בשבע 427: שאלת השבוע

האם חוסר היציבות של משטרי מדינות ערב מהווה מכשול להסכמים מדיניים איתן?

עורך: ירעם נתניהו , ט"ו בשבט תשע"א

ד"ר גיא בכור - ראש חטיבת לימודי המזרח התיכון במרכז הבין תחומי הרצליה / הרע במיעוטו

המשטרים במזרח התיכון די יציבים. מה שקרה בטוניס לא מעיד על יתר המשטרים. נשיא טוניס עלה לשלטון חודש לפני האינתיפאדה הראשונה ב-1986, ומאז הוא היה יציב. כרגע קורה מה שקורה כי מדובר בתקלה. כלומר, לו נשיא טוניס היה מתנהל נכון ולא מגזים בראוותנות, בנהנתנות ובשקרים הוא היה נשאר. גם אסד בינתיים יציב, וכך גם המלך הירדני וגם הסעודי. אין גל של קריסת משטרים. בסך הכול המזרח התיכון יציב, אין בו אנרכיה ויש בו משטרים שולטים. יכול להיות שנראה גל כזה אבל מוקדם לומר.

באופן פרדוקסלי, השליטים הללו הם אלה שמוכנים לדבר עמנו, ומי שיבוא בטוניס יכול להיות עוין יותר לישראל. כך יכול לקרות בירדן ובשאר המדינות.

צריך להבין שאין לנו אופציות אחרות, הרודנים הללו הם השותפים שלנו לשיחות. ועם כל הרע שבדבר הם אלה שמדברים אתנו.

ג'ימי קרטר אמר שהשאה של אירן היה עריץ, והוא צדק. הוא אכן ניהל משטר דיכוי ועריצות, אבל לישראל דווקא היו יחסים טובים עמו. חומני הגיע אחריו והוא היה לא פחות עריץ, ומאז אין לנו יחסים עמו כלל. גם בטוניס יכול להיות שיקום משטר עריץ יותר. ייתכן שידבר עמנו וייתכן שלא. ימים יגידו. כך שלדעתי יש לשמור על השליטים הנוכחיים כי מבחינת ישראל הם הרע במיעוטו, והאופציות האחרות לא טובות יותר.

 

אלוף (מיל') יעקב עמידרור סגן נשיא המכללה האקדמית 'מכון לנדר' / לחשק את ההסכמים

ניסוח השאלה מצביע על כך שמישהו מחפש תירוצים לא לחתום הסכמים מדיניים.אך לגופו של עניין, אם ההסכם מתאים למדינת ישראל ועונה על הצרכים שלה ותורם לשגשוגה – מעמדו של המשטר שעמו חותמים על ההסכם הוא חסר רלוונטיות. ואם נאמר שכן, יש מקום לשיקול שמביא בחשבון את יציבות המשטר בצד השני, שיקול זה הוא רק באשר לדרישות הביטחוניות הנוגעות למצב שבו הצד השני ינסה להפר את ההסכם.

כדאי לזכור שאת ההסכם עם מצרים חתמנו עם נשיא אחר שנרצח ושום דבר לא קרה להסכם. את ההסכם עם ירדן חתמנו עם מלך שהלך לעולמו, ובנו שומר על ההסכם לא פחות טוב ממנו. אלה שני מקרים שבהם לכאורה היה מקום לחשש, והנה הוכח במציאות שלא היה לכך בסיס. ייתכן אפילו לומר שבמקרים מסוימים השינוי שחל בשלטון במדינת ישראל היה מבחינת היחס להסכמים המדיניים יותר דרמטי מאשר שני המקרים שהזכרתי לעיל.

הפתרון לחששות השונים, אם ישנם, הוא בכך שבהסכם עצמו צריכים להיות סידורים שיבטיחו שגם במקרה שבו יתחלף השליט יהיו בידינו די אמצעים להגן על עצמנו במצב החדש. אבל אסור שחששות כאלה יהיו תירוץ שלא  לחתום על הסכמים תורמים לביטחונה של מדינת ישראל.

המקרה היחיד שבו שינוי שלטוני יכול להיות בעל משמעות גדולה מאוד הוא אם גורמים אסלאמים קיצוניים ישתלטו על מדינה המתקיימת יחסים מדיניים עם מדינת ישראל. שינוי קיצוני כזה יכול לגרום להפרה ניכרת של ההסכם, ולכן אין לוותר על הסדרים ביטחוניים בהסכמים מסוג זה.

 

חָאלֵד אבּוּ טוּעמֶה - עיתונאי, ג'רוזלם פוסט ורשתות אמריקניות / ההסכמים יתבטלו עם נפילת המשטר

כמובן שכן. כיוון שמדובר במשטרים שרובם ככולם לא נבחרו על ידי העם בבחירות חופשיות ודמוקרטיות, קשה להתייחס אליהם כאל משטרים שמייצגים את דעת הקהל.

כל חוזה שלום עם מדינה שבה המשטר אינו יציב סופו להתבטל עם נפילת אותו משטר, כמו שקרה עם אירן אחרי הדחתו של השאה, כאשר המהפכה האסלאמית הביאה לניתוק היחסים הדיפלומטים עם ישראל.

המשטרים הדיקטטוריים בעולם הערבי עסוקים יותר בלשרוד מאשר בלכונן שלום עם ישראל. הם מפנים את רוב המשאבים שלהם לדיכוי בני עמם ולהגנה על המשטר, אבל סופם של המשטרים הללו ליפול כמו שקרה בטוניס. משטר שאינו נשען על יסודות חזקים ומשטר אשר חי בפחד מתמיד לא יוכל לשרוד לתקופה ארוכה. מה שקרה בטוניס הביא הרבה שמחה ברחוב הערבי, אבל זה עורר דאגה רבה בקרב השליטים הרודנים.

לפי התחזיות, 'האינתיפאדה' בטוניס עשויה להתפשט גם לשאר העולם הערבי, כשהדגש הוא על מצרים, ירדן, אלג'יר, לוב, תימן, סוריה וערב הסעודית. ברגע שהמשטר ייפול במצרים ובירדן, ייפול עמם גם הסכם השלום בין ישראל לביניהם, משום שהצפי הוא שגורמים רדיקליים מוסלמים יתפסו את השלטון.

על כן ההמלצה היא שלא לעשות שלום עם משטרים כאלה, אלא עדיף להישאר בסטטוס-קוו מאשר להגיע עמם להסכם שלום מדומה וקר. קשה לדבר על שלום אמתי בין ישראל ובין מצרים וירדן. השלום הוא בין ישראל למשטר המצרי והמשטר הירדני.