בשבע 421: נסים בתוך הלהבות

עם שוך הלהבות בכרמל, מתחילים חילופי ההאשמות בין הרשויות והפוליטיקאים. על ההתמודדות ביישובי הכרמל לאחר השריפה

רבקי גולדפינגר , ב' בטבת תשע"א

אחרי השריפה הגדולה גילו תושבי קיבוץ ניר עציון כי בתיהם נותרו שלמים וללא פגע. בקיבוץ החילוני בית אורן שנשרף כמעט כליל, כמו גם בכפר הנוער ימין אורד, המבנה היחיד שעדיין עומד על תילו הוא דווקא בית הכנסת. בכפר הנוער הדתי אמנם לא נשאר שריד לרכוש החומרי, אולם תורמים מכל רחבי הארץ כבר מסייעים בהשלמת החסר ליתומים העולים חניכי המוסד

יום חמישי שעבר, נר ראשון של חנוכה, שעת צהריים מוקדמת. שמועות ראשונות על שריפה יוצאת דופן בגודלה ובעוצמתה החלו עוברות מפה לאוזן בקיבוץ הדתי ניר עציון. יהודה רוזנברג (48), תושב המקום וחבר בצח"י (צוות חירום יישובי), הוזעק למזכירות היישוב בדחיפות. לאחר עדכון קצר על המצב, החל יחד עם שאר חברי הצוות בגיבוש תוכנית פעולה לפינוי מסודר של התושבים. הידיעות על האש החזקה המשתוללת בכרמל לא בישרו טובות, אך בשלב ההוא איש מתושבי ניר עציון לא העלה בדעתו כי זו עומדת להיות השריפה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.

בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים, כשהאש החלה מתפשטת, התקבלה הוראה חד משמעית מהמשטרה ופיקוד העורף לפנות את הקיבוץ ומהר. "הודענו לכל החברים שעליהם להתפנות. כל משפחה במשק הספיקה איכשהו לארגן איזה תיק קטן שבו היא שמה מעט בגדים, חפצים בעלי ערך סנטימנטלי כמו אלבומים, פמוטים, גביע לקידוש ואולי מחשב, ואז כולם יצאו מהבית ונכנסו למכוניות מבלי לדעת מה יילד יום ואם יהיה להם בכלל לאן לחזור", מספר רוזנברג. "את עיקר תשומת הלב השקענו בתושבים המבוגרים של ניר עציון, דור המייסדים, שכבר נאלצו בעברם להתפנות מכפר עציון הבוער שבגוש עציון. ניסינו לרכך להם את הפינוי עד כמה שניתן".

בתוך המולת הפינוי דאגו גבאי בית הכנסת לפנות את ספרי התורה מהמושב. רב היישוב, הרב רונן לוביץ, פינה ברכבו באופן אישי מספר ספרי תורה וספרי קודש. "הדברים איתי למקרה שהשריפה חלילה תכלה את היישוב", אמר. ניר עציון פונה מנשים, ילדים ומבוגרים ורק קבוצה של כמה עשרות גברים נחושים החליטה להישאר בשטח, להילחם בלהבות ולהגן על הבית.


ד"ר בני פישר, מנהל כפר הנוער ימין אורד: "ימין אורד זו קהילה חזקה, אנחנו רק נצא מחוזקים יותר. רוב הילדים שלנו חוו בחייהם משברים לא קלים ואנחנו כל הזמן מדברים איתם על מציאת אופק ועל איך הופכים משורדים למנהיגים. עכשיו אנחנו מסתכלים קדימה"
בן הקיבוץ, אוראל שער, חיכה בקוצר רוח לשבת חנוכה בה היה אמור לחגוג את בר המצווה ולעלות לתורה מוקף בבני משפחתו. יהודה רוזנברג, אשר לימד אותו את קריאת הפרשה, עוד הספיק ביום חמישי שעבר לחזור ולשנן עם אוראל את הקריאה והאורחים ובני המשפחה החלו מתכנסים במלון בניר עציון. אז החלו מגיעות הידיעות על השריפה. "זה בא לנו בהפתעה גמורה. זו חגיגת הבר מצווה לבן הבכור שלנו והתרגשנו כל כך. פתאום, הכל לכאורה התערער. קודם כל פינינו את כל המוזמנים מהיישוב", מספר האב, ניר שער. "הרגענו את אוראל ואמרנו לו 'אל תדאג, אנחנו השבת נחגוג, בעזרת ה', את הבר מצווה שלך' למרות שבאותו השלב לא היה לנו מושג איפה". בסביבות תשע בערב קיבלה משפחת שער הזמנה לבבית מאנשי הקיבוץ הדתי לביא לבוא ולחגוג את שבת בר המצווה בקיבוצם. "נסענו לשם לשבת כשישים בני משפחה והם ארגנו לנו שבת נפלאה. הם דאגו לנו לסעודות שבת, למקום ללון ולחדר אוכל. אמנם במשך השבת היתה קצת הרגשת מועקה ודאגה בגלל הידיעה על השריפה, אבל בסך הכל השתדלנו להתרכז באוראל ובשמחה. היתה לכולנו שבת בלתי נשכחת, והכי חשוב - לאוראל היתה בר מצווה מיוחדת במינה. אנחנו מעריכים מאוד את כל ההשקעה והאכפתיות של אנשי קיבוץ לביא. זאת ממש הרגשה של 'כל ישראל אחים'", אומר האב.

צילום: פלאש 90

בשגרת היומיום מבוססת כלכלת המשק בניר עציון על גידולי שדה, רפת, לול, מלון, נגריה ועבודת חוץ. ביום חמישי שעבר, לעת ערב, סירב בעל הרפת בכל תוקף לעזוב את הפרות לבדן ולהפקירן מול האש. מרחוק כבר היה ניתן לצפות בשריפה המאיימת. האש בערה בוואדי הסמוך והתקרבה אל גבולות הקיבוץ. הכבאיות המעטות שהיו בשטח עדיין לא החלו בתהליך הכיבוי והמצב היה נראה עגום. "הקיבוץ כבר היה שומם. כל המשפחות התפנו ונשארנו רק מספר גברים במקום", משחזר יהודה רוזנברג את אותן שעות קריטיות. "ידעתי שיש לנו רק מספר זרנוקים והם בוודאי שלא יספיקו לכבות את האש בעת הצורך. ראיתי את האש מתקרבת והגעתי למסקנה שבדרך הטבע אין לנו יותר מה לעשות ואנחנו צריכים להתפנות כמה שיותר מהר. פניתי לאנשים והתחננתי לפניהם שיעזבו את המקום ולא יסכנו את עצמם. אמרתי להם 'זה פיקוח נפש, בבקשה תעזבו את השטח' אבל היו כמה חבר'ה שסירבו. בעל הרפת טען שהוא עוד צריך לחלוב את הפרות והוא לא מתכוון לעזוב אותן לבד".

בעל הרפת, איש משפחה בשנות השישים לחייו, לא שעה כאמור להפצרותיו הרבות של רוזנברג והחליט להישאר במקום. כמה רגעים מאוחר יותר נכנסו לניר עציון מספר כבאיות והחלו בניסיונות לעצור את האש מלהתפשט אל שטח היישוב. "כשראיתי את הכבאיות נכנסות ומתחילות לעבוד הבנתי שישנו סיכוי שהמצב לא אבוד כמו שחשבנו קודם. כל חברי המשק שהיו שם הצטרפו לסייע בקרב מול האש". במשך שעות ארוכות ומתישות עמלו אנשי כיבוי האש כתף אל כתף יחד עם חברי ניר עציון בניסיון למנוע מהאש לחדור פנימה לשטח בתי התושבים. המשטרה מצידה חסמה את הכניסה למשק כדי למנוע אבידות בנפש.

לאחר שלושה ימים של מאבק בלהבות, בתי ניר עציון נותרו שלמים, ללא נפגעים ברכוש או בנפש. התושבים מלאי תחושת הודיה על הנס לו זכו. "כל השריפה הזו היא יד אלוקית. שום דבר לא אקראי. יחד עם הכאב על אותן אבידות בנפש לעם ישראל ועל הרכוש שנשרף לשכנינו מהיישובים הסמוכים, אנחנו מרגישים צורך להודות לקב"ה על הנס הפרטי שלנו. ב"ה, לא ספגנו אבידות בנפש וכמעט ולא היה לנו נזק ברכוש, ולמראה האש הענקית שהשתוללה בעוצמה מסביבנו - באמת זכינו לנס חנוכה", מסכם רוזנברג.

צילום: מאיר בן סירא

ספר התורה לא נשרף

בקיבוץ בית אורן הידיעה על שריפה שפרצה סמוך לקיבוץ הגיעה כמעט במקביל ללהבות הענק ששעטו לכיוונו. "לא הספקנו לקחת כלום מהבית", אומר דוד קנלר, בן הקיבוץ שביתו ובתיהם של שלושת ילדיו נשרפו כליל. "ראינו להבת אש ענקית בגובה של עשרות מטרים מתקדמת במהירות לכיווננו ופשוט נמלטנו על נפשנו. הכל נשאר מאחור. מסמכים אישיים, אלבומי תמונות, בגדים, ספרים - הכל. הפכנו בבת אחת למחוסרי כל", הוא אומר בשקט.

בתו של קנלר, בעלת חוות הסוסים הטיפולית לילדים - 'חוות קשב', ניסתה בזמן הבריחה להציל את תשעת סוסיה. האש המתקרבת לא הותירה את הזמן הנדרש כדי לפנות את הסוסים בצורה מסודרת ומאורגנת למקום מבטחים, ולכן היא נאלצה בלב כבד לשחררם אל הטבע. "בהתחלה סירבו הסוסים לצאת מהאורווה, כנראה שהם הריחו את האש והרגישו בסכנה", משחזר קנלר. "בסופו של דבר, לאחר מספר דחיפות לכיוון השער הם הסכימו לצאת ודהרו יחד אל הלא נודע. לא היה לנו זמן להיפרד מהם כי גם אנחנו היינו במנוסה, אבל זה היה בהחלט מחזה לא קל", הוא מספר.

למחרת, חזר דוד קנלר לקיבוץ יחד עם בני משפחתו כדי לבחון את מצב הבתים. "מהבית שלנו לא נשאר כלום. הכל שחור, שרוף ומפויח. היסודות מלאי סדקים ויכול להיות שיצטרכו להרוס את הבית לגמרי. הסתובבנו בחדרים לא מאמינים. כל מפעל החיים שלנו ירד לטמיון. כמעט פרצתי בבכי. הכל מסביבי היה שחור", הוא נאנח.

כשנכנס קנלר לחדר העבודה גילה לתדהמתו שספר התורה שקיבל במתנה מחמיו ליום נישואיו, ונותר בעת המנוסה מהשריפה חשוף על השולחן בחדר, שרד באורח פלא את האש. "היה לנו נס חנוכה קטן", אומר קנלר בהתרגשות. "אני לא אדם דתי, אבל לראות את ספר התורה שלם כשכל החפצים האחרים בחדר מפויחים, שרופים או נמסים מעוצמת החום של האש שבערה שם, זה מאוד מאוד מרגש. הפרוכת של ספר התורה אמנם נפגעה אבל יריעות הקלף נותרו שלמות", הוא מספר.

קנלר, מנכ"ל חברת 'סופרסולט' לעיבוד מתכות, הינו בעל לב יהודי חם. לפני מספר שנים החל יחד עם רעייתו להתקרב מעט למסורת. הוא פנה לארגון רבני 'צוהר' שיסייע לו בעריכת מנייני תפילות בקיבוץ פעמיים בשנה: בראש השנה וביום הכיפורים, ואכן מזה ארבע שנים מתקיימות בבית אורן "החילוני למהדרין" כהגדרתו, תפילות בחגי ישראל. לפני כשנה, בעקבות צוואתה של אחת ממייסדות הקיבוץ, הגב' ברטה בן חיים ז"ל, אף נבנה בית כנסת מקומי. "חברת הקיבוץ שנפטרה השאירה סכום כסף וביקשה ממשפחתה להקים בקיבוץ בית כנסת. למרות שהיתה חילונית זה כנראה היה מאוד חשוב לה. הנכדים מילאו את הצוואה והקימו בית כנסת. אמנם אין עדיין תפילות קבועות בקיבוץ, אבל אחרי כמעט 70 שנה ללא בית כנסת זו בהחלט התקדמות. אני מקווה שאחרי המכה שבית אורן חטף בשריפה, בית הכנסת יתחיל למשוך אליו יותר אנשים", אומר קנלר ומבקש לציין כי למרות העובדה שסביב בית הכנסת נשרפו עשרות מבנים, בית הכנסת עצמו יצא למרבה הפלא ללא כל פגע.

הפתעה נוספת ציפתה לבני משפחת קנלר בשעה שהגיעו לחווה הטיפולית במהלך יום שישי שעבר. כשנכנסו לחווה נוכחו לשמחתם לראות את כל תשעת הסוסים עומדים בפתח האורווה וממתינים לבואם. "זה היה בשבילנו נס נוסף", אומר קנלר. "ידוע בספרות המקצועית על סוסים שחוזרים הביתה, אבל אנחנו לא ידענו למה לצפות כששלחנו אותם לחופשי כי ראינו את האש הענקית משתוללת מסביבנו ומקיפה אותנו מכל עבר. אחת הסוסות חזרה פצועה קשה, אבל הזמנו וטרינרית והסוסה עברה ניתוח חירום ומצבה משתפר".

לעת עתה אין לבני משפחת קנלר, כמו לרבים מתושבי בית אורן, לאן לשוב. תוך יממה איבדו דוד קנלר ושלושת ילדיו את ביתם באש המכלה. העתיד עדיין לא ברור, אבל בשיחה עימו השבוע מתעקש קנלר לראות דווקא את חצי הכוס המלאה. "עם ישראל עוטף אותנו בחום וזה מאוד מחזק. יצאנו מהבית בלי כלום ונשארנו רק עם הבגדים שעל גופנו אבל כולם דאגו לנו. הביאו לנו בגדים, נעליים, מברשות שיניים ועוד. אנחנו מתארחים בקיבוץ נחשולים ומרגישים שם כמעט כמו בבית. איזה עם נפלא יש לנו. אני כנראה אופטימי ללא תקנה", הוא אומר בחיוך.    

צילום: מאיר בן סירא

 

הבית ייבנה מחדש

כפר הנוער הדתי ימין אורד ספג אף הוא מכה קשה. כארבעים אחוז משטח הכפר נשרף כליל. כיתות לימוד, הספרייה, המכולת, הנגרייה, חדרי פנימייה וחלק ממגורי משפחות הצוות הפכו מפויחים לגמרי. "חלק מאנשי הצוות איבדו את כל רכושם", מספר ל'בשבע' יהודה, מורה בכפר הנוער. "מדובר בזוגות צעירים יחסית, אידיאליסטים ואיכותיים, שבאו לימין אורד כדי לתרום ולהשקיע בחינוך ילדי ישראל, ונשארו לאחר השריפה חסרי כל. הכל הלך: המקרר, התנור, המיטות, מכונת הכביסה, המזגנים, פינת האוכל, הבגדים, המשחקים של הילדים. אבל הם באמונה גדולה מקבלים את הכל באהבה ומשדרים לילדי הכפר עוצמה ואופטימיות".

במשך השנה לומדים בכפר כ-500 תלמידים מגיל בי"ס יסודי ועד לתיכון. התלמידים הינם עולים יתומים מחבר העמים, עולים מאתיופיה ונוער ישראלי בסיכון, אשר לומדים יחד באחת הנקודות היותר פסטורליות בארץ, שמהווה עבורם בית חם. בנוסף, גרים במקום מעל למאה עובדים, אנשי צוות ובני משפחותיהם. ביום חמישי שעבר, עם התגברות השריפה, פונה כפר הנוער מיושביו. הילדים פונו לכפר הנוער בשדה יעקב. בליל שבת חדרה האש לשטח הכפר במלוא עוזה ונרגעה רק במהלך השבת. כששבו למקום כדי לבחון את השרידים שהותירה השריפה, גילו תושבי הכפר לתדהמתם כי מבנה בית הכנסת המפואר נותר שלם, על אף שלמבנים סביבו לא נותר זכר.    

בחלק מהפנימיות שנשרפו התגוררו יתומים ויתומות בגילאי 9-19 שהגיעו ארצה ממדינות חבר העמים במסגרת 'פרויקט המאה'. ילדים אלו, שזהו ביתם היחיד, איבדו כתוצאה מהשריפה את הבסיס היציב של חייהם, אך ניצה, אחת מעובדות הכפר, מבקשת להבהיר כי מדובר באבידה חומרית בלבד. "הילדים לא איבדו את הבית. הם מוקפים באנשי צוות אוהבים ומסורים שדואגים לכל מחסורם. בעזרת ה' תוך זמן קצר כפר הנוער ימין אורד ייבנה מחדש ונחזור לשגרה".

כתוצאה מהשריפה, חלק מילדי ימין אורד נותרו ללא בגדים וציוד בסיסי וצוות הפנימייה ארגן כבר השבוע, במהירות מרשימה, מבצע לאיסוף בגדים, ריהוט, ציוד לימודי, ילקוטים, ספרים, מחברות ותרומות כספיות. כצפוי, עם ישראל לא נשאר אדיש. ד"ר בני פישר, מנהל הכפר, הודה השבוע כי המצב נראה לא פשוט אך הוא מאמין כי ישתפר בהקדם. "ימין אורד זו קהילה חזקה", אמר ד"ר פישר. "אנחנו רק נצא מחוזקים יותר. רוב הילדים שלנו חוו בחייהם משברים לא קלים ואנחנו כל הזמן מדברים איתם על מציאת אופק ועל איך הופכים משורדים למנהיגים. עכשיו אנחנו מסתכלים קדימה. השריפה מאחורינו ויחד נבנה את הבית מחדש".

השבוע החל תהליך השיקום ברחבי הכרמל. לאחר קרוב ל-80 שעות של לחימה עיקשת בשריפת הענק התחילו אנשי המקצוע לאמוד את הנזקים. האש, אשר הביאה למותם של 42 בני אדם, גרמה לנזק והרס של רכוש בשווי של מאות מיליוני שקלים וכילתה יותר מ-50,000 דונם של יערות חורש נטוע ושטחי מרעה. מעל 5 מיליון עצים נשרפו. תשתיות וכבישים ניזוקו. 3 יישובים נפגעו בצורה קשה וכמאה בתים עלו באש ונשרפו כליל.  ל'הר הירוק כל ימות השנה' עוד צפוי תהליך שיקום רחב היקף ומורכב.

צילום: רויטרס

אסון טבע

השריפה פגעה בעשרות אלפי דונם של החורש היפה והמטויל ביותר בישראל, אולם מנהלי השמורות מדווחים כי למרות המראה השחור, מצאי החי והצומח יוכל כנראה להתאושש

יואל יעקובי

לכרמל היתה תמיד שמורה פינה חמה בליבי. כמו רבים אחרים שרצו להתענג על חורש טבעי אמיתי מבלי לנסוע במשך שעות, ואפילו מבלי להזדקק לרכב פרטי או מבלי להיות שועל טרמפים מנוסה. אם רצית להגיע למערת אצבע ולפתחת נחל אורן אתה יכול לקחת קו 921 ממרכז הארץ ולרדת ממש בצומת הסמוכה, ליד כפר סיטרין. אם רצית לבקר בחי-בר או בשוויצריה הקטנה מספיק שתיקח רכבת לתחנת חוף כרמל ומשם אוטובוס פנימי לאוניברסיטה – ואחרי הליכה קצרה אתה יוצא מהעיר השלישית בגודלה בארץ לעולם אחר לחלוטין, אל הטבע בהתגלמותו. ללא מעט מכל זה ניאלץ להיפרד, זמנית. לכמה זמן? ימים, ונכון יותר שנים, יגידו.

מלחמה על החי-בר

בשריפה שפרצה ביום חמישי שעבר נפגעו 30,000 דונמים שכולם, להוציא השטחים המיושבים, נמצאים בשטחי הגן הלאומי הר הכרמל. המקום נמצא באחריות רשות הטבע והגנים, והוא כולל בתוכו שמורות טבע אחדות.

"ברור שהפגיעה האקולוגית המיידית", אומר דודי ויינר, מנהל מרחב כרמל ברשות הטבע והגנים, "היא המראות השחורים שהציבור יצטרך להתרגל אליהם, למרות שהציבור וגם אנחנו אוהבים לראות ירוק". השחור יישאר לפחות למשך זמן מה, כי ויינר מעריך שבשנה-שנתיים הקרובות לא יהיו עקירות של עצים מפויחים, להוציא מקומות נקודתיים בהם תבוצע עקירה בגלל סכנה לציבור. "החשש הוא שאם נעקור ייווצר סחף של הקרקע. העצים המפויחים עוזרים לעצור את הסחף הזה. אם לא תהיה קרקע לא יוכלו לצמוח צמחים עשבוניים ולא יהיה מזון לבעלי החיים".

סקר ערכי טבע ונוף שבוצע בין השנים תשס"ו-תשס"ח (2006-2008) באזור על ידי מכון דש"א (=דמותה של ארץ) מגלה כי חשיבות האזור היא בכך שיש בו טופוגרפיה חריפה, מגע בין טיפוסי מסלע שונים, חורשים מגוונים בעלי הרכב מינים מיוחד ועשיר ועוד. העץ הנפוץ באזור, כמו גם בארץ ישראל כולה, הוא האלון המצוי, אליו מתלווים לעיתים אלון תולע, אלה ארץ ישראלית אורן ירושלים ואחרים.

למרות חשיבותו של האזור והזעזוע שפקד את המדינה כולה לנוכח שריפתו, ויינר אומר כי השריפה לא גרמה לשינוי במצאי המינים של החי והצומח בארץ. גם בשטח שנשרף ההערכה היא כי הפגיעה העיקרית היא בזוחלים וביונקים הזעירים שלא יכלו לברוח. "איננו יודעים מה לגבי חזירי הבר, אוכלוסיית הצבועים באזור, תנים וגיריות". גם לא ידוע מה מצב אוכלוסיית הסלמנדרות, דו-חי שכאן זהו גבול תפוצתו הדרומי בעולם.

שוכני החי-בר, כמו יחמורים ואיילים, לא שוחררו באזור שנפגע, ולכן לא נפגעו. ויינר מספר כי על החי-בר היתה מלחמה הירואית מן האוויר ומן היבשה, והאש נעצרה ממש על גדרות השמורה. את העופות הדורסים פינו עוד לפני שהשריפה התקדמה, לרמת הנדיב הסמוכה. הניצים והבזים כבר הוחזרו למקומם לאחר שהאש כובתה. אחת השאלות הגדולות היא האם גרעין הרבייה של העיטים הניציים שוכני החי-בר, דורסים מרשימים שנמצאים בסכנת הכחדה עולמית, אכן יתחיל כרגיל את עונת הרבייה שלו שמתחילה בעוד זמן קצר, לאחר הטלטולים וההתרגשות הרבה שסבבו אותו. היונקים הגדולים, יחמורים, איילי כרמל וכבשי הבר, לא פונו מהמקום, ואנשי הרשות הסתפקו בפתיחת השערים כדי לאפשר להם להתכנס בלב החי-בר הדליל יחסית מצמחיה, במקרה שהשריפה תגיע לשם. והיא, למזלם, לא הגיעה. ויינר מספר כי כבר כעת חזרו נשרים החיים באופן חופשי באזור, לדאות מעל לכרמל.

הטבע ישקם את עצמו

גם בכל הנוגע לצומח לא צפוי שינוי במצאי בארץ. ישנה שאלה גדולה לגבי עתידו של השושן הצחור, שאחד מריכוזי פריחתו האחרונים בבר נמצא באזור הפגוע. בעבר הרשות פתחה עבורו חורש כדי להקל על התפתחותו. ייתכן והעובדה שהשטח כרגע פתוח עוד יותר דווקא תקל עליו, "אם כי אנחנו לא יודעים איך השושן יסתדר במציאות של אור מלא".

ויינר מתנגד לקביעה ששריפות הן דבר טבעי בחורש הים תיכוני: "בספרד ישנן שריפות טבעיות, בנוסף להצתות רבות שיש שם. שריפות טבעיות נוצרות כתוצאה מיום קיץ חם או ממכות ברק. בארץ אין מזג אוויר קיצוני כזה ולכן זה לא קיים".

עובדה זו גורמת לכך שאין לגורמים הממונים על שמירת הטבע בישראל די ניסיון בשריפות בסדר גודל כזה. "ייתכן שחלק מהעצים שהיום נראים שרופים יתחילו ללבלב". לויינר ברור כי צריך ממשק אקטיבי, ואי אפשר לתת לטבע לפתור לבדו את הבעיות שגרמה לו השריפה. הוא מספר על האורנים שצפויים לנבוט בקרוב, שיתכן ויהיה צורך לדללם, למרות שישנם בכרמל גם עצי אורן ירושלים הגדלים בו באופן טבעי.

בנייר עמדה שפרסמה החברה להגנת הטבע נטען כי "שיקום הכרמל חייב להתבסס על יכולת ההתחדשות הטבעית של השטח, המתבססת על בנק הזרעים המצוי בקרקע ולא על נטיעות יזומות". כלפי אלו שממהרים לזרז את אנשי הקרן הקיימת לישראל לטעת אלפי עצים חדשים, טוען נייר העמדה שמחקר שבוצע לאחר השריפה הגדולה בשער הגיא לפני כחמש עשרה שנה הראה כי "הטיפול בצמחיה המתחדשת ונטיעת עצים חדשים לא הביאו לנוף משוקם כפי שציפו יוזמי השיקום. עוד הראה המחקר כי שטחים שניטעו לא התפתחו מהר יותר מאזורים ללא נטיעות וכי 80% מהעצים בשטח כיום מקורם בהתחדשות טבעית". עוד נטען שם כי יש להימנע מנטיעת אורנים הזרים ברובם לכרמל. יחד עם זאת נראה כי בחברה להגנת הטבע מסכימים עם מקביליהם הממלכתיים ברשות הטבע והגנים, שאכן יש לקיים רמה מסוימת של התערבות בהתחדשות החורש על ידי האדם.

ומה לגבי מסלולי טיול? ויינר מספר כי מלחמה נערכה על הקו של נחלי כלח-גלים כדי שהאש לא תפגע ב'שוויצריה הקטנה'. המתחם המטוייל מאוד הזה דווקא נותר ירוק. לעומת זאת, נחלי כלח-גלים, נחל חיק, נחל אלון ועוד רבים אחרים נשרפו.

גילי גרינבאום, רכז סימון שבילים בשטח של הוועדה לשבילי ישראל, אומר כי הדברים נמצאים כרגע בבדיקה, ובינתיים כל השבילים צפונית לעין הוד ומערבית לעוספיה נסגרו לטיולים, כשמכרם מהר"ל ודרומה ניתן לטייל.

גרינבאום מסביר כי הסיבה העיקרית לסגירת השבילים, מלבד העובדה שפשוט אין מה לראות שם לאחר השריפה, היא "שהקרקע עברה התכה. במקומות בהם היתה קרקע חרסיתית היא עלולה להיסחף, בפרט שבסוף השבוע צפויים גשמים". על חשיבותו של האזור עבור מטיילים תעיד העובדה כי שביל ישראל עובר בחלק נכבד ממנו, ממש באזור שנשרף.

הוועדה לשבילי ישראל כבר הציעה תוואי חלופי זמני לשביל המפורסם: מעוספיה ממשיך השביל שדרומה לכיוון קרן כרמל (מוחרקה), משם לרמות מנשה והר חורשן ומשם הוא מתחבר לתוואי הרגיל באזור זיכרון יעקב. גרינבאום אומר כי לא ידוע האם השבילים יסומנו גם בשטח כשביל ישראל, אולם מדובר באוסף של שבילים שמסומנים בשטח בסימון שבילים רגיל.

ובינתיים לא נותר לנו אלא להתפלל על שיקומם המלא של תושבי האזור, גם אלו המדברים, אבל גם אלו שאינם יכולים לדבר ולזעוק – החי, הצומח והדומם.