בשבע 425: קוראים כותבים

קוראים כותבים בענייני היום

בשבע , א' בשבט תשע"א

היידה ביבי

כל הכבוד לראש הממשלה נתניהו, שהוא הראשון מבין כל ראשי הממשלה זה כבר 25 שנה 'שהעז' לבקש בכתב ובגלוי מהשלטון האמריקני לשחרר לאלתר מהכלא את אסיר ציון האחרון והיחידי שנותר כיום בעולם, ולאפשר לו להגיע לארץ.

ברם, ייתכן וגם הצעד הזה לא יספיק עדיין לממש את המטרה הנעלה הזאת, והאמריקנים יתעלמו מהבקשה. על כן, יש כבר  עכשיו לתכנן את הצעד הבא בעניין הזה, שיעלה אותו באופן קבוע ותמידי על סדר היום המדיני והדיפלומטי בינינו לבין האמריקאים, עד שיצא עשן לבן.

לפיכך יש לברך את נתניהו על שהחל לדון בנושא הזה בפומבי, ולעודד אותו להמשיך בכך לפי האימרה: "המתחיל במצווה, אומרים לו גמור".

הוא יכול להיות בטוח שבעניין הזה הציבור כולו יעריך את פועלו, יתמוך בו וילווהו בדרכו  בברכת הצלחה, היידה ביבי .

יוסף בלכר, תל-אביב

 

ארס נהדרת

כפי ששמתם לב, עונה חדשה של התוכנית 'ארץ נהדרת' עלתה לאוויר, וקשה מאוד להתעלם ממנה.

בפינה המעודכנת של העלאת המתנחלים למוקד – 'היכל התרבות בעשהאל' - מציג טל פרידמן הוולגרי את דמותה של 'מזכירת מועצת יש"ע', רחל (עם דגש על ה-ח'), יחד עם עלמה זק, שמגלמת את דמות הנגנית 'יוגנת'. למי שלא ראה את המערכון, אני ממליצה בחום, ולא מהסיבות הנכונות. המערכון מציג את 'מזכירת מועצת יש"ע', שכמובן מייצגת מגזר שלם, כאישה עם הפרעות אישיות חמורות שמטרידה באופן בוטה את יוגנת, הדתייה התמימה.

'ארץ נהדרת' הולכת ומידרדרת: מביקורת על אידיאולוגיה ועל מפעל ההתנחלויות ירדה התוכנית לרמה של דה-הומניזציה של מתנחלים, שבשום קנה מידה לא יכולה להיקרא סאטירה.

עצם העובדה שהתוכנית משודרת בערב שבת, דבר שלא מאפשר לציבור המדובר להתוודע לדברים, ועוד בפריים טיים של ערוץ 2, רק מעצימה את הזעזוע.

ליטל קוזר, ירושלים          

חלקי מולדת עבור  דיבורים

זמן קצר לאחר הפרסום כי במגעים חשאיים עם ארה"ב הצהירה  סוריה כי תהייה מוכנה לחזור למו"מ עם ישראל, החלו פוליטיקאים ופרשנים להתחרות ביניהם על גודל המחיר שישראל תצטרך לשלם עבור חוזה שלום עם סוריה. המחיר נע בין נסיגה מלאה לבין  כמעט מלאה. 

הגולן הוא חלק ריבוני  של מדינת ישראל, וקשה להבין את ההיגיון של הפוליטיקאים הרוצים  להעביר אותו לסוריה. על פי אותו היגיון, תמורת חוזה אי התקפה עם איראן אולי כדאי להעביר את תל אביב לריבונות איראנית, ובכך להציל אותה מתקיפה. אם חלקי מולדת הופכים לאמצעי תשלום עבור 'שלום' - אין לדבר סוף.

מה שמדאיג במיוחד הוא ההתייחסות של הפוליטיקאים לחבלי מולדת כאל נדל"ן.  האם הגלות הארוכה מחקה מהעם היהודי את הרגש הטבעי של דבקות באדמה? הרי אין  עם אחר שמוכן מרצונות החופשי למסור חלקים מאדמתו.

                                                                                    אדוה נוה, שערי תקוה