בשבע 427: מתחת לאף

התרגיל הפוליטי המפתיע של ברק השכיח מכלי התקשורת שני מהלכים דרמטיים בהרבה: פרישתם של שרי חזבאללה מממשלת לבנון וההפיכה בטוניסיה

הלל גרשוני , ט"ו בשבט תשע"א

  • מתחת לאף

התרגיל הפוליטי המפתיע של אהוד ברק השכיח מכלי התקשורת שני מהלכים דרמטיים בהרבה, שהתרחשו ימים ספורים קודם לכן: פרישתם של שרי חזבאללה מממשלת לבנון וההפיכה בטוניסיה.

המצב הפוליטי הרעוע והנפיץ בלבנון נמשך, על רקע חקירת רצח חרירי, והוא בעל פוטנציאל להשלכות כלל-אזוריות ואף עולמיות. האירועים עלולים להוביל לשליטת חזבאללה במדינה, או דווקא להמעטת כוחו הפוליטי, תוך סכנה שהדבר יוביל אותו למימוש האופציה הצבאית כלפי ישראל. האם לפירוק מפלגת העבודה תוך הישארות ברק וחבריו בממשלה יש משמעות פוליטית מהפכנית הקרובה לכך? נראה שלא. ואף על פי כן, בימים אלה איש אינו עוסק בלבנון, וכל העיניים נשואות לחלוקה הפנימית החדשה בשמאל הישראלי.

הלוז של ההפיכה בטוניסיה הוא התקוממות הציבור נגד שלטון הברזל של מיעוט מתון יחסית. ההפיכה עודדה אופוזיציונרים במצרים, בירדן ובסוריה, והפיחה גם שם תקוות להפיכות, שסוקרו בכלי התקשורת באהדה שקטה. השאלות הקשות כמעט שלא נשאלו: האם שלטון אסלאמיסטי במצרים ובירדן הוא מצב שמדינת ישראל ערוכה אליו - מדינית, ובעיקר צבאית? מה יעשה צה"ל אל מול צבאות בעלי חימוש מערבי מתקדם המשמשים כלי שרת בידי כוחות אסלאמיסטים קיצונים? כיצד תשפיע הפיכה אפשרית בסוריה על המצב העדין בגבול הצפון?

לראשונה מאז מלחמות ששת הימים ויום כיפור, עלולה מדינת ישראל לעמוד מול איומים ממספר רב של חזיתות עוינות. האם שר הביטחון מתעסק גם באפשרויות האלה, או רק בפירוק והרכבה של מפלגות? נראה שהשאלות הללו לא מעניינות היום את מי שקובע את סדר היום הציבורי - כלי התקשורת. הרי פוליטיקה פנימית תמיד חשובה יותר מזוטות כמו סכנות לקיומה של מדינת ישראל.

הלל גרשוני 

  • פוטש תקשורתי?

עוד לא הספקנו לסיים את ארוחת הבוקר ביום שני וכבר התוודענו למציאות פוליטית חדשה: הקמת סיעת 'עצמאות' ופילוג מפלגת העבודה. שר הביטחון ברק לא ידע ככל הנראה מה הוא אומר כאשר הכריז לפני שנה כי "הקשר עם ארה"ב הוא עמוד תווך ואבן יסוד לביטחונה של מדינת ישראל... רק אנחנו נכריע בעניינים הגורליים שקשורים לישראל ולעם היהודי".  כמה 'גורלי' הקשר עם ארה"ב אפשר, אולי, לדעת אם נזכור שרק לפני כשבועיים הופיעה ידיעה זו ב'הארץ': "הממשל האמריקאי זועם על שר הביטחון אהוד ברק על רקע המבוי הסתום שאליו נקלע תהליך השלום...(יועצי אובמה וקלינטון) סבורים שברק 'הוליך אותם שולל' יותר משנה וחצי". האם 'הארץ', במהלך חתרני, ניסה להחליף את ההנהגה של מפלגת העבודה? לקבוע שאחד משלהם, למשל חבר המערכת והכתב הבכיר לשעבר דניאל בן-סימון, יחד עם העיתונאית לשעבר שלי יחימוביץ', הם שיובילו את העזיבה מהממשלה? זאת כדי לגרום לכניסתה של 'קדימה' לממשלה, מטרת-העל של חלק ניכר של התקשורת הישראלית בתיאום, נדמה לנו, עם נשיא ארה"ב ויועציו? האם יהיה צורך בעתיד להקים ועדת חקירה, לא רק בעניין הפעילות של העמותות הנתמכות בכסף של מדינות וארגונים זרים, אלא גם אודות ה'פוטש' התקשורתי? האם היה כאן מהלך מתוזמן להלחיץ את אותם 'מפא"יניקים', כפי שביקשו אותם חמישה מתפלגים לכנות את עצמם?

והנה, פחות מיממה לאחר ההתפלגות כבר התפרסם סקר, מבלי שהנשאלים יודעים משהו אמיתי חוץ מתחושה תקשורתית, שרק 3 אחוז מהציבור בטוחים שיצביעו עבור המפלגה החדשה 'עצמאות', בעוד 83 אחוז אומרים שלא יצביעו לה. לפעמים נדמה שהכול תקשורת כאן והחיים הפוליטיים מתנהלים מתוך הכותרות, הסקרים והפרשנויות.

 ישראל מידד

 

  • בין יפו לירושלים

יש בירושלים רחוב ראשי ששמו יפו, וביפו עובר רחוב ראשי ששמו רחוב ירושלים. ברית הערים הזו לא מפריעה לבכירי תחנת השידור הצה"לית ביפו לפעול במרץ, בניצוחו של השדר הבכיר מיכה פרידמן, כדי למנוע פיתוח ובנייה עבור יהודים בעיר הבירה, ירושלים.

לפני כשנה יצא פרידמן בקמפיין, בשיתוף 'עיר עמים' מבית הקרן החדשה, נגד בניית יהודית בהר הזיתים. כך הוא נשמע אז: "ראס אל עימות. פרסום ראשון -  המתנחלים מתכננים להקים 104 יחידות דירות חדשות ליהודים בלב השכונה הפלשתינים ראס אל עמוד שבמזרח ירושלים. האם כאן טמונים יסודותיו של העימות הבא?" וכאן מגיעה הקלטה של מנכ"לית 'עיר עמים': "פשוט מפלצת התנחלותית בתוך שכונה פלשתינית צפופה". ציטוט זה חזר על עצמו במהדורות החדשות של כל אותו בוקר בגל"צ.

בסוכות אשתקד ביקש פרידמן לדעת האם "חפירות הר הבית, חנוכת המנהרה בעיר דוד, חנוכת השכונה בג'אבל מוכאבר... אולי מוטב היה להימנע לפחות מחלק מהדברים עכשיו"?

השבוע הוא פתח כך את מהדורת החדשות ביום ראשון: "האם המשבר הבא עם ארצות הברית כבר בפתח? תוכנית חדשה לבניית 1400 דירות בגילה... עלולה להעכיר עוד את היחסים בין ירושלים לוושינגטון... האם בקרוב יהיו לממשל האמריקני 1400 סיבות חדשות למתיחות עם ישראל?" הכתב, יותם פרוסט, פתח כך את 'חשיפתו" : "פצצת זמן מתקתקת חדשה תונח כנראה בשבוע הבא על שולחנה של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה". יריב אופנהיימר, עוד ראש ארגון מבית הקרן החדשה, צוטט בתגובה. כאיזון, שמענו לעשר שניות את נציג הליכוד במועצת העיר, ובהמשך, ללא איזון, ראיין פרידמן את  נציג מר"צ בירושלים, מאיר מרגלית: "...אדם טיפה יותר שפוי צריך להגיד רבותי,  מה חשוב לנו יותר - עוד כמה דירות בגילה? או בכל זאת תהליך שלום... אין ספק ש-1400 זה וידוא הריגה". בהמשך מזמין מרגלית את נשיא ארה"ב להתערב: "אני מקווה שזה יהווה תמריץ לאמריקאים להיכנס חזק לאיזור הזה, להתחיל להפעיל את הלחץ הדרוש כדי להוציא אותנו מהבוץ. לא אבו מאזן יוציא אותנו מהבוץ אלא אובמה".

מעניין מה היה אומר יצחק רבין ז"ל, רמטכ"ל שחרור ירושלים והאיש שזכרו מקודש בגל"צ, על התחנה של צה"ל שנטלה על עצמה להילחם באיחוד העיר.

חני לוז 
 

  • חדשות בחדשות

כתב חדש בעזה לחדשות ערוץ 2, סמי אג'רמי, פלשתיני תושב מחנה הפליטים ג'באליה.  מרכז תדמי"ת פנה למועצת העיתונות בשאלה האם עיתונאי המתגורר בעזה יכול לפעול 'ללא מורא' ולהיות נאמן לערכי חופש העיתונות.

סקר TGI הבוחן את חשיפת העיתונים במחצית השנה האזרחית האחרונה מעלה כי בימי חול 'ישראל היום' הוא העיתון הנקרא ביותר (37.4 אחוז), אחריו 'ידיעות' עם 34.9 אחוז ומעריב (13.4). בעיתוני סוף השבוע מוביל ידיעות עם 43.1 אחוז ואחריו ישראל היום (30.3) ומעריב (15.9).

בקרב עיתוני המגזר הדתי-לאומי ממשיך להוביל 'בשבע' עם 6 אחוז ואחריו מקור ראשון (3.8).

העיתונאית יעל פז-מלמד, שהשמיצה בשבוע שעבר את היישוב יצהר בשומרון כשקבעה שהוא "התנחלות בלתי חוקית" - נאלצה לחזור בה ולתקן את דבריה השבוע בטורה ב'מעריב'. לפני כחצי שנה נאלצה פז-מלמד להתנצל בפני תושבי כפר תפוח בנסיבות דומות.

  • ביקורת הנקרא

מחקר: בלי תרומות הרשות הפלסטינת תקרוס (ynet)

וואו, אנחנו בהלם, תמיד חשבנו שהם מעצמת היי-טק וביו-טכנולוגיה

שוטרים ירו כדורי גומי על בדואים באל-ערקיב (nrg)

בואו ננסח את הכותרת הזו שוב: אחרי שהקימו בפעם העשירית את היישוב הבלתי חוקי אל-ערקיב פיזרה המשטרה את המפגינים בירי כדורי גומי

"בניגוד לחבריי אני תמיד טענתי שהאיש (ניר ברקת) ימני גם אם הוא חייכן ונעים הליכות. ימני נשאר ימני" (נציג מר"צ במועצת העיר ירושלים, מאיר מרגלית, גל"צ)

ראו הוזהרתם: יש ימנים שמסווים את עצמם כחייכנים ונחמדים

ט"ו בשבט בפתח, אמץ בכרמל שטח

(כותרת בידיעות אחרונות)

פעם עוד ילמדו את פרקי השירה הזו בבגרות