גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 426ראשיהפצה

בחבורה של רננה - סיפור לילדים

ברגע הראשון לא האמנתי שהיא מדברת אלי. רננה? רננה מלכת הכיתה מזמינה אותי להצטרף לחבורה ולבלות איתן אחר הצהריים!
13/01/11, 14:18
אסתי רמתי

תמיד רציתי להיות בחבורה של רננה. הרי כולן יודעות שהבנות הכי שוות נמצאות שם – כל הבנות עם הביטחון העצמי, שמתלבשות יפה ויש להן את השכלולים הכי משוכללים, כמו אייפוד, למשל. רובן גם די טובות בלימודים. כל הפסקה הן מסתגרות בפינת הכיתה, צוחקות ומקשקשות, ונראה שהן עושות הרבה כיף יחד. ורננה? היא בכלל מדהימה. גבוהה ויפה, היא נראית כמו עורכת דין וגם מדברת כמו אחת. היא אמנם יורדת קצת על בנות מדי פעם, אבל גם זה מוסיף למנהיגות שלה. כולן יודעות שעם רננה לא מתעסקים.

אני שייכת לבנות הפשוטות יותר של הכיתה, מה לעשות. אני די שקטה, וגם החברות שלי כאלה. בחדשים האחרונים התיידדתי מאוד עם צופית, עולה חדשה מאתיופיה שהגיעה לכיתה שלנו. המורה הושיבה אותנו יחד, ובהפסקה היא עושה לי צמות קטנות על הראש. היא מצחיקה וחמודה, וכבר מדברת עברית מעולה. היא גם תלמידה טובה, שלא תחשבו. האמת היא, שגם אני השתפרתי בלימודים בזמן האחרון. לא שאני רוצה להשוויץ או משהו, אבל החלטתי להשקיע קצת יותר – ופתאום המורה מחזירה לי בחינות שכתוב עליהן 'מצוין! 100'... וכבר קרה כמה פעמים שידעתי תשובות שאף אחת אחרת לא ידעה.

אתמול, בתחילת ההפסקה, אחרי שהמורה שיבחה אותי בסוף שיעור חשבון, רננה ניגשה אלי. "הי, אודיה, אנחנו לומדות יחד למבחן בחשבון בבית שלי אחרי הצהריים. רוצה גם לבוא? אחרי זה נלך לאכול גלידה בקניון, או משהו".

ברגע הראשון לא האמנתי שהיא מדברת אלי. רננה? רננה מלכת הכיתה מזמינה אותי להצטרף לחבורה ולבלות איתן אחר הצהריים! הסמקתי, ולא ידעתי מה להגיד.

"נו, מה את שותקת כמו דג?" היא צחקה, "את באה, נכון? אז נפגשים אצלי בארבע. ביי", והיא הלכה.

טוב, ברור שרציתי ללכת. הייתי שקועה בהתלבטויות מה ללבוש, כשצופית עברה לידי. "אודיה, אנחנו נפגשות היום בארבע, נכון? אמרת שתעזרי לי עם שיעורי הבית בחשבון".

ויי, איך שכחתי? קבעתי עם צופית אתמול, ועכשיו מה אני אעשה? ואז חשבתי שאולי צופית תבוא איתי למפגש עם החבורה של רננה, וכולנו נלמד יחד. נגשתי לרננה, ולקחתי אותה רגע הצידה. "תגידי, רננה, זה בסדר אם אני אביא גם את צופית? קבעתי איתה כבר, ושכחתי מזה לגמרי".

רננה הביטה מרחוק בצופית והרימה גבות. "עם צופית?" היא אמרה, ועיקמה קלות את האף, "מה נפל עלייך, תגידי? את לא יכולה לקבוע איתה ליום אחר? זה ממש לא שייך... אבל אותך, בכל אופן", היא המשיכה, וחייכה את החיוך היפה שלה, "נשמח לראות".

ממש לא ידעתי מה לעשות. הצטערתי שככה רננה מתייחסת לצופית, אבל לא רציתי להפסיד את המפגש. בסוף צלצלתי לצופית בשלוש וחצי, וגמגמתי משהו על זה שאני לא מרגישה טוב. "אין דבר", היא הרגיעה אותי, "ניפגש ביום אחר".

בארבע התייצבתי בהתרגשות בבית של רננה. משך שעה עסקתי בהסברים בחשבון. הסתבר שהיו כמה דברים שרננה והאחרות לא הבינו בכלל, ויותר משלמדנו יחד, אני לימדתי אותן. אחר כך הלכנו לקניון, אבל לא ממש נהניתי. הן ריכלו על בנות מהכיתה, דיברו הרבה על בגדים וטלוויזיה, וגם לא עשו מאמץ מיוחד לשלב אותי בשיחה. בסוף נפרדתי מהן, והלכתי הביתה. מיד הרמתי טלפון לצופית להזמין אותה למחר. כל אחת צריכה למצוא את החברות שמתאימות לה, ואני כבר ידעתי עם מי אני רוצה להתחבר...