בשבע 10: ראש מסדר הנופלים

רוח ששת הימים נשבה השבוע בבית הקברות הישן של כפר סבא ● אלוף משנה דרור ויינברג יהיה מופת וסמל לאלפי חיילים בני ישיבות ● תוכנית יהודה תחילה של הרב בני אייזנר ● מופז מבטיח: "אנשי דמים ומרמה לא יהיו עוד בני שיחנו"

עמנואל שילה , כ"א בחשון תשמ"ח

כמה מטרים מזרחית לתחנה המרכזית של אגד בכפר סבא, בצד הנגדי של הרחוב הראשי, יש חורשה קטנה ובה עצים גבוהי צמרת שעברו עליהם עשרות רבות של שנים. אתה יכול לנסוע שנים בכביש הזה ולחשוב שעברת לצדו של עוד אחד מהגנים הרבים שמעטרים את העיר היפה והשקטה הזאת. בין עצי החורשה, באמצע המולת העיר, נמצא בית הקברות הישן של כפר סבא. ביום ראשון השבוע הגיעו לשם אלפי אזרחים וחיילים כדי ללוות בדרכו האחרונה את אלוף משנה דרור ויינברג, מפקד חטיבת יהודה, שנפל בקרב בחברון. נהוג לכתוב שהנאספים באו כדי לחלוק למת כבוד אחרון. למעשה, רבים כבדוהו בלבם, אבל זוהי הפעם הראשונה שיכלו לחלוק לו כבוד. בחייו הוא לא נתן. ברח מהכבוד והתחבא מהתקשורת.

חיי תורה וצבא

את מקום קבורתו בחר דרור ויינברג בעצמו. פעם אמר לאשתו הדסה שאם יקרה לו משהו הוא רוצה להיקבר על יד שני דודיו שנפלו בקרב בששת הימים, כדי להקל על אמו את ההגעה לקבר בימי זיכרון. סיפור קטן שמלמד מצד אחד על התחשבות ורגישות, ומצד שני מבטא מציאות של חיים עם מודעות מוחשית לאפשרות של מוות בקרב, מוות שעלול לבוא בכל רגע.

בית הקברות הקטן היה צר מלהכיל את אלפי המכרים והמוקירים, שבאו הנה מכל קצוות הארץ. הם עמדו שעה ארוכה, בתוך הגדרות וסביב להן, והקשיבו בשקט לדברי ההספד שנאמרו שם. הספדים על בכיר חללי צה"ל במלחמה הארוכה והקשה הזאת.

רשימת הדוברים שיקפה את מורכבות הוויית חייו של ויינברג: בן ישיבה - ולוחם ללא חת החותר למגע; מפקד מבריק ונערץ - ואישיות בעלת מידות של צניעות וענווה. זה אחר זה ספדו לו מפקד האוגדה והרב עודד וולנסקי, הרמטכ"ל בוגי יעלון והרב בני אייזנר ושר הביטחון רב אלוף שאול מופז. צבא וישיבה, תורה וממלכתיות. כמו בעצרת השנתית המיתולוגית של ליל יום ירושלים בישיבת מרכז הרב, כור מחצבתה של ישיבת 'הר המור', שאל"מ ויינברג היה כה מקורב אל רוחה ואל רבניה. באווירת החממה המיוחדת הזאת רבנים מדברים על הצבא בחרדת קודש, ורמטכ"ל קיבוצניק מזכיר איך בשבת לפני שבועיים קראנו בתורה על ראשית הקשר בין עם ישראל לעיר חברון.

בתקופה האחרונה ניחתו מכות קשות על החוג הזה, חוג תלמידיו וממשיכי דרכו של הרב צבי-יהודה קוק זצ"ל. הרב יוסף דיקשטיין מפסגות, שנרצח עם אשתו ובנו בהר חברון לפני כשלושה חודשים, היה מבכירי ונאמני התלמידים. הרב עודד וולנסקי, ממנהיגי הישיבה וממורי דרכו של ויינברג, הביא לקבורה רק לפני כמה שבועות את בנו וכלתו, שנרצחו בפיגוע ירי על יד עלי.

בלטו בנוכחותם תלמידי המכינות הקדם צבאיות, ששמו של דרור ויינברג עובר ביניהם בשנים האחרונות מפה לאוזן, כמופת להערצה ולחיקוי. במכינות האלה מטפחים את אידיאל המפקד שהוא גם אישיות תורנית. ספרא וסייפא, עדינו העצני. אידיאל שדרור ויינברג היה התגלמות מוצלחת במיוחד שלו. קצין מבריק ומבטיח, שלם באמונתו, אידיאליסט, עוסק בתורה, מדקדק במצוות, תלמיד לרבותיו, אב להרבה ילדים ואיש משפחה למופת.

תקוות המגזר וגאוותו

בשנים האחרונות, זה כבר לא סוד, יש מאמץ מכוון לשלב מאות חובשי כיפה סרוגה ביחידות המובחרות של צה"ל ובדרגי הקצונה והפיקוד. מסיבות שונות, רבים נעצרים בשלבי הקצונה הראשונים. המעטים שמגיעים רחוק הם תקוות המגזר וגאוותו. בישיבות הציוניות נוהגים למנות בהערצה ובתקווה את שמותיהם של הבוגרים הנאמנים שהעפילו מעלה בסולם הדרגות הצבאי.
לאחר נתיב הייסורים והפרישה המתסכלת של תא"ל אפי איתם, אל"מ דרור ויינברג היה הבולט והמבטיח ביניהם. במיוחד לאחר שהתפקיד היוקרתי והנחשק של מח"ט הצנחנים כבר הונח בכיסו. האיש נועד לגדולות. כך העידו עליו השבוע הרמטכ"לים יעלון ומופז, וכך קיוו וייחלו רבים. יעלון הדגיש שדרור ויינברג היה לא רק איש ביצוע מבריק, אלא הוגה צבאי שבתפקידיו השונים פיתח תורות לחימה שאומצו בכל צה"ל. כשאומרים על מח"ט שנועד לגדולות הכוונה לרמטכ"ל. לפחות אלוף. בשמיים חשבו אחרת.

דרור ויינברג, האיש שברח מכל פרסום בחייו, יהיה לאגדה במותו. בפנתאון הצה"לי הוא ייכלל במסדר הנופלים המצומצם של מפקדים בכירים שמצאו את מותם בקרב. מוישלה סטמפל ואריק רגב, אלברט מנדלר ויוני נתניהו, קותי אדם וארז גרשטיין, עוזי יאירי ודרור ויינברג. לבני המגזר הדתי-לאומי, ובמיוחד לתלמידי המכינות הישיבתיות, הוא יהיה סמל ומקור השראה. דרג אחד ושניים מתחתיו נמצאים כבר כמה חבר'ה דומים לו בתפקידים שונים, כולל פיקוד על יחידות עילית. הם ימשיכו בדרך ויעפילו בסולם הדרגות, כשדמותו וזכרו של דרור לנגד עיניהם.

המהפכה השקטה

כושר העמידה של חיילי צה"ל ומפקדיו הוא נקודת אור מפתיעה בתוך החושך המתסכל של מלחמת אוסלו. בחשכת ימי תהליך השלום העליזים התמכרו אנשי המטכ"ל של ברק וליפקין-שחק להתחככות הפוליטית והתקשורתית ולשאר מנעמי תהליך השלום. רוח רעה של נהנתנות ותבוסתנות יצאה מהקרייה בתל אביב ואיימה לנוון את כל הצבא עד אחרון הטוראים. שיא השפל נרשם בעת הנסיגה המשפילה מלבנון, לקול מצהלות הניצחון של החיזבאללה ותוך הפקרה בוגדנית של אנשי צד"ל. נדמה היה שרוח הלחימה של צה"ל נקברה סופית בעומק שתי קומות באדמה, ולא קיים עוד שום ערך ששווה להסתכן בשבילו.

באחד הימים יחקרו אולי היסטוריונים חדשים את מקורות המוטיבציה המפתיעה שמגלה צה"ל במערכה המתמשכת והמתסכלת, כשהוא נתון בין פטיש הטרור הפלשתיני לסדן האילוצים שמכתיב הדרג המדיני. ידברו על תחושת האין ברירה לנוכח טרור המתאבדים בעורף. יזכירו את נטרול אופוזיציית השמאל ההרסנית באמצעות ממשלת האחדות. המעמיקים שביניהם יציינו גם את המהפכה החשאית של הרב אלי סדן והמכינות הקדם-צבאיות, בעלי ובעצמונה, בקשת ובפדואל, ברובע המוסלמי ובבית יתיר, וגם בצד הישן של הקו הירוק. המכינות הזרימו לצה"ל בעוד מועד מחזורים גדולים של לוחמים וקצינים נחושים, חדורי רוח ואמונה, וגם טעונים בסבלנות אינסופית לתעתועי קברניטי המדינה, שהקדושה המיוחסת לה ולמוסדותיה מכפרת על כל שיגיונותיהם.
עם ההחלטה להעדיף את שאול מופז על עוזי דיין, השריד האחרון מחבורת אוסלו במטכ"ל, נפתחה האופציה לטאטא החוצה את הרוח התבוסתנית. המטכ"ל של מופז עוד כשל בפרשת מדחת יוסוף ובהר עיבל, אבל במהרה התעשת ושינה כיוון, אולי גם בהשפעת משב הרוח המרענן הזה שהגיע אליו מהחיילים הפשוטים ומהפיקוד הזוטר. כמה התקדמנו מאז המחדל בקבר יוסף לפני שנתיים ועד למסירות וההקרבה של המח"ט, החיילים, המג"בנקים והמתנחלים לנוכח אש האויב בליל שבת בחברון.

יהודה תחילה

בבית הקברות הקטן בכפר סבא נשבה השבוע שוב רוח ששת הימים, המלחמה בה נפלו שני דודיו של דרור ויינברג. אפשר היה לשמוע שם את שאול מופז ובוגי יעלון, הצמד שהפך שוב את צה"ל לצבא לוחם, מתאמים מסרים בהספדיהם עם הרב בני אייזנר.

הרב אייזנר הציג גירסה משלו לתוכנית 'יהודה תחילה'. גירסה תנ"כית על פי פרק א' בספר שופטים. "מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להילחם בו", שואלים שם בני ישראל, וה' עונה "יהודה יעלה, הנה נתתי את הארץ בידו". יהודה יעלה תחילה למלחמה. יהודה תחילה לכיבוש הארץ. הרוח של מח"ט יהודה דרור ויינברג כאלטרנטיבה לרוח התבוסתנית של פואד בן אליעזר. דרור ויינברג בדרכו של דוד המלך, שפיקד גם הוא על אזור חברון בדרכו אל מלכות ישראל. אחריו דיבר שאול מופז, האיש שכרמטכ"ל שם את דרור ויינברג בתפקיד מח"ט יהודה, התפקיד שיעצב את זכרונו בתודעה הקולקטיבית. המינוי הזה יצר לראשונה מצב של תמימות דעים אסטרטגית בין יהודי חברון לבין המפקד הצבאי של העיר. מופז המשיך בטבעיות את הקו של הרב אייזנר. "אנשי דמים ומרמה לא יהיו עוד בני שיחנו", הבטיח שר הביטחון, כמו בהתנצלות על אותה ציניות פוליטית חסרת אחריות, שבחסותה שבה חוליית הג'יהאד האיסלאמי לפעול בחברון. "אנשי דמים ומרמה לא יהיו עוד בני שיחנו", אמר-הבטיח מופז, ואלפי האבלים לא ישכחו את דבריו.