בשבע 423: מפכ"ל טוב זה לא מספיק

יוחנן דנינו הוא מינוי מצוין, אבל שינוי אמיתי במשטרה מותנה במשכורות הגיוניות יותר שיביאו כוח אדם איכותי

יאיר שפירא , ט"ז בטבת תשע"א

 יוחנן דנינו הוא מינוי מצוין, אבל שינוי אמיתי במשטרה מותנה במשכורות הגיוניות יותר שיביאו כוח אדם איכותי * אוהד כדורגל הורחק מהאצטדיונים לשנתיים לאחר שהכריז כי מוחמד מת * מהו העונש הראוי לעובד שהביע התנגדות להקצאת שירות סלולארי יקר לנשיאת ביהמ"ש העליון

אם חשבנו שפרשת המפכ"ל קארדי היתה רגע השפל של משטרת ישראל, באה פרשת המרוץ למפכ"לות השנה והזכירה כי המשטרה עדיין רחוקה משיקום. אומנם, כמו בתחומים רבים אחרים,  הפתרון הוא כסף. משכורות הגיוניות יותר יאפשרו את קליטתו של כוח אדם סביר יותר ואת שיקומה של המשטרה, וגם זה רק בעוד שנות דור. אשר על כן, מינויו המצוין של ניצב דנינו לא יכול לבשר על תקווה חדשה. דנינו המקצוען, החכם והנחוש יוכל לכל היותר לשפר עוד יותר את עבודת יחידות העילית של המשטרה שדרך תפקידי הפיקוד שמילא בהן הגיע עד סף המפכ"לות. בלה"ב 443, ביחידות הארציות השונות ובכמה ימ"רים מרכזיים נמצאים האנשים שאיתם דנינו יודע ויכול לעבוד.  אך איכותה של תחנת המשטרה הקרובה לביתכם תלויה הרבה יותר בסדרי העדיפויות של יובל שטייניץ.

 למה מי מת?

אין להקל ראש בביטויי גזענות מרושעים, ואין ביניהם ובין המאבק הלאומי המתחולל בארץ דבר. אף על פי כן, המדיניות של היועצים המשפטיים לממשלה לדורותיהם היא לנהוג מתינות בעבירות של הסתה לגזענות, בתוך כל שאר עבירות שביסודן מגבילות את חופש הביטוי. הסיבה היא כמובן חשיבות חופש הביטוי בחברה דמוקרטית, אך גם בגלל שמטבען עברות הקשורות ללשון הן חמקמקות והדיון בהן יכול להגיע במהרה עד אבסורד.

השבוע למשל נתן ארנון דראל, שופט בית משפט השלום בירושלים, צו הרחקה לשתי עונות לאוהד של קבוצת כדורגל. צו כזה יכול להינתן על פי החוק לאיסור אלימות בספורט, בין השאר במקרה שאוהד קורא במגרש קריאות גזעניות. האוהד, על פי הודאתו, קרא במשחק "מוחמד מת". העניין הוא כמובן שמוחמד אכן נפטר מהעולם לפני שנים רבות, והדיון הרציני שמתפתח בבית המשפט בסוגיה כזו הופך תמיד לדבר משעשע.

את טיעוניו בבית המשפט יצק הנאשם, כיאה לאוהד כדורגל, לתוך משפט אחד מתומצת ומעורר מחשבה: "אם מישהו היה אומר 'משה רבנו מת' היו עוצרים אותו? אני לא מאמין שהיו עוצרים אותו”. השופט, כמו שופט, נידרש לדיון מורכב יותר בסוגיה. "את האמירה 'מוחמד מת' אין לפרש כאמירה היסטורית או דתית המיועדת לספק לשומע מידע, אלא בהינתן ההקשר, הזמן והמקום שבו הדברים מושמעים - משחק כדורגל שבגדרו מושמעות קריאות שונות שמטרתן פגיעה בערבים ובמוסלמים", כתב השופט דראל. הוא ניתח בהחלטתו את ההבדל בין קביעה היסטורית של היסטוריון לקביעה היסטורית של אוהד כדורגל. "לא דומה האמירה 'מוחמד מת' במסגרת הרצאה על מקורות האסלאם או בשיעור היסטוריה בבית ספר לצעקה ברוח זה במגרש כדורגל …אין מדובר בהכרח באמירה המתייחסת למה שאירע לנביא מוחמד ולכך שהוא מת, אלא מכוונת למה שהוא מסמל ולדת האסלאם".

 סימן קריאה, סימן שאלה

פ', האחראי על אבטחת מידע באגף המחשוב של הנהלת בתי המשפט, אינו אדם שכדאי להרגיז. הוא מקצועי ומסור, אך חם מזג. מריבה שניצתה בינו ובין מאבטחים של משרד החינוך הסתיימה בגידופים. תקרית עם מאבטחי בית משפט המשיכה עד כדי כבילתו של פ' באזיקים. על שתי התקריות הוא הועמד לדין בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה, אך לא נתקררה דעתם של הממונים על המשמעת בנציבות עד שהוסיפו לו אישום שלישי. מסתבר כי פ' הביך את נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש. לפני כשנה וחצי ביקשה בייניש ממחלקת הביטחון בהנהלת בתי המשפט להשמיש מכשיר 'בלקברי' שיעמוד לשירותה. הבקשה התגלגלה לידיו של פ' והלה, במייל שנשלח לבייניש ולעובדים רלוונטיים נוספים בהנהלה, הגיב על הבקשה בעדינות האופיינית לו. ראשית הוא נזף במחלקת הביטחון המתעסקת בנושא שתחת אחריותו. אחר כך ציין כי מבדיקה שערך עולה כי עלות השרת המאובטח לבלקברי תהיה 2000 דולר, ועוד דמי שימוש חודשיים של 200 דולר - "וכל זה כדי להפעיל מכשיר סלולארי אחד" כתב פ' והוסיף סימני קריאה. 

יש מי שיעריך זריקת נעל על בייניש בשלוש שנות מאסר. בנציבות תמחרו סימני קריאה לבייניש בהעמדה לדין משמעתי. הם הוסיפו חריגה מסמכות, למרות שפ' טען בתוקף כי מיילים דומים נשלחו על ידו במקרים דומים לאנשי הנהלה ואפילו לשופטים, ובכל אותם מקרים נראה היה שהעניין בסמכותו. אחרי הכול הוא הממונה על אבטחת המחשוב.  

נראה ששופטי בית הדין המשמעתי הרגישו שלא בנוח עם סעיף האישום המוזר. בעוד הם מקדישים עמודים רבים לניתוח שני סעיפי האישום האחרים, את סעיף ההערה לבייניש הם סיכמו בפחות מחמש שורות. חסד עשה איתם עו"ד דינו של פ' שסגר עם התביעה על הסדר טיעון בו פ' מודה באשמה, אחרת בוודאי היו צריכים להכריע בסוגיה למי ומתי אסור לעובדי מדינה לשלוח מייל עם סימני קריאה. פ' הורד בשתי דרגות ונשללה ממנו שלושת רבעי משכורת. הוא ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים על חומרת העונש. שם פגש בשופט יועד הכהן, שמצא את הדרך להימנע מלהפחית מערך העזת הפנים כלפי בייניש, ומאידך להימנע מלהתייחס לאישום המגוחך. בניסוח דיפלומטי קבע השופט הכהן כי גם אם נניח לתקרית עם בייניש, העונש על פ' אינו מוגזם בהתחשב בשתי התקריות האחרות.

צוואה בתאריך עברי

בפני רשם הצוואות במחוז תל אביב, יוסף זילביגר, הונחה צוואה והוא התבקש לקיימה. אלא שבסופה של הצוואה נכתב "ולראיה באנו על החתום היום כ"ט בחודש תמוז שנת התשס"ג 28 ביולי למניינם". עיון בלוח השנה העלה כי יום כ"ט בתמוז תשס"ג צוין בלוח דווקא כ-29 בחודש. לכאורה התאריך שצוין משובש, דבר שמהווה פגם בצוואה. מדובר אמנם בפגם צורני שלא בהכרח פוסל את הצוואה, אך הוא מחייב את הרשם להעביר את קיומה לערכאה גבוהה ממנו - בית משפט לענייני משפחה.

אך לא תמיד יוכל לוח השנה לשקף את המציאות כהווייתה. על פי תוכן הצוואה ולשונה הניח הרשם כי המצווה היה איש דתי הבקיא מן הסתם ברזי הזמן העברי. לרשם זילביגר לא נותר אלא להניח עוד הנחה אחת - כי הצוואה נחתמה בערבו של ה-28 לחודש קודם חצות הלילה, שעה שהתאריך הלועזי עמד עדיין במלא תוקפו, אך התאריך העברי הפך כבר לכ"ט מייד לאחר השקיעה. אותו כ"ט המשיך וליווה גם את יום ה-29 למניינם ואיתו הונצח בלוח השנה. לפיכך קבע הרשם כי בצוואה לא נפל כל פגם, וציווה לקיימה.