בשבע 422: הדמוקרטיה מתחילה בבית

בעקבות חילוקי הדעות שהתגלו סביב פסק רבני הערים, הנהלת צהר לא יכולה לדחות את הדרישות לדמוקרטיה בארגון ולערוך בחירות להנהלתו

עמנואל שילה , ט' בטבת תשע"א

עמדתם של בכירי ארגון צהר עלולה להיות גורם מכריע בהחלטת משרד המשפטים אם למצות כל אפשרות של התנכלות משפטית לרבנים החותמים או להניח לפרשה להתפוגג. חברי הנהלת צהר, שמדברים לעיתים קרובות על רלוונטיות וחיבור למציאות, אמורים לדעת את זה

1. פאנל שהתקיים באחד הכנסים של ארגון רבני צהר עסק בשאלה מה ניתן לעשות כדי לקדם את מינויים של רבנים מהציונות הדתית לכהונת רבני ערים. ברקע הדיון עמדה העובדה המציקה שבעשורים האחרונים כהונות רבני הערים נופלות כמעט כולן בידי רבנים המזוהים עם ש"ס או יהדות התורה. בין הדוברים בפאנל היה אחד מרבני צהר המכהן כרב עיר בצפון, בוגר ישיבת הסדר הידועה במתינותה. לאחרונה הוא צירף את חתימתו לעצומת רבני הערים נגד השכרת בתים ומכירתם לנכרים.

אינני יודע אם בעקבות הדיון עלה בידי ארגון רבני צהר להשיג פריצת דרך שתוביל למינויים של רבני ערים מהמגזר. לעומת זאת, יתכן שמספרם הזעום של רבני ערים מהציונות הדתית יתמעט עוד יותר - בין השאר בעקבות התבטאויות שיצאו לאחרונה מתוך הנהלת צהר.

נגד הרבנים חותמי המכתב נפתחה מתקפה פוליטית ותקשורתית צולבת, שבאה גם מצד מי שנחשבים לאנשי ימין מובהקים. "הרבנים כורים את הבור שאליו ניפול כולנו", אמר יו"ר הכנסת רובי ריבלין, שכינה את פסק הרבנים "מכתב איוולת" תוך שהוא מוצא הזדמנות לקרוץ לח"כים הערבים שלתמיכתם הוא מקווה בהתמודדותו העתידית על הנשיאות. גם ח"כ בני בגין הראה שוב מדוע לא יצלח להיות המנהיג שיאחד מאחוריו את המחנה הלאומי, כאשר יצא להפגין את נאורותו בהתבטאויות תקשורתיות נדירות בחריפותן נגד הרבנים.

האווירה הציבורית המתלהמת עלולה להביא לנקיטת צעדים נגד הרבנים - מפתיחה בחקירה ועד לדין פלילי או משמעתי שעלול לגרור הדחה. ההתנפלות הזאת היתה מתרחשת בכל מקרה, אך אין ספק שליהודה וינשטיין ולשי ניצן יהיה קל יותר לנעוץ שיניים חדות כאשר הם יכולים גם לומר לעצמם שהרבנים לא ביטאו עמדה הלכתית מקובלת. עמדתם של בכירי ארגון הרבנים ששמו הולך לפניו עלולה להיות גורם מכריע בהחלטת משרד המשפטים אם למצות כל אפשרות של התנכלות משפטית לרבנים החותמים או להניח לפרשה להתפוגג. חברי הנהלת צהר, שמדברים לעיתים קרובות על רלוונטיות וחיבור למציאות, אמורים לדעת את זה.

2.  ויש בתוכנו מי שעבורו הדחת הרבנים החותמים והעמדתם לדין פלילי היא מטרה מוצהרת. כאילו כדי להוכיח את הטענות על היותו למעשה זרוע מבצעת של הקרן החדשה לישראל, פנה ארגון 'קולך' באמצעות עו"ד ריקי שפירא לשר המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה להדיח את הרבנים החותמים מכהונתם ולהעמידם לדין פלילי בגין הסתה לגזענות. שפירא וחברותיה מתעלמות מחובתן, כארגון הפועל נגד דיכוי נשים, להידרש קודם כל למצוקתן של נשים יהודיות שמכתב הרבנים נועד בין השאר להגן עליהן. אזניהן אטומות למאות ואלפי סיפורים על צעירות יהודיות שחיות בתנאי דיכוי ללא זכויות בסיסיות - שלא לדבר על שיוויון - לאחר שהתפתו ללכת אחרי צעירים ערבים, נישאו להם ועברו להתגורר בכפריהם. את הטיפול בחילוצן של אותן נשים הסובלות מהתעללות יומיומית הן משאירות לארגונים לא פמיניסטיים כמו 'לב לאחים'. להן יותר דחוף להילחם ברבנים.

3.  אפשר להבין מדוע היה כה חשוב לרבני הנהלת צהר להתבטא בתקשורת נגד הפסק האוסר מכירת בתים לנכרים. שוללי הפסק, וגם המסכימים לו עקרונית אך שוללים את פרסומו, מצביעים על נזקים שונים וחמורים שהוא עלול לגרום להם לדעתם. חותמי המכתב לא נועצו קודם פרסומו עם רבני הנהלת צהר, ולכן לכאורה אינם יכולים לדרוש ממנה גיבוי.

אלא שיש כאן בעיה אחרת. ספק רב אם מאות הרבנים שצהר מדברת בשמם אינם מסכימים למעשה עם פסק רבני הערים, או לכל הפחות מתנגדים ליציאה הפומבית נגדו. היומרה של הנהלת רבני צהר לדבר בשמם של 600 רבנים היא חסרת כיסוי, כי למרות שצוות הרבנים הנכבד והחשוב המוביל את צהר אמון על ערכי הדמוקרטיה - הארגון הגדול והחשוב הזה מתנהל כעמותה פרטית הנשלטת בידי קומץ חברי הנהלתו. התנדבותם של מאות רבנים לערוך חופות לחילונים בנתה את המוניטין של צהר, אבל למאות הרבנים הללו אין זכות הצבעה ואין ייצוג מוסמך. בכלל לא ברור שההנהלה מייצגת נאמנה את עמדתם.

כל עוד הצטמצמה פעילות הארגון לנושאים שבקונצנזוס כמו עריכת חופות, אפשר היה להסכים שזה לא כל כך חשוב מי יושב בהנהלתו. אך כאשר ראשי הארגון, הנישאים על המוניטין שנרכש בפעילותו ומדברים בשמם של מאות מתנדביו, משמיעים דעות בנושאים השנויים במחלוקת חריפה בין רבני הארגון, עולה מחדש התהייה האם לא חובה עליהם לבקש את אמון ציבור הרבנים שהם מתיימרים לייצג.

4.  הטענות בדבר היעדר דמוקרטיה בצהר אינן חדשות, אך נראה כי הפרשה הנוכחית הופכת את העניין לקריטי. רשאים חברי הנהלת צהר לחשוב שרבני הערים עיוותו את עמדת היהדות, גרמו נזק עצום, ואולי ראויים לענישה ואפילו להדחה. דבר אחד הם אינם יכולים לעשות: להתיימר אחרי כל זה לייצג גם אותם ואת הרבנים הלא מעטים בכלל שתומכים בעמדתם.

אם עד היום גברה המחשבה שלמען האחדות יש לחרוק שיניים ולכבוש את הטענות על העדר דמוקרטיה, נראה כי כעת הקווים האדומים נחצו ואין דרך חזרה. אם לא תתאפשר בחירת הנהלה שמבטאת באופן יותר מאוזן את הדעות השונות, התוצאה הצפויה עלולה להיות פרישתם של רבנים רבים ואולי הקמת ארגון מתחרה.

אי אפשר לקבל את טענתם של חברי ההנהלה כי הגורמים המממנים מתנים את תמיכתם בצהר בהמשך השיטה הקיימת. ארגון המתיימר לאגד את רבני הציונות הדתית אינו יכול להנציח עיוותים תוך הפיכת בעלי המאה לבעלי הדעה. לא אלמן ישראל. אם הספונסר הנוכחי אינו מוכן להנהיג דמוקרטיה בארגון, יימצאו ספונסרים אחרים. ובינתיים, כל עוד לא הוסמכו חברי ההנהלה על ידי חבריהם, עליהם לצמצם את פעילותם בתוך גבולות של קונצנזוס מובהק, שבמקרה הנוכחי ברור למדיי שהם חרגו ממנו.

5. באותו נושא כמעט: הכנסת ה-18 הביאה לעולם הפוליטיקה הישראלית תופעה חדשנית ומשמחת של ח"כיות שיולדות במהלך כהונתן. את הילד הפרלמנטרי הישראלי הראשון הביאה לעולם אנסטסיה מיכאלי. לפני כשנה וחצי ילדה הח"כית מישראל ביתנו את בנה השמיני, חצי שנה בלבד לאחר שנבחרה לכנסת. אחריה ילדה במזל טוב לפני כשנה סגנית השר גילה גמליאל את בתה הבכורה. ביום שני השבוע, בטרם הגיעה הכנסת ה-18 למחצית הקדנציה, נרשמה בה לידה שלישית. ד"ר עינת וילף ממפלגת העבודה ילדה את בנה הבכור בגיל 40. היה קל הרבה יותר לשלוח ברכת מזל טוב לבבית לוילף ולאב המאושר אלמלא היתה הח"כית הנכבדה נשואה לגוי - העיתונאי הגרמני ריצ'רד גוטיאר, שנודע גם כמי שהמתין תשע שעות תמימות בתור כדי להיות הראשון שיקבל לידיו מכשיר 'אייפד'. הילד, בכל אופן, יהודי.

בישראל החילונית של פעם, ספק רב אם ליהודיה הנשואה לגרמני היה סיכוי לקריירה פרלמנטרית. השתיקה התקשורתית והציבורית ביחס לנישואיה של עינת וילף היא עוד הוכחה עד כמה העמיק הפער בין עולמם של ישראלים חילונים-ליברליים לבין עולמה של היהדות הנאמנה. במצב הזה, אין טעם לתת משקל רב לכך שעיתונאים ופוליטיקאים לא מבינים, אפילו לא מנסים להבין, את התשתית הערכית שמתוכה יוצאים רבנים בפסקי הלכה החותרים להציב גבולות בין ישראל לעמים.