גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 426ראשיהפצה

ניר ביער - סיפור לשבת

בתחילה לא ידעה מה לומר לו, גמגמה ואפילו הרגישה נבוכה. מה אומרים לקדוש ברוך הוא?! איך מתחילים לדבר איתו?!
13/01/11, 14:18
עודד מזרחי


יער הזורע רחב הידיים והקסום צמוד לקיבוץ. שם הלכה וניסתה להרגיש את הקדוש ברוך הוא לידה, ניסתה להרגיש מה זה להיות יהודיה, וניסתה לשאת תפילה. פסעה והחלה לדבר אל הבורא. בתחילה לא ידעה מה לומר לו, גמגמה ואפילו הרגישה נבוכה. מה אומרים לקדוש ברוך הוא?! איך מתחילים לדבר איתו?!
בסוף שנות העשרים לחייה שירי החלה להבין שיש משהו ביהדות שהיא לא מכירה וכדאי לה להתוודע אליו. היא חשה שטמון ביהדות סוד חיים גדול, פתרון לכל כך הרבה שאלות ששאלה את עצמה באותה תקופה. יחד עם זאת, היא נתקפה בפחד עצום: איך אפשר לחזור בתשובה, ועוד לבד?! חשבה שאין לה את האומץ לעשות את הצעד, התפללה לה' שישלח לה בן זוג שיציל אותה, שיחזיר אותה בתשובה, שייתן לה גב מול כל השאלות והתמיהות של סביבתה.

הקדוש ברוך הוא לא נענה לתפילתה מיד. אז הבינה שאין לה ברירה וכי היא חייבת להתחיל לצעוד בעצמה. היא ניסתה לשמור שבת, להתפלל וגם ללמוד. היא גרה אז בקיבוץ הזורע, שם עבדה בחינוך לגיל הרך. היא כמהה לזוגיות והרגישה תסכול כי לא הייתה לה שום דרך להכיר בחור כמוה, חוזר בתשובה. פשוט לא ידעה איפה פוגשים בחורים מתאימים, ושידוך אפילו לא היה על הפרק. כל העסק נראה לה כמו משהו אפל ומפחיד שלא בא בחשבון. הרי כדי למצוא בחור הולכים לפאב או למפגש עם חברים, אבל היא רוצה מישהו דתי... איזה ייאוש! בכל תפילותיה התחננה לבורא העולם שישלח לה את האחד המיועד לה.

באחד הספרים שקראה התוודעה למושג ההתבודדות. רבי נחמן מברסלב מלמד את חסידיו להתפלל אל ה' באופן קבוע מדי יום, עדיף בחיק הטבע, לדבר אליו כאילו שמדברים לאב או לחבר קרוב, פשוט לשפוך את הלב באמת.

בשבת אחת, חורפית במיוחד, הייתה לבדה. מצד אחד לא רצתה לנסוע, לדבר בטלפון או לבלות, ומצד שני הייתה משועממת ובעיקר בודדה. היא ידעה שבשבת יש התעלות רוחנית, אבל הסתפקה בהעברת הזמן מבלי לחלל את השבת. עם הרגשת חנק ודמעות שמחפשות תירוץ לפרוץ יצאה אל היער.

יער הזורע רחב הידיים והקסום צמוד לקיבוץ. שם הלכה וניסתה להרגיש את הקדוש ברוך הוא לידה, ניסתה להרגיש מיוחדת, להרגיש מה זה להיות יהודיה, וניסתה לשאת תפילה. פסעה והחלה לדבר אל הבורא. בתחילה לא ידעה מה לומר לו, גמגמה ואפילו הרגישה נבוכה. מה אומרים לקדוש ברוך הוא?! איך מתחילים לדבר איתו?! היה לה צורך להודות בתחילה ולא מיד לקטר ולהתלונן, אבל היא ממש לא הייתה במצב רוח של הכרת הטוב.

החלה להוציא בלחש את המילים לחלל האוויר:

"ריבונו של עולם, אל תשכח אותי..."

ואז החלה לבכות ולהשתפך אליו. המילים ממש יצאו ממנה בקלות:  

"אל תשאיר אותי לבד. אני כבר בת עשרים ותשע, אני מוכנה להקים בית, מוכנה! תציל אותי מכל התסריטים השחורים שאני מדמיינת לגבי העתיד. הרי אתה יכול הכל, אז בבקשה... למרות כל הטעויות שעשיתי, למרות שאולי לא מגיע לי, בבקשה רחם עלי ותשלח לי חתן. השם, אתה באמת נמצא אתי כמו שמספרים בספרים?! תן לי סימן, תעזור לי להאמין בך. אני מסתכלת לשמיים ומבקשת: תשלח לי את האחד, תעשה לי ניסים, רחם עלי!"

היא התרוקנה. חשה שנגמרו לה המילים. הרגישה הקלה מאוד גדולה מהולה בעייפות של בכי. ניגבה את דמעותיה ונשאה את עיניה.

לפתע ראתה מולה, באמצע יער הזורע, את ניר מטייל עם כלבתו.

ניר הוא ידיד שלה שגר בקיבוץ וכמוה החל לחזור בתשובה באותה עת. עד אותו רגע לא העלתה בדעתה שהוא יכול להתאים לה. חשבה שהם ממש לא מתאימים והוא בכלל לא הטיפוס שלה. כאשר ראתה אותו צועד מולה עם הכלבה לידו לא האמינה שזה יכול להיות הוא, ויחד עם זה הכי האמינה בעולם שיש מישהו שם למעלה ששמע אותה. תדהמתה התערבבה עם ספקה. הרימה עיניה לשמיים והעזה לשאול בלחש: "מה?! זה הוא?! אבל איך יכול להיות?!"

הם חזרו ביחד לקיבוץ, הלכו בשקט מבלי לדבר. לשירי לא היו מילים. לא אמרה לו דבר על מה שעבר עליה ביער. בעקבות תפילתה והופעתו של ניר ביער החלה לקלוט שאכן הוא הזיווג שלה משמיים ופשוט הייתה מלאת מסכים מכדי לראות את זה.

מאותו רגע ביער ועד לחופה הכל קרה כמו בחלום. אחרי ארבעה חודשים שירי ניצבה מתחת לחופתה ליד ניר והרגישה מסוחררת מהמהירות שבה הכל התרחש. יחד התחזקו בדרך ה', הקימו בית יהודי ויש להם כיום שתי בנות מקסימות, כן ירבו.