בשבע 427: כישלון תהליך אוסלו: מכת מוות על ה'עבודה'

כישלון תהליך אוסלו הנחית מכת מוות על מפלגת העבודה - פרופ' אברהם דיסקין מהמרכז הבינתחומי הרצליה והאוניברסיטה העברית בראיון

רוני ארזי , ט"ו בשבט תשע"א

מסיבת העיתונאים שכינס אהוד ברק בבוקר יום שני, הייתה למעשה קביעת מוות פומבית למפלגת העבודה, אחת משתי המפלגות המרכזיות שפעלו בישראל בשנים האחרונות. במהלך הפוליטי שרקם עם ראש הממשלה ואנשיו, הצליח ברק לייצב גם את מצבו הפוליטי שלו וגם את מצבה של הממשלה, לפחות לעת עתה. על השלכות המהלך הזה והלגיטימיות שלו ביקשנו לשוחח עם הפרופ' למדעי המדינה, אברהם דיסקין, שמנתח את הסיבות למצב הנוכחי ואת האפשרויות הנראות לעין לגבי העתיד.

ארבעה תיקים בממשלה לחמישה חברי כנסת זה לגיטימי?

"כשנתניהו הקים את הממשלה, כבר אז הוא היה מוכן לשלם מחיר מאוד מוגזם תמורת השותפות עם מפלגת העבודה. גם עכשיו המצב הוא כזה, וזה עניין של צרכים פוליטיים. דבר כזה קיצוני לא היה אף פעם בעבר, אבל הנסיבות מכתיבות לפעמים תקדימים. זה פועל יוצא של השסעים בחברה הישראלית ושל העובדה שיש לנו מערכת רב מפלגתית, ואני חושב שהיתרונות של המערכת הזו עולים על החסרונות. אין ספק שמין תשלום כזה הוא אולי על גבול השוחד ואפשר למנות אותו בין החסרונות, אבל בסה"כ אין מנוס מהעניין הזה. הייצוג, למשל, של המפלגות הדתיות והחרדיות הוא צד חיובי של השיטה הזו ואני חושב שהיא מתאימה לאופי של החברה והפוליטיקה הישראלית".

הקואליציה הצטמצמה, אבל מדברים על התחזקות שלה. איך אתה רואה את הדברים?

"אין ספק שהקואליציה התחזקה. כולנו ידענו שמפלגת העבודה מפוצלת וגם שרים שישבו בממשלה בעצם היו להם עמדות שאפשר להגיד שהן שמאלה לקדימה, וכל עוד ברק ניסה להחזיק את המפלגה בשלמותה, הייתה אפשרות שידם של האנשים שנמצאים שמאלה ממנו תגבר ואז לא יהיה מנוס מפרישה של כל מפלגת העבודה. דבר כזה היה משאיר את הממשלה עם רוב בכנסת של 61 בלבד ואז אתה תלוי ברצון של כל אחד מה-61 האלה. כרגע, האפשרות שחמשת אנשי סיעת 'העצמאות' יפרשו היא קלושה, ומהבחינה הזאת אין ספק שהקואליציה התחזקה. גם מבחינה אידיאולוגית ברור שהממשלה הרבה יותר מלוכדת, לכל הפחות בנושא המרכזי של ענייני חוץ וביטחון, ואני חושב שגם בעניינים אחרים כמו חברה וכלכלה, מאשר הייתה עד לתרגיל הזה".

ברק השווה את פרישתו למה שעשה שרון בהקמת קדימה. ההשוואה נכונה?

"הנסיבות כאן שונות, אבל יש קווי דמיון משתי בחינות: בשני המקרים מדובר במנהיג שסבל ממתחים בלתי נסבלים בתוך המפלגה שלו שגרמו לשיתוק שלו מבית, ובשני המקרים הייתה למנהיג נטייה להיות במרכז ולא בקצה. אצל שרון היה מדובר בקצה הימני ואצל ברק מדובר בקצה השמאלי. מהבחינה הזו יש דמיון".

האם נכון בכלל שמנהיג יכול לעזוב כך מפלגה באמצע קדנציה?

"כמובן שיש בעיה, אבל שלושת השרים שהיו עם ברק בממשלה בעצם רקחו את סילוקו מהבמה הפוליטית והוא כמעט מצא את עצמו במצב בלתי אפשרי. גם בן גוריון שהקים את מפא"י ב-1930 והנהיג אותה עד 1963, היה לו רגע מסוים שבו הוא אמר 'אני לא יכול יותר' ופרש ברעש גדול ובסקנדל שלמעשה עיצב את המפה הפוליטית עד עצם היום הזה. אנשים יש להם שיקולים מפלגתיים, מדיניים, אידיאולוגיים, פרגמאטיים, אופורטוניסטיים ואישיים - הכל משמש בערבוביה. אף אחד מאיתנו לא מלאך ולא משנה באיזו פוזיציה הוא נמצא ולפעמים גוברים שיקולים מסוג כזה או אחר".

איך הגענו למצב הזה שבו אחת משתי התנועות הפוליטיות הגדולות במדינה פשוט נמוגה?

"צירוף של כמה גורמים גרם לדעיכה הזו. האחד אידיאולוגי - אין שום ספק שכישלון תהליך אוסלו הנחית מכת מוות על מפלגת העבודה. הייתה פה קריאת מפה לא נכונה ובמקום לחסוך דם אנחנו שפכנו דם של עצמנו וגם של הפלשתינים. הגורם השני הוא המנהיגות - כשאתה מסתכל למשל על השמינייה שנותרה במפלגת העבודה, התמונה היא די עגומה. הגורם השלישי שלדעתי באמת ריסק את המפלגה באופן טוטאלי זו ההופעה של קדימה והצלחתה בבחירות של 2006 ועוד יותר מכך בבחירות של 2009, שאז קדימה רצה תחת סיסמאות די יוניות והתייצבה כאלטרנטיבה למפלגת העבודה עם המריבות הפנימיות שלה. אני בטוח, דרך אגב, שמסיבות פרקטיות נתניהו עצמו היה מעדיף שמפלגת העבודה תישאר ותנגוס בקדימה מאשר המצב הנוכחי".

אתה רואה סיכוי להתאוששות של מפלגת העבודה אחרי ברק?

"עד לפני שבוע רבים חשבו שברק 'מת' פוליטית ואני רוצה להזכיר שעל פרס אמרו שהוא 'מת' שלוש או ארבע פעמים במהלך הקריירה שלו וכרגע הוא נשיא המדינה. המצב של מפלגת העבודה הוא לא טוב ומבחינה אלקטוראלית השאלה המרכזית היא כמובן מה יקרה לשלישיה הזאת של המפלגות שנמצאות במרחב שבו פעם הייתה מפלגת העבודה: קדימה, העצמאות ומה שנותר מהעבודה. זה גוש שנלחם פחות או יותר על אותם מנדטים. למעשה נותרו יותר משנתיים עד המועד הרשמי של הבחירות והכל יכול לקרות. לא הייתי מספיד את מפלגת העבודה, אבל אין שום ספק שהיא במצב קשה ביותר".

אילו השלכות יש להתרחשויות הפוליטיות האחרונות על התהליך המדיני?

"לדעתי יש לכך השלכות חיוביות. הסיבה העיקרית לחוסר ההתקדמות בתהליך המדיני היא חוסר העניין של הצד הפלשתיני. ישראל, אפילו תחת נתניהו, מוכנה לשלם מחיר כבד ביותר. הפלשתינים כנראה מאמינים שהשלום ייפול לחיקם כפרי בשל, בלי שהם ישלמו את המחיר. הם באשליה שהנה, עוד מעט יהיה לנו שותף יותר נוח. זה לא יקרה. אני לא מאמין בשלום ולא חושב שיש סיכוי שאכן נגיע לשלום אמת במובן שהצד הפלשתיני יכיר בכלל בזכות קיומנו. זה לא נראה לי בכלל דבר ריאלי על פי מה שאני שומע מהצד הערבי. עם זאת, יש סיכוי להגיע להסכם שלום, למין שיווי משקל חדש לפחות לטווח מסוים שנשפך בו פחות דם. הסיכוי לזה לדעתי דווקא גדל ולא קטן בעקבות המהלך הזה".