בשבע 421: על דעת עצמי

בשנים הקרובות עלולה להתרחש בישראל רעידת אדמה גדולה ומרובת נפגעים. גם מטוס נוסעים גדול עלול להתרסק...

אבי סגל , ב' בטבת תשע"א

הלביא והזאב

בשנים הקרובות עלולה להתרחש בישראל רעידת אדמה גדולה ומרובת נפגעים. גם מטוס נוסעים גדול עלול להתרסק, ואם המדינה לא תיערך בהתאם – חכו לוועדת החקירה שתקום בעקבות התנגשות הרכבות הקרובה. כמו כן, עומדת לבוא עלינו מגיפה ויראלית גדולה, אלא אם נעשה משהו כדי למנוע אותה, שלא לדבר על מתקפת החייזרים ששר הפנים, ברשעותו, מסרב להפנות תקציבים למאבק בהם. כאשר יתגשם אחד מכל התרחישים האלה, אנא אל תשכחו להזכיר את מי שחזה את הטרגדיה ובעיקר לאיית את שמו נכון.

אביב לביא ממעריב, למשל, קוצר היום את פירות ההפחדות המתמשכות שלו בנושאים סביבתיים. רק לפני כשבועיים, בעקבות השריפה (שכה מהר נשכחה) במגדל שלום, כתב לביא: "כנראה שדבר לא ישתנה עד שלא תתרחש טרגדיה המונית". ומאז, כצפוי, הוא לא מפסיק להופיע ולמכור את תורתו הירוקה כמעט בכל כלי תקשורת, כפרשן לענייני שריפות וכנביא לאומי. אמנם לביא חשש בעיקר מקורבנות שריפה במגדלים ובבנייני מגורים, ולאו דווקא באוטובוס הנוסע בכבישי הכרמל, אבל עד שיש לנו נביא אמת – לא צריך להיות עד כדי כך קטנוני.

הבעיה עם נביאים כמו אביב לביא היא, שהם נוהגים להפחיד אותנו בערך פעם בשבועיים. פעם זה זיהום האוויר ופעם זיהום האדמה, פעם עלולים לנטוש מקומות יישוב ופעם עלולים לנטוש את התחבורה הציבורית. "יום אחד המזל ייגמר, והם יזומנו לומר את דברם בפני ועדת החקירה הממלכתית שבדרך", הזהיר לביא ערב השריפה הגדולה. אבל את ועדת החקירה שבדרך הכניס העיתונאי הירוק גם לנושא משבר המים, וגם לטור על חברת החשמל, ואפילו בעיית מצוקי הכורכר נשאה עימה איום גלוי בהקמת ועדת חקירה. אז מה הפלא שזעקת ה"זאב זאב" של לביא בנושא השריפות לא ריגשה אף אחד עד שהתגלתה כטורף אמיתי?

השר לענייני התרעות. בנימין (פואד) בן אליעזר צילום: פלאש 90
חופרים באזהרה

עוד נביא אמת מאותו שטנץ הוא השר פואד בן-אליעזר. בשנת תשנ"ה, זמן קצר לפני העצרת בכיכר, הזהיר פואד מפני אפשרות של רצח ראש ממשלה. ומאז, בערך פעמיים בשנה, מנסה האיש לשחזר את ההצלחה הנבואית באזהרה חמורה מפני רצח פוליטי נוסף. אמנם עד כה זה לא קרה, אבל לפואד לא אכפת – את הראיון הקבוע אצל רזי ברקאי הוא מקבל, וממילא התקשורת נוטה לזכור בעיקר את הנבואות שהתגשמו.

בעקבות דליפת הגז הקטלנית שאירעה לפני כשבועיים בבתי הזיקוק בחיפה, אמר שר התמ"ת: "אני מתריע כבר שנים על הסכנה במקום, שכמוהו כפצצה גרעינית". אלא שאדם הרגיל להתריע ולהזהיר באופן אוטומטי, כשצריך וכשלא צריך, הוא גם האחראי לכך שאזהרותיו נתפשות כבדיחה ואינן נשמעות כלל. מלבד זאת, כל עוד לביא ופואד מתעלמים בינתיים מהפצצה הגרעינית האמיתית, זו שמיוצרת באיראן, ומעדיפים להתעסק בירוקת העשבים ובהתחממות הגלובאלית, האזהרות שלהם נשמעות יותר כתחביב פרטי מאשר כמשהו ששווה להאזין לו.

הטרגדיה האנושית

בינינו, כל אסון המוני בישראל יכול להימנע. כמעט. צריך רק לקחת תקציבים מההתנחלויות, מהמקוואות, מהתיאטרון, מהמדע, ממשרדי הממשלה ומחשבון הבנק של משפחת עופר, ואפשר יהיה להקים מערך מופלא שייתן פתרון לכל קטסטרופה שתבוא ושלא תבוא. כולם יודעים את זה, אפילו העיתונאים. הם אמנם יכתבו את זה רק לאחר שהאסון יתרחש, אבל הם בטח יודעים את זה, בליבם.

אם להיות ריאליים, האנושות מתקשה להתכונן לתרחישים חסרי תקדים, אסונות שלא קרו לה מעולם – לפחות לא בסדר הגודל הנוכחי. הטבע האנושי גורם לנו להדחיק את האפשרות של טרגדיה לאומית תקדימית, וגורם לנו להיכנס לטראומה ולמגננה חסרת גבולות לאחר שהאירוע כבר קרה. דוגמה? רצח רבין. עוד דוגמה? השואה הגרעינית הצפויה – לעומת השואה שכבר היתה.

גם חיפוש האשמים הקולקטיבי והדרישה המיידית לוועדת חקירה ממלכתית הם תולדה של הטבע האנושי. גם הצביעות האופוזיציונית – הדרישה מנתניהו לפטר את שר הפנים, שמחר-מחרתיים ייכנס על שטיח אדום לממשלת השמאל – נוצרת באותה פינה אפלה בתוכנו. המוח שלנו מסרב להכיר במורכבות של סיטואציות, ומעדיף לשוב פעם אחר פעם לתבניות המוכרות: ימין ושמאל, אסונות ואשמים, פרשנות העבר ונבואות העתיד, וכמובן – יציאה לפרסומות. כמה אנושי וכמה מדכא.

בקטנה

א. האסון בכרמל מילא את דפי הפייסבוק בשורה ארוכה של דאחקות ושנינויות – חלקן סבירות, רובן תפלות וכולן מיותרות בתכלית. גם אני תרמתי לנושא השריפה שורת סטאטוס אחת, וכעונש משמיים חטפתי השבוע את ההצטננות של החיים שלי. מי אמר שאין בעולם מידה כנגד מידה.

ב. לאחר שכבר איים להתפטר מתפקידו כיו"ר הרשות הפלשתינית, כעת מאיים אבו-מאזן לפרק את הרשות ולהחזיר את כל שטחי יו"ש לשליטת ישראל. אנחנו חייבים להזדרז ולקדם את תהליך השלום, לפני שהאיש יתחיל לאיים עלינו בכניעה ללא תנאי ובהגירת כל הפלשתינים לירדן.

ג. מזכ"ל שלום עכשיו, יריב אופנהיימר, נתפס במסיבה של הכתב גיא ורון כשהוא מתחבק ומתיידד עם אנשי ימין לא מתונים בכלל. בניגוד לאיתמר בן-גביר או איתי זר, שדווקא התגאו בחלקם במפגש המשותף, אופנהיימר מיהר להסביר ולתרץ ולהכחיש את הידידות החדשה והמצולמת. ואחרי כל זה חייבים לשאול: מה יש לאנשי הימין לחפש אצל הטוקבקיסט המסית והמרושע הזה, שבימים כתיקונם מבקש להרוס את חייהם וחיי אחיהם, פשוטו כמשמעו? מה פתאום ללחוץ לו יד או לחגוג עמו יחד במסיבה זחוחה כחברים משכבר הימים? האם כל המלחמה נטולת הכפפות בין קצוות הימין והשמאל אינה אלא עבודה בעיניים, צעקות וגידופים ושנאה ותביעות משפטיות והחרבת חיים שלמים שמאחוריהם מסתתרים קריצות וחיבוקים למצלמה?

בעשרה מאמרות

חנוכה פחות או יותר מאחורינו, וכמו בכל שנה – גם הפעם הקים כותב המדור ועדת חקירה כדי לסכם את החג, להפיק תובנות ולמצוא אשמים. לפניכם מספר מסקנות חשובות שעל כולנו ללמוד וליישם לקראת חג החנוכה הבא:

1. הנס האמיתי של חנוכה: הוא נמשך שמונה ימים, אך מספיק ל-35 הזמנות לערבי הדלקת נר בבתי הקרובים והחברים.

2. יש לברך על תהליך צמצום הסופגנייה לגודל של כדור פינג-פונג. כעת המצפון יכול להתייסר על אכילת עשרים סופגניות במקום חמש.

3. עדכון למבוגרים בינינו: הדבר הענק הזה שמדליקים בחנוכה, והוא מאיר את כל החדר, ואסור לנגוע בו כל זמן שהוא דולק – זה סביבון.

4. לאנשים הרגילים לתת לילדיהם הקטנים להדליק לבד את נרות החנוכה: אנא הסבירו לחסרי הניסיון שבינינו כיצד מורידים את החלב מהשטיח.

5. להמשיך לחגוג את חנוכה בשמחה ובטוב לבב. ועם זאת, אולי כדאי להוריד פרופיל בהתענגות שלנו על נפילת היוונים. בכל זאת יש להם מטוסי כיבוי והכול.

6. לשליח הציבור בבית הכנסת: כן, הלל שלם גם בראש חודש. מה כל כך קשה לזכור?

7. בחג החנוכה הבא הכול יתפוצץ. איברי אנשים יעופו לכל הכיוונים, אש תפרוץ בכל פינה, וקולות נפץ יתערבבו בצעקות של אנשים קרועי בגדים פלוס טל מוסרי. הילדים לא יסתפקו בפחות מזה במופע הפסטיגל הבא.

8. יש לשוב ולהשתמש במילה "מקבים" בקו"ף כדי לא להתבלבל עם הסופר-טנקר.

9. התנועה לאיכות השלטון נדרשת להפסיק את מסע ההשמצות נגד מתתיהו החשמונאי. נכון שהוא מינה את חמשת בניו לתפקידים בכירים בהנהגת המרד, אבל אין ספק שהוא ראוי להגנה מן הצדק.

10. אני יודע: מסיבות חנוכה בגני הילדים זה דבר חשוב, אפילו הכרחי. אני לא אומר לבטל, בהחלט לא. אני רק טוען שצריך לקיים אותן בעיתוי נכון, ולא כאשר הילדים מותשים, ההורים עובדים, ההורים מותשים, הילדים עובדים או הגננות בחופשה. שבת בצהריים, זה הזמן למסיבות חנוכה של הגן. אז לא יהיו בהן פירוטכניקה ושירים מוקלטים מהטייפ, אבל יהיה כיף.