בשבע 424: התרופה המרה

"סטרפטוקוק!" הצהירה הרופאה, והביטה באיילה החיוורת. "לילדה יש סטרפטוקוק. בגלל זה היא מרגישה כל-כך גרוע.

אסתי רמתי , כ"ג בטבת תשע"א

"סטרפטוקוק!" הצהירה הרופאה, והביטה באיילה החיוורת. "לילדה יש סטרפטוקוק. בגלל זה היא מרגישה כל-כך גרוע. זה חיידק מאוד לא נעים, וחייבים לטפל בו. אני רושמת לה 15 מ"ל אנטי-ביוטיקה, פעמיים ביום, למשך עשרה ימים".

אמא קנתה את התרופה בבית המרקחת, ומיהרה לחזור לבית החמים עם איילה המסכנה. "טוב שגילו מה יש לך", היא אמרה, "בואי, אני אכין לך כוס תה, ואז תיקחי את האנטי-ביוטיקה. עכשיו, בעזרת השם, הכל יסתדר".

אבל אמא לא ידעה מה מחכה לה. איילה הייתה אמנם ילדה גדולה, אבל היא ממש לא אהבה לקחת תרופות. "תני להריח", היא ביקשה מאמא, והריחה את הבקבוק הפתוח. "איף! איזה ריח!".

"לא נורא", ניסתה להרגיע אותה אמא, "שתי כפות וגמרנו. אין לך יותר מדי ברירה". היא מדדה במזרק את התרופה ומזגה אותה לכף. "בואי, חמודה, תפתחי פה. יש לי פה כוס מים בשבילך לאחר כך".

איילה עמדה מהוססת משך דקה או שתיים והתבוננה בחרדה בכף. "נו, חמודה, תכף זה יישפך לי!" זרזה אותה אמא לבסוף, "למה את עושה מזה עניין? פשוט תפתחי את הפה".

איילה החליטה להיות גיבורה, ושמעה בקול אמא, שהזדרזה לנצל את המצב ודחפה את התרופה לפיה. "יופי", היא נשמה לרווחה, אך לפתע... שפריץ! סילון של אנטי-ביוטיקה מהפה של איילה התיז לכל עבר, ואמא לקחה בבהלה צעד אחורנית.

"אוי, מה עשית!" קראה אמא, "למה ירקת?"

"אמא, אני לא יכולה!" יבבה איילה, "זה לא אנטי-ביוטיקה, זה אנטי-פיכסיוטיקה! אני אקיא אם אני אקח את זה!"

אמא שתקה לרגע. היא ידעה שאיילה חייבת לקחת את התרופה, אבל ניסתה למצוא רעיון כדי להקל על החולה, שהיתה מסכנה גם ככה. בסוף, היא חילקה את התרופה למנות קטנטנות, וערבבה כל מנה עם כוסית מים. "עכשיו כמעט ולא תרגישי בטעם", היא אמרה, והצביעה על שורת הכוסיות, "בואי תנסי".

ובאמת, הרעיון היה די מוצלח. עד שבכוסית הרביעית, איילה החליטה שבכל זאת זה מגעיל, וביקשה מנוחה של חמש דקות בין הכוסיות.

"נו, איילה, אי אפשר ככה!" אמרה אמא בחוסר סבלנות. "עד שתגמרי את המנה הזאת, כבר תצטרכי לקחת את המנה של הערב!"

ברגע זה צלצל הטלפון. סבתא היתה על הקו, ואמא סיפרה לה את כל הספור. "תני לי לדבר איתה רגע", ביקשה סבתא, ואז סיפרה לאיילה על צעירותה, כשלא היתה בכלל אנטי-ביוטיקה, ואנשים היו מתים ממחלות שהיום מחלימים מהם בקלות. "אז תהיי ילדה טובה ותיקחי..." סיימה סבתא, "אין ברירה!"

ובינתיים, גם ארנון, אחיה של איילה נכנס למטבח. "מה זה?" הוא שאל, והצביע על השיש "תערוכת כוסיות?" אמא הסבירה במה מדובר, וארנון פנה לאיילה בגיחוך. "נו, ברצינות, מה את, תינוקת? כולה תרופה! יאללה, קחי את זה כבר!" אבל איילה התעקשה. בסוף לאמא נמאס. "תשמעי, חמודה, יש לי עוד דברים לעשות היום. כשתחליטי שאת לוקחת את התרופה כמו שצריך, תקראי לי", והיא יצאה מהמטבח.

ארנון נעץ בה מבט מזלזל, ויצא גם הוא. איילה נשארה לבד, מול הכוסיות.

לא נשאר לה למי להתלונן, והיא התבוננה בשאריות התרופה. גם היא הבינה שבעצם, אין לה ברירה. ובינה לבין עצמה היא גם ידעה שזה לא כל-כך נורא...

"אמא, סיימתי לקחת את התרופה!" היא קראה כעבור שתי דקות, ונהנתה לראות את הפנים המופתעות של אמא, שבאה בריצה לבדוק אם היא באמת שמעה נכון.