בשבע 423: בונים את העתיד

בטווח הקצר אין מנוס מתוספת עובדים זרים לענף הבנייה, קובע ח"כ יעקב כ"ץ...

יוני קמפינסקי , ט"ז בטבת תשע"א

בטווח הקצר אין מנוס מתוספת עובדים זרים לענף הבנייה, קובע ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה), אשר פועל במקביל לביסוס עתיד הענף על צעירים ישראלים שיוכשרו לכך בקורסים מיוחדים * האם יש סיכוי להחזיר את בניין הארץ לידיים יהודיות? בסיור שנערך השבוע באתרי בנייה התגלו פועלי בניין חדשים, גאים ביצירתם ומרוצים מהתנאים

"אני בניתי בית בארץ ישראל", שרים הילדים בגן. אבל אפילו הם כבר יודעים שכנראה מי שיבנה בפועל יהיה מוחמד משכם או לינג מבייג'ינג. רבים כבר קיבלו מזמן כעובדה מוגמרת שאת העבודות ה"רטובות" של הבנייה כמו טייחות, שלדאות, תפסנות או רצפות מבצעים פועלים זרים או ערבים.

ובכן, הפתעה. מסתבר שגם בתחום הזה יש 'טרנד' של חזרה בתשובה. 'שיב"ה' (שילוב ישראלים בענף הבנייה) היא תכנית להחזרת העבודה העברית לתחום הבנייה, בהשתתפות התאחדות הקבלנים, הסתדרות עובדי הבניין והעץ, משרד התמ"ת ומשרד הביטחון. התכנית מציעה לישראלים, רובם יוצאי צבא טריים, הכשרה מקצועית בתחום הבנייה.

 זרים עכשיו, ישראלים בעתיד

היוזמה של יו"ר הוועדה לעובדים זרים בכנסת, ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה), לחדש את הקורסים ולהזרים כוחות ישראליים לתחום הבנייה, באה בצל החלטת הממשלה להוציא את מרבית העובדים הזרים מהארץ. הידיעה כי קיים מחסור בכוח אדם בבנייה, וגם השאיפה שישראלים יהיו אלו שיבנו את ארצם, הם שהביאו את כצל'ה לדחוף לפתיחת הקורסים, יחד עם אודי ענפי מ'הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל'.

העניין נשמע יפה כאידיאולוגיה, אבל האם התחום הזה מעניין בכלל את הישראלים? "הישראלים, למרות הטענות הנשמעות בענף הבנייה - מוכנים להצטרף ולהשתלב בענף, גם במקצועות הרטובים", מספר ענפי, שמנהל היום בפועל את מיזם 'שיב"ה'. "לא כל אחד מתאים לעבודה כזו, אך מאות, ובעתיד אלפי ישראלים בשנות העשרים לחייהם, רובם המכריע יוצאי צבא שכבר טיילו או התנסו בכמה עבודות ומחפשים מקום עבודה קבוע, מאתגר, מתגמל ומאפשר אופק תעסוקתי, מוכנים ומצטרפים אל ענף הבנייה."

האתגר העיקרי של הצוותים הפועלים בעניין הוא באמת גיוס כוח האדם ומיתוג התחום. "הבעיה שלנו היא לא כל כך ההכשרה כמו גיוס האנשים שיגיעו לקורסים", מסביר מוטי שגיא, מהאגף להכשרה ופיתוח כוח אדם במשרד התמ"ת. "הדבר השני הוא לדאוג שאלה שכבר מגיעים גם ישרדו לאורך זמן. שלא נראה תופעה שאחרי חצי שנה-שנה אנשים לא נשארים בענף".

אז איך מתמודדים עם הבעיה הזו?

"מעבר למערכת התמיכות והשכר ההוגן, שמתחיל בששת אלפים ברוטו ועולה לתשעת אלפים לפני שעות נוספות, בנינו גם תכנית קידום שפרושה על שנתיים, במהלכן הם יוצאים להכשרה מתקדמת. כך שבתוך טווח של שלוש וחצי שנים הם יכולים לצאת לקורס מנהלי עבודה, כשהנוהל הרגיל זה חמש שנים. יש כאלה שיכולים להקים קבוצות עבודה, להיות קבלנים ובקיצור - יש הרבה אפשרויות להתקדם ולהתפתח בענף".

"לא ידענו איזה סוג אנשים יגיעו", מספר יצחק גורביץ, סמנכ"ל כספים וכלכלה בהתאחדות הקבלנים. "בשלב מסוים הבנו שמדובר באנשים שרוצים לעבוד. הצמדנו אותם לפועלים קיימים והיום הם ממש רצים בשטח עצמאית". חברות גדולות כמו א.דורי ודניה סיבוס החליטו לאמץ בחום ובהמון תמיכה את בוגרי הקורסים.

 "זו עבודת קודש"

הצטרפנו השבוע לכצל'ה לסיור רשמי מטעם ועדת הכנסת בראשותו באתרי בנייה של חברות דניה סיבוס וא.דורי ברמלה ובתל אביב, ופגשנו את הבוגרים הראשונים של הקורסים. "תראה את היד שלך", ביקש כצל'ה מאדיר בוקריס, ובעודו מחזיק בידו המקושטת בשאריות של מלט וחול, הבהיר: "ככה צריך. אלה הידיים הישראליות שאנחנו רוצים לראות. אנחנו צריכים מאה אלף כאלה".

"זו עבודת קודש", אומר כצל'ה. "כמו לימוד תורה וכמו הליכה לצבא - גם זו עבודת קודש. לראות ישראלים נכנסים לאתרי הבנייה, ממלאים את האתרים כאשר על פניהם רואים את הצבע הטבעי של ארץ ישראל. אנחנו רואים תוצאות ראשונות, אבל בנושא הזה צריך להתמיד".

בוקריס, בן 21 מחשמונאים, היה מכונאי בצבא והיום הוא "סוגר" כבר ארבעה חודשים בבנייה. לדבריו, כבר מגיל קטן רצה להשתלב בתחום. "שמעתי ממישהו שיש קורס. זה מקצוע מעניין, אני רואה בו עתיד - וקודם כל זה מצווה של בניית הארץ."

את דודי מלול, בן 37 מבת-ים, פגשנו בתל אביב באתר בנייה של חברת א.דורי. מלול מספר כי הוא לא קיבל תגובות חריגות כשסיפר לבני משפחתו ולחבריו על תחום העיסוק שלו. "הם רואים בזה אתגר", הוא מסביר. "חוץ מזה, המשכורת גבוהה ואפשר להיכנס לכושר גופני..."

זקן שחור שלא משאיר מקום לספקות מבצבץ מתחת לקסדת הבטיחות של בעז משה, אותו אנו פוגשים בבית הספר למקצועות הבנייה בחולון. משה, בן 30, נשוי פלוס ארבעה שמגיע לקורס מהיישוב מעלה אפרים, מספר לנו מה הביא אותו לתחום הזה. "קודם כל יישוב הארץ. אני גם אוהב עבודה פיזית, ובכלל אוהב את הרעיון של בנייה. הילדים מקבלים את זה, האישה שמחה. כולם מבסוטים וגם אני. הבנים שלי כבר דופקים פטיש ומסמר בבית, מתאמנים."

מה צריך בשביל להתאים לתחום הזה?

בוקריס: "זו בעיקר עבודה פיזית, אבל אתה גם עובד הרבה עם מידות וחישובים, אז צריך גם ראש. אני קורא לכל חבריי להצטרף - שנמלא את הארץ רק בישראלים. אגב, התנאים מצוינים כאן, דואגים לנו להכל."

מלול: "בעיקרון כל בן אדם שרוצה לפרנס את המשפחה שלו בכבוד יכול להתאים לזה. נכון, העבודה פה פיזית, אבל יש עבודות יותר קשות מזו. כאן יש אווירה נחמדה. לראות בניין קם, ממש מול העיניים, זה כמו לבנות לגו כשהיינו ילדים קטנים."

בעז: "אתה מקבל אדמה, שטח ריק, ופתאום אחרי שנה אתה רואה בניין רב-קומות. זו בהחלט יצירה."

אז למה אין הרבה עבודה עברית בתחום?

בעז: "הרבה פוחדים מהמקצוע, חושבים שזה קשה. רואים עשרים-ארבעים קומות, חושבים שזה הרבה עבודה ופשוט מפחדים".

 השינוי באמת קורה

את אלברט בורוש, מנהל הצד המעשי של קורס השילדאות, אנו פוגשים בין לוחות העץ הגדולים עליהם מתאמנים התלמידים. "אם יהיה שכר נאות בצד העבודה אז אנשים ירוצו לעשות את זה, ואם לא יהיה, אנשים לא יבואו", הוא מבהיר. "החבר'ה כאן עובדים גם בכוח וגם בראש, בתנאים לפעמים קשים, בחורף ובקיץ. השינוי באמת קורה, נותנים לנו יותר משאבים, מקצים לנו יותר אפשרויות ולכן אני רואה שזה אפשרי. עכשיו מתקיים הקורס החמישי ואנשים באים באהבה. בהפסקות אני אומר להם להפסיק לעבוד והם לא רוצים. אני מקווה שהחלום יתגשם באחד הימים ואני אראה רק יהודים עובדים בבניין".