גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 426ראשיהפצה

להיות בן אדם - על דעת עצמי

בשבועות האחרונים אנו עדים לקיומה של רוח רעה, הנושבת בכל פינה של ההייד-פארק התקשורתי ואינה פוסחת כמעט על איש
13/01/11, 14:18
אבי סגל

 

  • להיות בן אדם

בשבועות האחרונים אנו עדים לקיומה של רוח רעה, הנושבת בכל פינה של ההייד-פארק התקשורתי ואינה פוסחת כמעט על איש – מבכירי העיתונאים ועד אחרוני הטוקבקיסטים. גל עכור של משטמה שטף את המדיה בעקבות החלטת משפחתו של אבי כהן ז"ל להימנע מתרומת איבריו של המנוח. פובליציסטים ובלוגרים לא חסכו מהמשפחה את שבט מקלדתם, עם תגובות שלרוב נפתחו במילים "אני אמנם לא שופט אותם אבל" והסתיימו בהשתלחויות שיפוטיות לחלוטין. לצורך הדיון, לא אתייחס כאן למתקפה הספק-מבוססת על רבנים מסוימים שאולי יעצו ולחצו ואולי לא, אלא אך ורק לביקורת החריפה על בני המשפחה עצמם.

אני מעדיף לא לציין שמות מפורשים, אם כי חלק מהכותבים בהחלט הפתיעו אותי לרעה. כולנו מכירים את אמרות חז"ל, "אין אדם נתפס בשעת צערו" או "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". אבל ביקורת ושיפוטיות הן רק צד אחד של העניין. ישנה דרישה נוספת, בסיסית ופשוטה יותר, ואותה שכחו הפרשנים הנכבדים במקרה של משפחת כהן: תהיה בן אדם. זה עתה איבדו האנשים האלה את היקר להם מכל, והם מרוסקים. אתה לא תוקף אותם בתקשורת, לא מגנה, לא מגדף ולא מבקר אותם. תתאפק, תהיה בן אדם!

ייאמר מיד: אפילו כאשר משפחות אבלות נחשדות במינוף השכול לצרכים פוליטיים, גם אז יש להיזהר בביקורת ולשקול היטב את המילים. קל וחומר כפול מאה במקרה הנוכחי, במשפחה שבסך הכול ביקשה לשתף את כלל הציבור בכאבה, וכעת נענשת על ידי אותה תקשורת שאכלה מכף ידה. מותר להביע עמדה עקרונית בזכות תרומת איברים, עמדה המקובלת עלי לחלוטין, אבל לתקוף אנשים ברגע הקשה בחייהם זהו שיא של רשעות ואטימות.

הביקורת על משפחתו לוקה בהתחסדות. אבי כהן ז"ל / צילום ארכיון: פלאש90

כתשעה חודשים חלפו מאז השמיץ העיתונאי אורי תובל את בני משפחתו של רס"ן אלירז פרץ ז"ל, כשהוא מכנה אותם "פשיסטים" ו"ג'יהאדיסטים". מעניין כמה מבין אלה שהזדעזעו אז מהמילים הבוטות השתלחו כעת בעצמם במשפחתו של אבי כהן ז"ל. דוחות ככל שהיו עמדותיו של אותו עיתונאי, במתקפה על משפחת כהן יש צדדים חמורים הרבה יותר. ראשית, משום שתובל כתב את ביקורתו בפייסבוק ולא התכוון להפיץ את משנתו ברבים, ושנית – הוא לפחות לא האשים את בני משפחת פרץ בביזוי זכרו של יקירם.

הייתי רוצה לשאול את כל הצדיקים, שמדברים כעת על החובה לכבד את רצונו של אבי כהן ז"ל: מה לדעתכם היה כהן רוצה יותר, לתרום את איבריו או להתייחס באמפתיה ובכבוד לבני משפחתו האבלים? נדמה לי שהתשובה ברורה. כיבוד רצון המת הוא לא רק דבר שמופיע על כרטיס. כאשר אתם תוקפים את אהובי נפשו של המת, לפחות אל תדברו בשמו. וכאשר אתם מפיצים שנאה כלפי משפחה אבלה, לפחות אל תדברו בשם ערכי החסד והתרומה לאחר.

  • סלחנות תרבותית

לגופו של עניין: מותר לא להסכים עם החלטת המשפחה להימנע מתרומת איברים. אבל אי אפשר לנתק את עמדתה מהאינסטינקט הטבעי ומהמוסכמות התרבויות שרבים בתוכנו שותפים להם, לעתים בהתאם להלכה ולעתים בסתירה אליה. האינסטינקט הטבעי הוא להתייחס לגוף נושם כאל חי ולהירתע מהפסקה מכוונת של פעולתו. ההקשרים התרבותיים מצויים בשמירה על כבודו של הגוף המת ובהתייחסות הרגשית כלפיו.

בין אם בזמן הלוויה ובין אם בשלב מאוחר יותר, דרך טיפוח הקבר והמצבה, כמעט בכל אחד מאתנו קיימת מידה זו או אחרת של חרדת קודש כלפי גופת המת. היחס שלנו לנושא לא תמיד עקבי, לא תמיד רציונלי, והוא נטול כללים ברורים. אבל החברה הישראלית נוטה להתייחס בסלחנות כלפי צורות שונות של אבל וזיכרון, גם כאלו שנראות בעינינו משונות וחסרות היגיון. ולכן, כאשר אלמנתו של אבי כהן מדברת על רצונה לקבור את בעלה המת כשהוא עדיין יפה, מותר לנו להיות סלחניים גם כלפי הגישה הזו מבלי לנסות להבין אותה.

  • מוות וחיים ביד העיתון

אלא שדורית כהן היתה השבוע לבד. כמעט כל מי שהתבטא בנושא באופן פומבי הציג את המשוואה הברורה: חייהם של חמישה אנשים חולים שווים יותר משלמותה ויופייה של גופה. כאשר התקשורת מציגה את הדברים כך, קשה שלא לחוש עוינות כלפי אלה המחליטים אחרת ומביאים-כביכול למותם של אנשים. חיפוש לא ארוך בנבכי הזיכרון מעלה, כי התקשורת ידעה גם להציג את הנושא אחרת כשזה היה נוח לה מבחינה רגשית ו – לא נעים לומר – כלכלית.

רק לפני פחות משלוש שנים ניהלו העיתונים קמפיין מטורלל להשבתם של החיילים אודי גולדווסר ואלדד רגב, חיים או מתים. למעשה, התקשורת כולה התייחסה אל השניים כאילו הם חיים, גם כאשר כבר היה ברור שהם לא. "חוזרים הביתה", הכריזה הכותרת הראשית בבוקר שאחרי ביצוע העסקה. כמעט לא נשמעה ביקורת על שחרורם של סמיר קונטאר ומחבלים נוספים בעסקת החליפין, ומעטים תהו אם יש לנו זכות לסכן את חיי אזרחינו תמורת גופות.

זהו, כמובן, לא המקרה היחיד. עוד לפני כן, בעסקת החליפין שבה שוחרר אלחנן טננבוים והוחזרו גופות שלושת חטופי הר-דב, שחררה ישראל בתמורה מאות מחבלים חיים, כולל בכירי הטרור דיראני ועובייד. עסקה זו הושלמה אך ורק בזכות החזרת הגופות, שכן איש לא היה מוכן לשלם אפילו רבע מחבל תמורת סוחר סמים חי. גם אם התקשורת לא דיברה אז בקול אחד, היא לא בדיוק התגייסה כדי למנוע את העסקה. 27 ישראלים נרצחו מאז על ידי המחבלים המשוחררים, נתון מחריד שכמובן לא מנע את הקמפיין התקשורתי הבא להשבת גופות חיילים. כשהעיתונאים רוצים, גם הם מבינים שגופה היא יותר מסתם גופה, ואין להם זכות לבוז למשפחות שכולות עם אותה תפיסה בדיוק.

  • בעשרה מאמרות

השבוע פרסם ראש הממשלה את תלוש המשכורת שלו, ומה אתם יודעים – שכר הנטו של האיש נמוך מכפי שחשבו כולם. לכן, מתוך רצון הומניטרי לסייע לבני משפחת נתניהו הרעבים, אני מציע כאן רשימה של מקצועות רלוונטיים, על יתרונותיהם וחסרונותיהם, שמתוכם יוכל ראש הממשלה לבחור לו עבודה נוספת להשלמת הכנסה.

1. כבאי. בעד: יש לנתניהו ניסיון בכיבוי שריפות קואליציוניות. נגד: הפעם, כשהוא יישב בסופר-טנקר, הוא ייאלץ ממש לעבוד.

2. יועץ בלשכת ראש הממשלה. בעד: יש מצב ששרה נתניהו תאשר אותו. נגד: זהו תפקיד לטווח קצר – לא שורדים בו יותר משנה, שנה וחצי.

3. מציל בבריכה. בעד: עיקר העבודה היא בקיץ, עונה שבה אין צורך להתמודד עם ברק כזה או אחר. נגד: אם הוא יציל בבריכה כפי שהציל את הכלכלה, אנשים רבים יתקשו להחזיק את הראש מעל המים.

4. כתיבת זיכרונותיו. בעד: סוף-סוף הוא יוכל להתפנות לכתיבת הספר החדש "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח? לא ככה". נגד: זיכרון? ביבי?

5. מאמן קבוצת ווסטהאם האנגלית. בעד: אחרי צופית גרנט, לאף אחד שם לא תהיה בעיה עם שרה. נגד: בקבוצה כבר לא מוכנים להחתים אנשים שנכשלו בקדנציה הקודמת שלהם.

6. טוקבקיסט מתלהם בשכר. בעד: משלמים טוב. נגד: אביגדור ליברמן עלול להתלונן שנתניהו גונב לו את העבודה.

7. מדבב בסרטים מצוירים. בעד: ממילא יריביו מכנים אותו "פינוקיו", אז למה שלא יהיה הדמות המקורית? נגד: דיבוב סרטים דורש סינכרון מדויק, ולא ברור אם נתניהו מסוגל להתאים את הקול היוצא מפיו למחשבות שבלבו.

8. פעיל חברתי למען הפליטים מאפריקה. בעד: הם מ-פ-ח-דים. נגד: הם שכחו מה זה להיות יהודים.

9. יו"ר האופוזיציה. בעד: אף שבמקרה כזה נתניהו ייאבק בעצמו, הוא עדיין יהיה אופוזיציונר טוב יותר מציפי לבני. נגד: אם הוא יהיה ראש ממשלה וגם יו"ר אופוזיציה, הוא עלול לזגזג בדעותיו - ... תעזבו, לא אמרתי כלום.

10. נשיא המדינה. בעד: שמעון פרס לא יחיה לנצח. נגד: טוב, אנחנו לא משוכנעים באמיתות המשפט הקודם.