בשבע 423:מורכבות אינה פשרנות

ההתנתקות יצרה את הנאו-חרדיות הלאומית החדשה, שחותרת לקיצוניות במסווה של יהדות אותנתית

הרב חיים נבון , ט"ז בטבת תשע"א

מיהו האדם שהשפיע במידה הרבה ביותר על עולמם הרוחני של סרוגי הכיפה כיום? למרבה הבושה, התשובה היא אריאל שרון. הולך ומתברר שההתנתקות הייתה האירוע הרוחני המשמעותי ביותר בתולדות הציונות הדתית. השפעתה בתחום הרוחני אינה קטנה מהשפעתה בתחום הפוליטי.

עד להתנתקות, מרכז הכובד הבולט של הציבור הדתי-לאומי ראה עצמו כחיל החלוץ של מדינת ישראל. לא תמיד אהבנו מה שקורה במדינה, אבל תמיד הזדהינו איתה. ההתנתקות חוללה שבר גדול בתפישה הזו. אריק שרון גבר על הרב קוק והרב סולובייצ'יק, והצליח לשנות את דרכה של הציונות הדתית.

שוב ושוב אני שומע מבני נוער את הטענה הבאה: הפשרנות והנחמדות שלנו לא השיגו כלום. אנחנו תמיד מנסים למצוא חן בעיני החילונים: להיות גם דתיים וגם מודרניים, גם בישיבה וגם באקדמיה, גם תורניים וגם נאמנים למדינה. ובסוף מה יצא לנו מזה? רמסו את הדמוקרטיה, הרסו את גוש קטיף, נתנו פרס לרוצחים - הכול כדי לשבור אותנו. החרדים אף פעם לא מתנחמדים, והם נוחלים הצלחה בכל מאבקיהם.

מהטענות הללו עולה שלמרות עשרות שנים של בירור דרכנו, חלק מבני הנוער שלנו עדיין משוכנעים שהציונות הדתית הקלאסית היא פשרה. ניסינו להסביר שאנחנו הולכים גם לישיבה וגם לאקדמיה משום שבשתיהן נוכל למצוא אמת (גם אם לא באותה מידה). אך חלק מצעירינו הבינו שלאוניברסיטה הולכים כדי להתחנף לחילונים. ניסינו לומר להם שבמודרנה יש היבטים חיוביים שכדאי לאמץ, והם הבינו שלהיות מודרני פירושו לוותר על חלק מהדתיות שלנו, כדי להתקרב לחילונים. ניסינו לומר להם שאנחנו רואים ערך דתי במדינה, אך הם הבינו שמדינת ישראל היא מדינת החילונים, ואנו מתבטלים בפניהם. ואם כל השקפת העולם שלנו נועדה להתחנף לחילונים, ההתנתקות הוכיחה שזה לא עובד.

מכאן צומחת החרדיות החדשה בציבור הדתי-לאומי. במשך עשרות שנים ניסו גדולי התורה שלנו להבהיר את המורכבות שבתפישת העולם היהודית. אך כיום הולכת וצומחת בתוכנו תפישה פשטנית נאו-חרדית, שלעתים היא רדיקלית במידה שהחרדים עצמם לא היו מעזים לאמץ. מאיפה צמח הספר 'תורת המלך', ומאיפה צמחה ההזדהות אתו? מהאמונה שביהדות אותנטית יש רק "החרם תחרימם", ואין בה "לא תתעב מצרי". כל אהבת הבריות שיש בתורה נדמית להם כניסיון להתחנף לחילונים.

באופן דומה, במשך עשרות שנים ניסו רבנינו למצוא דרך לקיים את הדמוקרטיה לצד ההלכה. הם האמינו באמת שגם הדמוקרטיה היא ערך יהודי. אך בתקופתנו הניסיון האמיץ הזה נשפט כהתבטלות בפני החילונים. לא במקרה דווקא בימים אלו הופיע גילוי דעת תקיף נגד מכירת בתים לערבים. לפני ארבעים שנה, ואפילו לפני עשר שנים, הכרזה כזו לא הייתה מתפרסמת. גדולי הדורות הקודמים של הציונות הדתית האמינו שאפשר לקיים את "לא תחונם" וגם את "דרכי שלום"; שניהם ערכים תורניים תקפים, ויש לחפש דרך מורכבת ליישב ביניהם. רק בדור הזה רבו הסוברים שכדי להיות יהודי אותנטי צריך להיות ברוטלי. אינני מדבר על החותמים על ההצהרה, שחלק מהם תלמידי חכמים חשובים, וודאי נימוקם עמם. אך קריאות ההידד שבהן התקבלה ההכרזה הטוטלית הזו מלמדות על נטייה ציבורית לפתרונות קשים ותקיפים, שרק הם כביכול מבטאים את רוחה המקורית של היהדות.

הטעות של החרדיות החדשה היא כפולה. ראשית, לכוחנות יש מחיר. מפלגת 'שינוי' קמה בעקבות הפרזה בגילויי כוחנות חרדית, ואם החרדים יחזרו לגלות כוחנות – 'שינוי' תקום לתחייה. אך זו רק הטעות הקטנה של הנאו-חרדים. הטעות הגדולה יותר היא אמונתם שמורכבות היא פשרנות. האמת היא הפוכה: קיצוניות פשטנית היא פשרנות.

ביהדות האותנטית יש גם אמונה בתורה וגם נאמנות למדינה, גם דבקות בתורת ישראל וגם התבשמות מחכמת העמים, גם נאמנות לעמֵנו וגם אהבה לאנושות כולה. היהדות האותנטית היא עולם מורכב של ערכים מתנגשים. מי שמוותר על אחד מהערכים הללו איננו יהודי יותר אותנטי; הוא זה שמתפשר, שמוותר על האמת השלמה של התורה. החרדיות הלאומית החדשה היא תגובה לאריק שרון, אך למעשה עוצבה בצלמו ובדמותו: היא כוחנית, קיצונית ודורסנית, לא מאמינה בפשרות ודוחה כל מורכבות. הרב אריק שרון הוא מורה הדרך של החרדיות הלאומית החדשה.