גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 426ראשיהפצה

שאלת השבוע - שאלת השבוע

חקירת הפעילות והמימון של ארגוני השמאל הקיצוני הינה דמוקרטיה מתגוננת או מקרתיזם?
13/01/11, 14:18
עורך: ירעם נתניהו

חקירה חשובה ומאוזנת / ד"ר רן ברץ - המכללה למדינאות ע"ש עדו זולדן, עמית במרכז שלם

אני שולל את הניגוד החד שיוצר נוסח השאלה בין 'מקרתיזם' ל'דמוקרטיה מתגוננת'. אפשר לטעון שמקרת'י והתופעה ההיסטורית המכונה מקרתיזם הקצינו מדי, אולם כבר בזמנו היה ברור לנבחרי הציבור בארה"ב (שגיבו את מקרת'י מול הנשיא טרומן), ועוד יותר ברור היום מארכיוני ארה"ב וברה"מ, שמדובר היה בצעד מובהק של התגוננות מצד הדמוקרטיה בארה"ב.

לעניין ישראל – במסגרת הוויכוח עם מקרת'י אמר הנשיא טרומן: "במדינה חופשית אנו מענישים בני-אדם על הפשעים שהם מבצעים, לעולם לא על דעותיהם". ישראל מקבלת גישה זו במלואה. איש אינו מעוניין להעניש אנשי שמאל על דעותיהם, כפי שהן באות לידי ביטוי במסגרת הדמוקרטיה ושלטון החוק.

בשורש העניין עומדים מעשים, לא מחשבות, וזאת בשני מישורים עקרוניים. הראשון הוא סוגיית המימון. חלק מפעילות השמאל ממומנת על ידי מדינות זרות. אדם המקבל מימון ממדינה זרה, הופך לסוכן זר, וחובתה של ישראל להסדיר את מעמדו ומגבלותיו ככזה. חמורות מכך השמועות על מימון מצד אויבים מוצהרים של ישראל. אדם המקבל מהם מימון הופך עצמו למשתף פעולה עם האויב.

המישור השני נוגע לתחום הפעולה של אותם גופי שמאל. החוק, גם כיום, אוסר על חלק מן הפעולות של הארגונים הללו, ובכל מקרה, הכנסת נבחרת כדי להתאים חוקים לשעה ולנסיבות. ישראל נמצאת כיום תחת מתקפה תדמיתית, דיפלומטית ומשפטית חסרת תקדים, שהוכרזה עליה מצד אויביה ושונאיה. חלק מארגוני השמאל משתפים פעולה עם המאמץ הזה ואף מובילים אותו, לא אחת תוך חציית כל גבול אתי אפשרי. צו השעה דורש לברר, כצעד ראשון, את טיב המעשים ואת מידת הנזק שהם גורמים.

הכנסת בחרה בנתיב מתון ביותר. לפני החקיקה הנדרשת לעת זו, היא מעוניינת לבדוק את מימדי הבעיה. למרות שהתאחרה מעט, זוהי החלטה מאוזנת וטובה.

 

מלחמה לכל דבר / ד"ר דוד צנגן - רופא החטיבה שלחמה בג'נין ב'חומת מגן'

האמת והשלום אהבו - במקום שיש אמת יהיה גם שלום. השקר וההסתה הם דלק הבעירה של המלחמה.

ארגונים שמתיימרים לדבוק בשלום חייבים לדבוק באמת, לחקור אותה ולא להסתירה. אבל חוסר חקירת האמת או התבססות מודעת על פנטזיות וחצאי אמיתות זו לחימה.

כשיורים עליך – חייבים ראשית להכיר שזו מלחמה, שנית להתגונן ושלישית להשיב אש.

ראשית, זו מלחמה. הלחימה המרכזית על קיומנו היום היא נגד שימוש בפצצה האטומית שנקראת הדה-לגיטימציה שלנו כמדינת ישראל וכעם יהודי. האיראנים וגם אבו מאזן, מכחישי השואה ואנשים כמו בַּכּרי מנסים באופן אקטיבי ושקרי לקעקע את יסודות המדינה ע"י דה-לגיטימציה של כולנו. צריך לדעת ששיתוף פעולה עימם בפרסום חצאי אמיתות הוא לחימה חזיתית בנו. הישגים של אויבינו במלחמה זו קושרים את ידי צה"ל ופוגעים ביכולתנו הכלכלית והאקדמית בעולם.

שנית, להתגונן מעלילות דם צריך בשתי דרכים.

האחת היא חשיפת האמת ע"י אנשים בעלי יושרה שנכחו במוקד העלילה. זו אחריות כבדה על נוכחים תמימים שנקלעו לעין הסערה, אך בלעדיהם אין גרסת אמת!

השנייה היא חשיפת מוטיבציית השקר של המסיתים. מצער שצריך לעשות זאת בחקיקה. מטריד כיצד אין חקיקה או כללי אתיקה המחייבים את חשיפת מקורותיו הכספיים של כל ארגון המפרסם 'דו"חות' בתקשורת. כיצד קורה שאנו לא יודעים בכל פרסום של ארגון שוברים לחימה המתקרא 'שוברים שתיקה' שהוא ממומן באופן מרכזי ע"י האיחוד האירופי. כיצד זה איננו יודעים שאדם המופיע מטעם הארגון ה'וולונטרי' הנ"ל כמומחה למעשים 'בלתי מוסריים' של צה"ל אין לו כלל הכשרה אקדמית ובכל זאת הוא מקבל משכורת מכובדת המאפשרת לו קיום מגופים אינטרסנטים. כיצד בתחומי הרפואה בכל פרסום מחקרי יש חובה להציג את כל ההטיות (bias) האישיות והכלכליות שיכלו להיות קשורות לנושא וכאן דרישה לחשיפת המימון נתקלת בביקורת?

שלישית, השבת אש היא חיונית! כמו שחייל החשוד במעשה לא חוקי חייב להיענש, כך חייב להיפגע כל חייל או אזרח המוציאים את דיבתנו רעה. הסימטריה זועקת! בשיטות המשפט העתיקות עד זומם הוענש בקבלת הסבל שהוא קיווה להשית על חברו. עלילות הן נשק ישן ויש לנו בזה ניסיון רב. ולכן מי שמעליל ביודעין בכלי תקשורת על חיילי צה"ל חייב להיות בר-ענישה.

 אין כאן הכשר למעשים לא ראויים, חלילה. אין כאן גם כל צער על התפקיד המאתגר של אור לגויים שניתן לנו. יש כאן שאיפה להמשיך להיות מובילי דרך הן בלחימה מוסרית הן בחופש הביטוי, אך גם בהגנה על שמנו הטוב ובהתקפה על מעלילי עלילות ומחרחרי מלחמות.

 

רדיפה אנטי-דמוקרטית / זהבה גלאון - ח"כ לשעבר, סיעת מרצ

ההחלטה של הכנסת להקים ועדת חקירה שתבדוק את מקורות המימון של ארגוני השמאל היא הנפת גרזן על הדמוקרטיה הישראלית, והיא משתלבת בקמפיין הכללי של סתימת פיות כנגד כל מי שמעז למתוח ביקורת על מדיניות הממשלה.

דבריו של שר החוץ אביגדור ליברמן על ארגוני השמאל שהם "סייעני טרור נטו", הם עוד שלב במסע ההסתה, שהחל ב"אין נאמנות אין אזרחות", כנגד אזרחי ישראל הערבים, וממשיך כעת נגד השמאל וארגוני זכויות-אדם.

אף ארגון שמאל לא פגע בלגיטימיות של מדינת ישראל כמו שפגע בה הכיבוש המתמשך ומסע הרדיפה נגד ארגוני זכויות-אדם. הפתרון של ליברמן הוא להאשים את השמאל, אבל זה לא יהפוך את הכיבוש ללגיטימי, אלא רק יהפוך את מדינת ישראל למצורעת.

ועדת החקירה של ישראל ביתנו תשמש כבית דין שדה נגד הארגונים. הרי הח"כים יודעים שאין מה לחקור, כי מקורות המימון של העמותות שקופים וחשופים, הן באתרי העמותות עצמן והן אצל רשם העמותות. זאת בניגוד מוחלט לארגוני הימין וארגוני המתנחלים שמקורות המימון שלהם עלומים. כל מה שהייתה צריכה חברת הכנסת קירשנבאום לעשות הוא ללחוץ על כפתור במחשב, ורשימת הגורמים המממנים הייתה פרושה בפניה. במקום זאת הקימו ועדה שהיא תירוץ לשיסוי והסתה פוליטית.

ביבי משחק באש ולא בפעם הראשונה. אם לא ישים עכשיו סוף למסע ההסתה המשתלח נגד השמאל, זה עלול להיגמר בדם. זה כבר קרה בישראל, כשהשוליים בימין חשו שיש להם גיבוי מהמרכז. היום הליכוד, קדימה והעבודה מכשירים את גל הפשיזם, בהצבעה על יוזמות חקיקה גזעניות וברדיפה מקרתיסטית נגד ארגוני זכויות-האדם. במקום להגן ולבצר את צביונה הדמוקרטי של המדינה, הכנסת מועלת בחובתה להגן על זכויות האדם בישראל.

רה"מ צריך להביא בחשבון שהוא אחראי גם לשלומם של אזרחים שלא הצביעו לו.

 

חקירה חסרת תועלת

גם אני הייתי מתנגד לוועדת החקירה אם כל אותם ארגונים שעומדים להיחקר לא היו יוצרים במו ידיהם את מרבית הפרובוקציות, ומלבים ברוב חשק את השנאה כלפי ישראל, ואם היו הם נוהגים בהגינות מינימלית במלחמת הקודש שלהם למען ערכי הדמוקרטיה, ומכבדים גם את הערך של 'מדינה יהודית' כפי שמופיע במגילת העצמאות.

ואם היה לנו מינימום של אמון במערכות המימסדיות: משטרה , פרקליטות, מערכת המשפט, ולו התקשורת היתה קצת מאוזנת ונאמנה לתפקידה, הייתי מתנגד לחקירה.

בכל אופן, אינני מאמין שחקירה כזו תועיל. כל עוד אין לנו הנהגה אמונית, או לפחות ערכית, תועלתה ככוסות רוח למת. הסכנה האמיתית בעיניי היא מהנהגה 'ימנית ודמוקרטית', עיין ערך התנתקות.

אריק קרמר, ירושלים

זכויות סלקטיביות

זה שרודפים את חיילי צה"ל ולא את החמאס אומר דרשני. במשך 8  שנים ירו על תושבי עוטף עזה ללא אבחנה (כולל פגיעה בגן ילדים, בתי ספר וכו'), ולא שמענו על כך גינוי אחד לרפואה מארגוני 'זכויות אדם'. אבל אחרי שסופסוף צה"ל יצא למלא את היעוד שלו - הגנה על תושבי עוטף עזה, פתאום בודקים בציציות של חיילי וקציני צה"ל. כאילו שהחמאס מקיים את אמנת ז'נבה באופן מרשים...

משה כהן, בת ים

מגננה של עם בריא בנפשו

כדי להציל חיים, מנתחים וחותכים גם רקמות בריאות... לפעמים, כדי שהחיים יימשכו - צריך אפילו לכרות ולקטוע אבר שלם עם הגידול הממאיר שבו. אם יופיעו לפתע חייזרים בחדר הניתוח, הם יהיו משוכנעים שזו אכזריות והתעללות במנותח המסכן. אולי הם אפילו יקראו לזה: מקארתיזם, גזענות, הסתה, ומה-לא. החייזרים המזועזעים עלולים אפילו לנסות 'להציל' את ה'קורבן'. את הבוגדנות צריך להכרית,  ללא 'רחמים של חייזרים'.

ד"ר שלום פליסר, רמת-גן