מבין אותך. אתה יכול ללכת מצדי, אבל אני לא עוזב את היהודייה הזאת בלי נרות חנוכה!"

הבחורה ששמעה את שיחתם התרככה לפתע ואמרה ליואב שיוכל להניח את החנוכייה בדוכן שלה. היא הדליקה את שני הנרות ונראתה מאוד נסערת. יואב המופתע לא הבין מה השתנה, אבל שמח בלבו והמשיך הלאה במבצע.

במשך כל ימי החנוכה השניים פקדו את הקניון וגם את דוכנה של אותה בחורה ששינתה את התנהגותה מהקצה לקצה. את צרחות הזעם החליפה קבלת פנים ידידותית ואמירת תודה.

ביום ששי אחרי חנוכה הגיעו יואב ויוסף-יצחק לקניון לקיים את המבצעים השגרתיים. הקופאית הישראלית קידמה את פני יואב בחיוך מתנצל ואמרה:

"אל תראה אותי ככה. בטח חשבת שאני אשה רעה כאשר כעסתי עליכם. תדע לך שגדלתי בבית חרדי אדוק במאה שערים. כאשר התבגרתי הרגשתי שסוגרים אותי מכל הכיוונים ולא נותנים לי לנשום, ולכן החלטתי לעזוב הכל ולברוח מהארץ. לקחתי כל מה שהיה לי ויצאתי לארצות הברית כדי להתחיל חיים חדשים לגמרי. במשך השנים התרחקתי מאוד מהיהדות, אם כי הצבתי לעצמי קווים אדומים, ובפרט שלא להיות בקשר עם גוי. כאשר ראיתי אותך ואת חברך בלבוש חרדי עוררתם בי זיכרונות רעים, דברים שניסיתי להדחיק כל הזמן. שוב פעם ראיתי את הכפייה לנגד עיניי. חשבתי שאתם עושים את המצוות שלכם כדי להרוויח את העולם הבא שלכם ולא אכפת לכם מהזולת כלל. אבל כאשר ראיתי שאתה רב עם החבר שלך ורוצה שאדליק נרות חנוכה רק בגלל שאכפת לך ממני כיהודייה מבלי לחפש שום דבר מעבר לזה, הדבר נגע ללבי מאוד".

הבחורה הזילה כמה דמעות והרכינה את ראשה.

יואב הושיט לה שני נרות פרפין והציע לה להדליק אותם לכבוד שבת.

"לא, תודה", אמרה, "אני ממשיכה לעבוד בשבת".

"אז מה?!", אמר יוסף-יצחק. "תדליקי את הנרות ותקיימי את המצווה. היא עומדת בפני עצמה ולא מחייבת שמירת שבת".    

היא הסבירה שאינה מסוגלת להדליק נרות שבת ואחר כך לעבוד בשבת בעודם דולקים. בכל זאת השאירו השניים את הנרות במגירתה. וכך באו מדי יום ששי למבצע ובכל פעם ניסו לשכנעה להדליק נרות והשאירו שני נרות נוספים. יואב נהג לספור את הנרות המצטברים. הם גילו שלמרות ריחוקה הגדול מהיהדות היא דאגה לעשות מעשי חסד מופלגים. הייתה לוקחת שאריות מזון ממסעדות של יהודים ומחלקת לחסרי בית.  פעם כשהגיעו באחד מימי ששי לא מצאו אותה בדוכן. ישראלית אחרת עבדה במקומה בקופה. כאשר שאלו היכן הבחורה ענתה כי היא החלה לשמור שבת.

יואב נדהם. הוא פתח את המגירה וספר את הנרות. היו חסרים שניים...