בשבע 425: האם למשה קצב נעשה משפט צדק?

ד"ר שוקי שגב, מלכה פיוטרקובסקי ואמנון שומרון עונים לשאלת השבוע

עורך: ירעם נתניהו , א' בשבט תשע"א

הפרוטוקולים צריכים להיחשף / ד"ר שוקי שגב - בית הספר למשפטים, המכללה האקדמית נתניה

מן המפורסמות המשפטיות הוא כי בית המשפט קובע את האמת המשפטית על בסיס דיני הראיות וסדרי הדין, ואילו האמת העובדתית ידועה רק לקצב ולמתלוננות. לכן עצם השאלה האם בית המשפט הגיע לתוצאה צודקת או לחשיפת האמת – היא מוזרה. שכן בית המשפט חותר להשיג אמת וצדק במסגרת המשפט הנוהג ותקוותנו היא כי הפער בין האמת העובדתית והאמת המשפטית איננו רחב.

עם זאת, מתקציר הכרעת הדין בעניינו של הנשיא לשעבר בולטת הקביעה הנחרצת בנוגע למהימנות עדותו ואופיו של הנשיא לשעבר כשבית המשפט יוצר את התחושה כי הגיע לאמת העובדתית והחד משמעית. בעוד עדויות המתלוננות התקבלו על ידי השופטים כ"מהימנות לחלוטין", הרי שהנאשם, שנתפש על ידי השופטים כאינטליגנטי וחד תפישה, הוא שקרן, "דיבר בשני קולות", עדותו "זרועה בשקרים קטנים או גדולים והצטיינה במניפולטיביות ובהעלמת מידע" ועסק בבידוי ראיות שנשמרו ליום סגריר.

השאלה שעולה היא מדוע בחר בית המשפט לתאר את פעילותו של הנאשם במונחים של אמת ושקר, כשידוע לבית המשפט שכל שהוא יכול להשיג מלכתחילה היא אמת משפטית על בסיס הראיות והעדויות שהוצגו בפניו.

כאמור, איננו יכולים להיות בטוחים אף פעם במאת האחוזים כי התוצאה היא צודקת. כל שניתן להבטיח הוא כי ההליכים המשפטיים יהיו הוגנים וצודקים, מתוך הנחה שהליכים צודקים מובילים על פי רוב לתוצאה צודקת.  ניתן לשער כי הטעם לרטוריקה הנ"ל של ביהמ"ש ביחס לנאשם נעוץ בכך שהשופטים חשו שהם עומדים מול תעשיה מאורגנת של שקרים מצד הנאשם ומקורביו שהציגו "עדויות מוזמנות ומתואמות", מתוך מטרה לסכל את פעילותו של בית המשפט ביישום הליכים צודקים. אל מול תעשיה זו שלפו את נשק "האמת העובדתית".

אולם פה בדיוק עולה בעיה מההליכים בענייננו של הנשיא קצב. הצדק לא רק צריך להיעשות אלא הוא צריך גם להיראות. ההחלטה של בית המשפט לקיים את הדיונים בדלתיים סגורות איננה מאפשרת לנו להעביר שיפוט בדבר הצדק ההליכי של משפט קצב. לכן טוב יעשה ביהמ"ש אם יתיר את פרסום הכרעת הדין במלואה ואת מעל 7000 עמודי הפרוטוקול של הליכי המשפט תוך מחיקת פרטים הפוגעים בפרטיות המתלוננות. התוצאה בעניין של קצב אולי צודקת, ההליך של משפט בדלתיים סגורות של אישיות פוליטית מהדרגה הראשונה קצת פחות.

 

הרשעה אמיצה - פורום 'תקנה' / מלכה פיוטרקובסקי

משה קצב 'זכה' למה שלא זכו הרבה עברייני מין – מתלוננות התלוננו נגדו. המדינה היססה מאוד אם להעמידו לדין, אפילו שהיו גרסאות איתנות מאוד של המתלוננות. מזל שהוא עשה את הטעות וויתר על עסקה הטיעון, וכך בזכות האגו שלו זכינו שחלק קטן מהמעשים החמורים שלו נידונו בבית המשפט. כל הציבור יודע שהיו עוד מתלוננות שעניינן לא הובא לבית המשפט, ומתוך הניסיון שלי אין לי ספק שהוא גרם עוול לעוד נשים רבות שלא העזו להתלונן.

הופתעתי מההרשעה שלו. לא מפני שהראיות לא היו מוצקות, אלא משום שלא מעט פעמים גם שופטים הולכים שבי אחר מעמדו של הנאשם. נראה שהפעם המעשים היו כה חמורים בכמות שלהם ובעומק הפגיעה ובמשך הזמן שהם התרחשו, שאי אפשר היה שלא להרשיע אותו הרשעה גורפת.

אין לי ספק ששלושת השופטים עשו את מלאכתם נאמנה. לא קל לאיש במדינת ישראל, בוודאי לא להם, לצאת בפסק מרשיע דמות בכירה כל כך. פסק הדין הזה מעיד כאלף עדים על הדור הבעייתי שבו אנו חיים. כוונתי לכך שאיש כמו קצב טיפס במעלות הפוליטיקה והגיע להיות נשיא המדינה בלי צל של חשש מצדו שמעשיו יתגלו לציבור. זה מעיד שקצב הבין שהוא חי בחברה שלא נותנת למי שנפגע או נפגעה רשת ביטחון להתלונן, לבקש עזרה ולצפות שמחולל הרע יבוא על עונשו. ובעוד מובן פסק הדין הזה הוא פני הדור – גם אם לא ידענו עובדתית על מעשים חמורים שקצב עשה, הדבר מעיד על אישיות בעייתית של הסובבים את קצב. קשה לי להאמין שאנשים שסבבו סביבו ובחרו בו, וכן חבריו הפוליטיקאים, לא ידעו על מעשיו. ובכל זאת איש כמוהו הגיע להיות נשיא המדינה.

כל הפרשה הזו מעידה על אקלים תרבותי מזוהם שבו אנו חיים. יש בתרבות שלנו הרבה זימה, יצריות בלית מרוסנת והחצנה רבה. במציאות שלנו פוליטיקאים מורשעים בכל מיני עברות והדבר מעיד עלינו ועל החברה שלנו – מלאה לכלוך וזוהמה.

 

לינץ' ציבורי / אמנון שומרון, יועץ תקשורת למשה קצב

לקצב לא נעשה משפט צדק, כי אי אפשר היה לעשות לו משפט צדק. במשך 4.5 השנים מאז החלה הפרשה ועד הכרעת הדין בשבוע שעבר קבעה התקשורת, באופן אחיד ומתלהם, כי משה קצב הוא עבריין מין שטרם ידענו כמותו. התקשורת הציפה את במותיה בסיפורים על אין-ספור נשים שנפגעו וכל רכילות מזדמנת מצאה דרכה לכותרות הראשיות.

אי אפשר להתעורר בכל בוקר במשך שלוש שנים לכותרות חד-משמעיות שנשיא המדינה הוא עבריין מין ולבטל הדברים רק כי טרם החל המשפט.

סקר עיתון 'הארץ', טרם הכרעת הדין, קבע כי רוב הציבור חושב שקצב ביצע מעשי אונס ואף לא ישנה את דעתו גם אם ביהמ"ש יכריע אחרת. לכאורה נתון מדהים, שכן המשפט התנהל בדלתיים סגורות ומאומה מכל העדויות והראיות לא דלף. אז מהיכן נבעה הנחרצות? מהפרסומים הפסקניים בתקשורת. גם היועמ"ש שהתמצה בפרטים והבין שהעדויות בעייתיות והעדיף ללכת לעסקת טיעון, התנצל בפני הציבור שאין בידיו הראיות המרשיעות, אבל המשיך לטעון בלהט שקצב עבריין מין סדרתי. למה? כי זה מה שהציבור רצה לשמוע.

ולכן גם כשהעניין הגיע לבית המשפט נהגו בו השופטים כאילו הוא רק מעכב אותם מלהגיע לפסק דין שכולם משתוקקים אליו. הם דרשו לפתוח מיידית במשפט אפילו שלא כל חומר החקירה הגיע לידי ההגנה, קבעו לו"ז אינטנסיבי שטרם היה כמותו של דיונים יום-יומיים למרות תחנוני ההגנה שכך לא ניתן להתכונן לחקירה נגדית וכך לא ניתן להגן על נאשם. גם כשקצב ביקש לדחות דיון שנקבע ליום פורים, סירבו השופטים לחרוג מסדר יומם החפוז. פסק הדין הגדוש בכינויים וגידופים לא הותיר ספק: משפט היה. צדק, מסופקני.

 

תגובות הגולשים

אין עשן בלי אש

פסק הדין ודאי לא משקף את מה שקרה במאה אחוז ומעורב בו מהשפעת התקשורת ומשיקולים זרים שלא אמורים לקחת בחשבון כאשר מתיימרים לעשות משפט צדק. מאידך גיסא, 'אין עשן בלי אש' ואנחנו מאמינים שהקב"ה מכוון את הכל ומגלגל זכות על ידי זכאי וההיפך רח"ל. ולכן גם הנגוע בדבר צריך לעשות תשובה וחשבון נפש.

יחיאל אוחיון, קרית ארבע

חיכו לו בפינה

כאשר נבחר משה קצב לנשיאות, אנשי השמאל הרימו גבה: כיצד ייתכן שהמזרחי איש הליכוד נכנס לקודש הקודשים של השמאל, בית הנשיא, ומאז חיכו לו בפינה. קצב סיפק להם את הסחורה ברגע שנפגש עם היועץ המשפטי לממשלה והתלונן בפניו על ניסיון סחיטה. אין ספק שאם היה מדובר באדם כמו אולמרט זה לא היה נגמר בהרשעה חמורה מהסוג הזה. אולם התקשורת לחצה ולבית המשפט לא נותרו הרבה ברירות. כל מי שקרא את חומר ההרשעה מבין שהראיות מתבססות בעצם על עדות המתלוננות עצמן מול גרסתו של קצב. איך ניתן לקבוע שהוא משקר והן דוברות אמת? מדובר הרי במילה שלהן נגד המילה שלו. כך אפשר להרשיע אדם בעבירות כה חמורות?! אבל מי שנכנס למקום הלא נכון ימצא גם את עצמו במקום הלא נכון - בית הסוהר.

יוני שביט, אלעד

מידה כנגד מידה

בזמן הגירוש מגוש קטיף אמר אדון קצב, הנשיא השמיני, ''יש ממשלה חוקית בישראל, יש בית משפט בישראל".
מי שאמר כך אז, קיבל את עונשו עכשיו. כמו שאומרת המשנה באבות: "ועל דאטיפת, אטפוך". כעת אין לו שום זכות לערער על אמינותו של בית המשפט.

שלום לוי, בני ברק