בשבע 424: זה לא ג'וב, זו שליחות

דיון פתוח וביקורתי צריך להיות מקובל על הנהלת רבני צהר גם כאשר הנושא הוא ההתנהלות שלהם

עמנואל שילה , כ"ג בטבת תשע"א

גם בלי שיוגש ערעור על זיכויו של צחי הנגבי, יש לקוות שמשפטו יהיה ציון דרך במאבק נגד המינויים הפוליטיים * דיון פתוח וביקורתי צריך להיות מקובל על הנהלת רבני צהר גם כאשר הנושא הוא ההתנהלות שלהם

בשארית כוחותיו הפוליטיים מנהל אהוד ברק קרב אימתנים בתוך מפלגת העבודה על מינוי יו"ר דירקטוריון הקרן הקיימת לישראל. בקדנציה האחרונה כיהן בתפקיד אפי שטנצלר, לשעבר ראש עיריית גבעתיים, איש מפלגת העבודה. אבל ברק מעוניין לתת את התפקיד למקורבו הנאמן שלום שמחון, כיום כשר החקלאות. שמחון, שמאס בפוליטיקה המדשדשת של מפלגתו הדועכת, לוטש עיניים אל התפקיד המתגמל של יו"ר קק"ל. שטנצלר, שמבקש להישאר בתפקידו, מנהל מאבק פוליטי נמרץ, וימים יגידו אם יעלה בידו לנצח את ראש מפלגתו.

מה שדי ברור הוא שאין כאן שום מחשבה עניינית על טובתה של הקרן הקיימת לישראל, שבעבר הניעה את המפעל הציוני וגם כיום מחזיקה במשאבים רבים שאפשר לחולל בהם גדולות ונצורות. זה לא שברק חושב ששטנצלר רע לציונות ושמחון טוב ממנו, וזה לא ששמחון חושב שרק הוא יציל את המולדת. כאילו לא בשליחות ציונית מדובר, אלא בג'וב מכובד ומתגמל שכל תכליתו היא להיטיב עם מי שזכה בו.

מלחמת התרנגולים על תפקיד יו"ר קק"ל היא רק דוגמה בולטת לתרבות הפסולה של המינויים הפוליטיים, שיש בה שני היבטים חמורים. מצד אחד, מדובר בחלוקת הטבות לא הוגנת ולא צודקת, שבמסגרתה המקורבים לצלחת נהנים מהשומן בעוד אלו שלא זכו לכך נאלצים להסתפק בעצמות רזות. אבל הבעיה החמורה הרבה יותר מתבטאת בכך שתפקידים אשר כרוכה בהם אחריות רבה וחורצת גורלות נופלים בידי אנשים מרובי קשרים וחסרי כישורים. בהרבה מקרים, מאחורי מחדלים שלטוניים שעולים בחיי אדם עומדים מינויים פוליטיים של אנשים חסרי כישורים שמישהו רצה לתגמל אותם.

שביתת הפרקליטים סתמה את הגולל על כוונת הפרקליטות לערער על זיכויו של צחי הנגבי בפרשת המינויים הפוליטיים. הנגבי זוכה בין השאר בגלל הטענה שהוא עשה את מה שעשו כולם, ולכן לא ראוי להעמיד לדין רק אותו. בפרקליטות סבורים כי הנגבי פעל בבוטות יתרה והפך את המינויים הפוליטיים לתעשייה. התביעה רצתה לערער על הזיכוי כדי שהנגבי יהפוך לדוגמה, למען ישמעו וייראו. הנגבי כבר לא יורשע באישום הזה, ולא נותר אלא לקוות שבכל זאת הלקח יופנם. מינויים לתפקידים ציבוריים אינם אחוזתם הפרטית של הפוליטיקאים שהם רשאים לחלקה כהטבה למקורביהם או להשתמש בה כשוחד לצורך גיוס תמיכה פוליטית. את הסמכות, ואת ההטבות הנלוות לה, יש להפקיד בידיים הנכונות מתוך חשיבה על טובת הציבור.

צהר לדיון פתוח

בכתבה שהתפרסמה בעיתוננו לפני שבועיים ניתן ביטוי למחלוקת שפרצה בתוך ארגון רבני צהר סביב היחס לעצומת רבני הערים שקראה שלא להשכיר או למכור דירות לנכרים. הרב משה ביגל, רב המועצה המקומית מיתר, פעיל מרכזי בצהר ומחותמי עצומת הרבנים, הגדיר "שערוריה" את הראיונות שהעניקו לתקשורת כמה מחברי ההנהלה אשר יצאו נגד העצומה. הכתבה גם נתנה ביטוי לדרישה הרווחת בקרב רבים מהרבנים מתנדבי הארגון לקיים בחירות דמוקרטיות להנהלתו. שאלת המבנה וההתנהלות של ארגון חשוב ומשפיע כמו צהר נראית לנו משמעותית מספיק כדי להצדיק דיון ציבורי אשר ניתן לקיים סביבו מחלוקת לשם שמיים. אך מסתבר שבהנהלת צהר מתקשים לשאת את הדיון הביקורתי.

בגיליון השבת הקודמת של עלון בתי הכנסת 'השבת-צהר' פרסמה הנהלת רבני צהר תגובה לטענות שעלו בכתבה. אל הדברים הנרחבים לגופו של עניין, שאת הדיון בהם נשאיר להזדמנות אחרת, נוספה הקדמה בה נטען כי "הכתבה שהופיעה היתה מלאה בסילופים, אי דיוקים וחצאי עובדות" - בלי לפרט באילו סילופים ואי דיוקים מדובר.

רשאים חברי הנהלת צהר, המורגלים בתקשורת מפנקת, לבקר את עבודתנו העיתונאית, שמן הסתם איננה מושלמת. אך חבל שהביקורת היא חד-צדדית ומתעלמת לחלוטין מגילויים רבים של הגינות ואיזון לאורך הכתבה: ליו"ר הנהלת רבני צהר, הרב דוד סתיו, ניתנה בכתבה במה ראויה והוגנת להציג את עמדתו; נתבקשנו על ידי הדוברות של צהר להבהיר בהבלטה כי נשיא הארגון, הרב יעקב אריאל, נותן גיבוי מלא להודעה שיצאה בשמו מטעם הארגון, וכך עשינו; לא נמנענו מלהביא את דבריו של אחד מחותמי עצומת רבני הערים שדווקא תמך בסמכותה של הנהלת רבני צהר להתבטא בנושא על פי השקפתה, המנוגדת לדעתו. מכל זה מתעלמים חברי הנהלת צהר הקובלים על הכתבה ותוקפים אותה בחריפות.

במיוחד חסרת שחר הביקורת על תמונת הארכיון שצורפה לכתבה, בה נראים כמה מחברי ההנהלה בישיבה משותפת עם ראש הממשלה אריאל שרון, ערב הגירוש מגוש קטיף. בעיני הנהלת צהר זהו "שימוש ציני בתמונת ארכיון שאין לה שום קשר לנושא הכתבה, למעט חיזוק האסוציאציה השלילית כלפי ארגון צהר". מכיוון שלא זכינו שהכותבים הנכבדים יבקשו את תגובתנו לטענה זו, אסביר את הדברים כאן. הטיעון המרכזי שהוצג בכתבה היה שהנהלת צהר פועלת במישורים ציבוריים בדרך שהיא שנויה במחלוקת בתוך הארגון, ומבלי שהוסמכה לכך על ידי מאות הרבנים חברי הארגון. תמונת המפגש עם אריאל שרון בעיצומו של המאבק נגד הגירוש היא המחשה מאוד ברורה של אותה פעילות מהסוג השנוי במחלוקת. ימים ספורים לפני שהוא נותן את האות לגירושם של אלפי יהודים מביתם, לראש הממשלה הציני והמושחת היה אינטרס מובהק להראות שהוא נוהג באחריות, נזהר שלא לקרוע את החבל ונפגש עם רבנים המזוהים עם המחנה הכתום. יש להניח שלחברי ההנהלה היו נימוקים משלהם מדוע לקיים את המפגש. אבל אין כמו התמונה הזאת כדי להמחיש את הטענות נגד הסמכות שנטלו לעצמם לפעול בנושאים ציבוריים על פי הבנתם, בדרך שהיא שנויה במחלוקת.

אסיים בתקווה שהרוח הפלורליסטית והדיון הפתוח שבו דוגלים בדרך כלל הרבנים חברי הנהלת צהר, יישארו במקומם גם כאשר נושא הדיון הוא ההתנהלות שלהם.

איך כותבים 'יד לאחים' בערבית?

לפני שלושה שבועות כתבתי כאן כבדרך אגב על ארגונים הפועלים לחילוצן של נשים יהודיות מידם הקשה של בעלים מוסלמים להן התפתו להינשא. התכוונתי לציין את ארגון 'יד לאחים' בראשותו של הרב שלום דב ליפשיץ, אך בטעות כתבתי את שמו של ארגון אחר בעל שם דומה שפועל בתחומים אחרים. אני שמח לתקן את הטעות ולתת לפעילי 'יד לאחים' את הקרדיט המגיע להם, על אף שבאמת אין הם זקוקים לכך, כי כבר יצא שמם בעולם והגיע אפילו אל התקשורת הערבית. לאחרונה התפרסמה בעיתון הנצרתי הנפוץ 'כול אל-ערב'  כתבה שבה תוארה פעילותו של הארגון בעיקר מהזווית של הבעלים הערבים, אשר מאשימים את 'יד לאחים' בחטיפת ילדיהם. הודעה מטעם 'יד לאחים' מאשימה את 'כול אל ערב' בחשיפה אסורה של פרטים חסויים על מקרה ספציפי שבו חולצו אישה יהודיה וילדיה מידי האב הערבי. אגב, תגובת 'יד לאחים' להאשמות האב פורסמה במלואה ב'כול אל ערב': "אנחנו לא חוטפים איש. אנחנו מהווים כתובת לכל מי שמאמין בחזרה לשורשיו ולדתו היהודית. יד לאחים מעניק את השירות הזה לכל יהודי שפונה אלינו".