בשבע 421: אש עם עשן

גם חקירת השריפה הגדולה בכרמל עוד לא העלתה ממצאים חד-משמעיים שמוכיחים כי מדובר ברשלנות ולא בהצתות על רקע לאומני.

עדי גרסיאל , ב' בטבת תשע"א

אש עם עשן

איזה מזל שיש כלי תקשורת מגזריים, ואינטרנט. אחרת כמעט לא היה לכם סיכוי לשמוע על העובדות הבאות: משבת שעברה נרשמו הצתות בגליל ליד היישובים מורשת, מצפה טלאל, אושרת, כפר ורדים, מצפה לבון, מגדל, דבוריה, בין ציפורי לנצרת ועוד. גם ביו"ש נרשמו מספר מוקדי שריפה (ראו ידיעה מאת חגי הוברמן בעמוד ?? להשלים מספר עמוד).

גם חקירת השריפה הגדולה בכרמל עוד לא העלתה ממצאים חד-משמעיים שמוכיחים כי מדובר ברשלנות ולא בהצתות על רקע לאומני. אבל העיתונאים האמיצים שלנו, שיודעים לחקור ולדרוש היטב כשהדבר נוגע לחלוקת הסמכויות והתקציבים בין משרדי האוצר, הפנים ושירותי הכבאות, איכשהו 'פספסו' את המוטיב הלאומני של האש. הרבה יותר קל להפנות אצבע מאשימה לכיוונו של אלי ישי מאשר להאשים את הציבור שאחמד טיבי מייצג ולהסתכן בהאשמות הקבועות ב'פאשיזם' וב'גזענות'.

וכך, כמו בחלם, נמשיך להתווכח מי אחראי על חוסר המוכנות של בית החולים שמתחת לגשר, במקום לפעול לתיקון או לפחות לשמירת הקונסטרוקציה שמעליו.

 עדי גרסיאל

כבאות בלי רייטינג

שק החבטות התורן בעקבות השריפה הגדולה בכרמל היה שר הפנים אלי ישי, האחראי על מערך הכבאות. ישי אמנם מיהר להצביע על המכתבים הרבים ששלח המתריעים על מערך הכבאות הקורס, אבל כל זה לא שינה כלום לכלי התקשורת. הרי ישי ידע להילחם יפה מאוד כשמדובר על תקציבים לישיבות, אז מדוע לא יצר משבר קואליציוני סביב העניין הזה? "האברכים חשובים לממשלה יותר מכבאים", קראה כותרת ב-The Marker.

באתר 'וואלה' התפרסם טור מאיר עיניים של נסים דואק, שהיה יועץ התקשורת של הכבאים במאבקם בשנה שעברה לתוספת תקנים ותקציבים. דואק הצביע על אשמים אחרים לגמרי: כלי התקשורת. אלו לא התעניינו כלל במאבק הכבאים, שבעיניהם היה סיפור בעל רייטינג נמוך, בשונה ממאבקיהם בנושאים אחרים שאותם דחפו במרץ. כך שטענת העיתונאים נגד אלי ישי, מדוע לא התאמץ מספיק, הפכה לחרב פיפיות המופנית כלפי העיתונאים עצמם. האם נשמע מהם עכשיו קריאות בנוסח 'אשמנו בגדנו'? נו, באמת.

הלל גרשוני

המחיר הנורא של חילוץ המחבלים

לצערנו כבר נוכחנו מזמן שהדמוקרטיה אינה עוברת דרך הקלפי ומנגנון השלטון, אלא דרך שליטה של לא-נבחרים, של 'הרשות הרביעית' - התקשורת. זו זקוקה למטרה נקודתית כדי לתקוף חזיתית. "אין אשמים" היא לא אייטם עובר-מסך. שחיטה מביאה רייטינג, ובנוסף - היא מעצימה את כוחם של השוחטים, בבחינת "אנחנו נחליט, אנחנו ננווט". פר השחיטה האשם נמצא: אלי ישי.

מעט מאוד נשמע בתקשורת על אשמתה היא: אי מינוף זעקת הכבאים, השתקת תופעת ההצתות הערביות, ושאלות לאחר מעשה על ההחלטה לשלוח את אוטובוס המחלצים למחבלים בכלא דמון.

בראייה לאחור ברור היום לכל העורכים והמגישים הבכירים שהם הזניחו במשך שנים את המאבקים החוזרים ונשנים של מערך הכבאות לקבלת ציוד ותקציב הולמים. למה?

כי יש שתי דרכים למנף קמפיין למרכז הזירה החדשותית: לשלם למשרד יח"צנות רציני ויקר, או להשתייך לזרועות התמנון של ארגוני NIF. כמעט כל קמפיין תקשורתי רציני, כמו "ילדי עובדים זרים", פרסומים נגד מתנחלים, חרדים, או רבנים - מתחבר תמיד לאח, מגרורות הקרן לישראל החדשה.

מערך הכיבוי, למותר לציין, לא נעזר במשרד יח"צ או בקרן החדשה כדי להתריע על ההזנחה. והתוצאה: טיפול תקשורתי אפסי.

 התקשורת אשמה במחדל חמור נוסף: השתקה מתמשכת ומכוונת של הטרור הערבי ביערות: בטור זה הובאו ידיעות על השתקה מכוונת של עקירת למעלה מעשרת אלפים עצים בנגב בשנה זו. לנתון זה יש להוסיף את ההצתות הרבות שהיו בקיץ הארוך, ואת עשרות ההצתות שנוספו לדלקה הגדולה בכרמל.

נקודה נוספת למחשבה: מדוע לא שומעים שאלות על ההחלטה הגורלית של אוטובוס השב"ס להגיע למקום השריפה דרך הכביש הפתלתל והמסוכן ממערב, במקום להגיע דרך כביש 6? קל להיזכר איך היו נשמעים אותם מגישים כשחייל נהרג באזור עזה. מי היו האשמים? המתנחלים. אבל הפעם איש לא מתפלא על ההחלטה להקריב עשרות מטובי אנשינו כדי להציל מחבלים שיושבים בבית-הארחה ישראלי וצוחקים כל הדרך לרצח הבא.

חני לוז

 

בעירה תקשורתית

החלטה של מנהלי ערוצי התקשורת האלקטרוניים לעבור ל'גל פתוח' בזמן של אסונות ופיגועים יוצרת בעיה: איך להתגבר על הצורך ליצור ברברת בלתי-נגמרת, לא חשובה ומטמטמת. אין פסול עקרוני בגל הפתוח, בתנאי שהאחראים יודעים מתי להפסיק ושהכתבים בשטח מסוגלים להביא חומר מתאים. יש גם חשש שהזמן הרב שמוענק לאנשי תקשורת ינוצל לכיוונים משניים או חתרניים. אפילו עוזי בנזימן, עורך 'העין השביעית' ואיש שמאל מובהק, לא היה יכול להתעלם מתופעות של חרחור ריב ומדון. הוא כתב בכתב-העת המקוון שלו ש"האסון בכרמל שיחרר את מעצורי הלשון של מראיינים ומרואיינים והציף על פני השטח את דעותיהם הקדומות". הדוגמה שלו היתה מיודענו אמנון אברמוביץ', אשר קבע ש"פרט למתנחלים ולחרדים אין ייצוג ממשי בממשלה לציבור הרחב". ברור היה לבנזימן ש"זו קביעה מוטה בעליל, שמקורה בדעה קדומה או בזעם ותסכול חסרי בקרה".

לא אתכחש, אברמוביץ' הוא מבריק, חכם וארסי. הרי מה זה "הציבור הרחב", אם לא הרוב שהצביע עבור המפלגות שהקימו את הממשלה? אני חושב שלא אחטא אם אקבע ש"פרט ליוצאי השומר הצעיר ומצביעי מר"צ, אין ייצוג ממשי בתקשורת הציבורית לציבור הרחב".  אבל בניגוד לאברמוביץ', לי אין פינת פרשנות בטלוויזיה. ואילו אלה שתפקידם לפקח על השידורים כדי להבטיח איזון וגיוון - עורכים, מנהלים ונציבי התלונות, פשוט מאפשרים לבעירה הזאת להמשיך להשתולל. גם כאן, כמו בכרמל, אין מספיק כלים, אין חשיבה לטווח ארוך ואין יכולת להתרכז בעיקר: תקשורת הוגנת.

ישראל מידד

 

חדשות בחדשות

  • עורך חדש למעריב: אבי משולם. משולם (33) היה העורך הראשי של אתר 'וואלה'. הוא יחליף את יואב צור, שכיהן בתפקיד שנה וחצי בלבד. צור ימונה למנכ"ל 'מעריב אחזקות'.
  • מייסד אתר 'ויקיליקס', ג'וליאן אסאנג', הסגיר עצמו למשטרת בריטניה ועשוי להיות מוסגר לשבדיה. בתוך כך דורש הסנטור האמריקני ג'וזף ליברמן לחקור את בכירי ה'ניו יורק טיימס', שקיבלו ופרסמו חומרים מויקיליקס.
  • 'אורות', ערוץ טלוויזיה אינטרנטית חדש, הושק השבוע. הערוץ משדר תכנים יהודיים ובמקביל יעלה תכנים נבחרים בווידאו באתר ynet.

 

ביקורת הנקרא

  • השריפה בכרמל תחת שליטה, מצפים לגשם: על פי התחזיות, בסביבות 4 לפנות בוקר אמורים להיפתח שערי שמיים
  • (ynet)
  • טוב לדעת שברגעים קשים אפילו ynet  מתחזק
  • כ' מהמוסד יצא לתקוף בסיני (כותרת בהארץ על השמועות שהמוסד אחראי למתקפת הכרישים בסיני)
  • אנחנו היינו נזהרים עם הכותרת הזו. המצרים עוד עלולים לפרש אותה כפשוטה
  • המסקנה הבוערת מהשריפה היא שלישראל כדאי למהר לעשות שלום (אורי משגב, ידיעות אחרונות)
  • תן לנו לנחש: זו היתה המסקנה שלך גם אם היה מכה כאן גל צונאמי או אם היו נוחתים חייזרים בעפולה עילית