בשבע 424: לא משתלם לעבוד מהבית

עורך דין שהחזיק משרד בדירת מגורים בקרית גת הורשע בפלילים, וחויב לשלם רטרואקטיבית את הפרשי הארנונה

יאיר שפירא , כ"ג בטבת תשע"א

 עורך דין שהחזיק משרד בדירת מגורים בקרית גת הורשע בפלילים, וחויב לשלם רטרואקטיבית את הפרשי הארנונה * עורך דין חיפני זוכה מן הצדק מאשמת תקיפת שוטרים, לאחר שמח"ש לא מצאה לנכון לחקור את תלונתו כי השוטרים הם שתקפו אותו * מי מרוויח יותר, פקיד סעד או עובד סוציאלי?

המשפט "המנוולים שינו את הכללים ושכחו לספר לי על כך" מיוחסת לנשיא ארצות הברית ריצ'ארד ניקסון, שנאלץ לפנות את כסאו בעקבות פרשת ווטרגייט. בבית משפט השלום בקרית גת החליט השופט אייל באומגרט לשנות את הכללים, ונראה שטוב יהיה אם לא נשכח לספר זאת לרבים מעורכי הדין, אבל גם לבעלי מקצועות חופשיים אחרים כמו רופאים, פסיכולוגים ורואי חשבון. 

חלק לא מבוטל ממשרדי עורכי הדין שוכנים שנים רבות בבתי מגורים, שרובם יועדו לדיור בלבד. אלא שפתיחת משרד ובו קבלת קהל בדירות שייעודם למגורים בלבד הוא עבירה פלילית.

בכתב אישום שהוגש נגד עו"ד שניהל במשך שנים רבות משרד קטן בדירת מגורים, סירב השופט באומגרט להסתפק בקנס ולא ויתר על הרשעה בפלילים. לא עזרו תחנוני עורך הדין כי ההרשעה תפגע בעתידו המקצועי, וגם לא הטענה שבקרית גת לבדה פועלים עשרות רבות של משרדים לא מורשים בבתי מגורים. השופט הרשיע את עורך הדין, קנס אותו בעשרים אלף שקלים, והורה לו להפסיק את הפעילות במקום עד שיסדיר את שינוי ייעוד הדירה.

אך הגזרה הקשה ביותר בפסק דינו של באומגרט היא חיובו של עורך הדין לשלם רטרואקטיבית את שומת תשלומי החובה שתטיל עליו העירייה כאילו שונה הייעוד ממגורים למשרד משעה שהתחילה הפעילות העסקית במקום. חישוב רטרואקטיבי שכזה יכול להגיע בקרית גת לעשרות רבות של אלפי שקלים רק בגין הפרשי ארנונה. בערים יקרות יותר, יישום פסק דין שכזה יגיע לסכומים גדולים פי כמה.

 אין עניין לציבור

המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) ספגה לא מעט ביקורת בשנים האחרונות על מדיניותה הסלחנית ועל רשלנותה בטיפול באלימות שוטרים. אך אין ספק כי המהלומה שהנחית השבוע על המחלקה שופט בית משפט השלום בחיפה זאיד פלאח, היתה כואבת במיוחד.

פלאח התבקש להכריע בכתב אישום שהוגש נגד עורך דין חיפאי שהתעמת עם מאבטח ברחובה של עיר. בין שאר האישומים שהגישה התביעה, נטען כי עורך הדין תקף את חמשת השוטרים שהגיעו לעצור אותו במשרדו. חבריו למשרד זכרו דווקא כי השוטרים הם שתקפו ופצעו את האיש, אך הם מעולם לא נקראו להעיד. האיש הגיש תלונה, אך מח"ש סגרה את התיק ללא חקירה והסתפקה בתשובה לקונית: "לאחר שבחנו את תלונתך שבנדון, ולאחר ששקלנו בכובד ראש את מכלול הנסיבות הרלוונטיות לתלונה זו", כתבו פרקליטיה לעו"ד שהותקף, "הגענו לכלל מסקנה, כי לא יהיה זה נכון לפתוח בחקירה פלילית במקרה זה". אנשי מח"ש הוסיפו גם משפט המנמק את החלטתם. לא הייתי מונע מקוראיי את דעתי על הנימוק לו הייתי מצליח להבינו, אך לא נותר לי אלא להביא את הדברים כלשונם. במח"ש החליטו שלא לחקור את השוטרים האלימים "מטעמים הנוגעים לבחינת העניין הציבורי הכולל בחקירת התיק".

מח"ש סגרה את התיק והעבירה את חומר החקירה לקצין תלונות הציבור במשטרה. זה החליט לסגור את התיק המשמעתי, ולפחות את אחד מנימוקיו קשה להפריך: הקצין כתב לאזרח כי לא מצא שום דבר חריג בהתנהגות השוטרים. בנוסף הוא גם כתב כי השוטרים "פעלו במסגרת החוק, ובהתאם לנסיבות פועלם היה כשורה" - קביעה מעט מוזרה בהתחשב בעובדה ששלושת עדיו של האיש, שני עורכי דין ומזכירה אחת, לא הוזמנו למסור את עדותם. גם התשובה שקיבל עורך הדין מפרקליטות המדינה כאשר ערער בפניה על החלטת מח"ש, היתה ברוח דומה. שם דחו את הערעור בגלל "שהשוטרים הכחישו את טענות הנאשם... וכי גרסת כל השוטרים אחידה".

השופט פלאח העיר כי מנסיונו שוטרים לא מתקשים לתאם גרסאות, בוודאי אם לא נתקלו בקושיות חוקרים ולא עומתו עם עדויות אחרות. אך יותר מהמדיניות המוזרה של מח"ש, יותר מרשלנותו של קצין התלונות, ואפילו יותר מהיתממותה של פרקליטות המדינה, הבעירה התובעת במשפט את חמתו של השופט. עורך הדין ביקש מבית המשפט לזכותו בשל הגנה מן הצדק, שהרי על טענת השוטרים שתקף אותם מעמידים אותו לדין, ואילו טענתו שהוא המותקף אפילו לא נחקרה. התובעת הסבירה לשופטת כי אין שחר לטענה שמדובר באכיפה בררנית, שהרי אכיפה בררנית מפלה בין שווים, ובמקרה שלנו ההפליה היא בין שונים - אזרח ושוטר. "טיעון זה הינו מקומם" כתב השופט בהחלטתו "היתכן שבמדינה דמוקרטית ובעידן  המודרני, תטען המדינה שאזרח אינו שווה לשוטר?! האם חזרנו לדור העבדות, לדור המעמדות ולדור האפליה על רקע גזע, מין, צבע ותפקוד?! חובה לברר טענה לפיה אדם תקף שוטר, כשם שחובה לברר טענה ששוטר תקף אזרח. הבחירה במסלול של הימנעות מבירור טענת האזרח כלפי השוטר, מהטעם של חוסר עניין לציבור, פוגעת קשות בשוויוניות בפני החוק, ומהווה מעשה נפסד הפוגע באימון הציבור במערכת אכיפת החוק". במצב דברים זה השופט פלאח זיכה את האיש מתקיפת השוטרים בשל הגנה מן הצדק.

 סעד לא מספק

הכנסת מצאה פיתרון קל מדי לתדמיתם הלא מחמיאה של פקידי הסעד. חוק שעבר בשבוע שעבר תיקן לא פחות מ-31 חוקים בהם הוזכר המושג 'פקיד סעד', והחליף את המונח בנגזרות שנות של המושג 'עובד סוציאלי'. כך למשל, חלק מעובדי הרווחה שהיו יכולים לחתום אחרי שמם 'פקיד סעד', ייאלצו לשרבט מעתה את תוארם החדש 'עובד סוציאלי לעניין חוק הנוער, טיפול והשגחה'.

לא ברור מדוע המונח פקיד נשמע כה צורם לשרותי הרווחה, לארגוני העובדים הסוציאליים ולמועצה לשלום הילד עד שכולם נתכנסו כדי למצוא שם חדש. לא ברור גם מדוע המונח הלועזי 'סוציאלי' נשמע טוב יותר מהמונח העברי 'סעד'. אך אם העניין מפצה ולו במעט את עובדי הרווחה על מחסור חמור בתקנים ועל משכורות הרעב, מי אנחנו שנגזול מהם את ההנאה מהרפורמה במקצוע.