בשבע 428: עשרת מונים

מרדכי הוציא את הכסף מכיסו ומחשבותיו החלו להתרוצץ בקרבו: אולי הקופאית טעתה?

עודד מזרחי , כ"ב בשבט תשע"א


הקופאית נטלה את השקית, שלפה את כל הבגדים ממנה, והחלה במלאכת תקתוק המחירים. "הכל יעלה לכם 152 שקלים", אמרה.

מרדכי הוציא את הכסף מכיסו ומחשבותיו החלו להתרוצץ בקרבו: רק רגע, לפי המחירים על התגים נראה לי שהמחיר צריך להיות מאתיים שקלים בערך. אולי הקופאית טעתה?
מרדכי וגילה משדרות, הורים למשפחה ברוכת ילדים חשו בשנים האחרונות, כמו בעלי משפחות דומות, את העול הכלכלי הרובץ עליהם. בני הזוג, אנשי חינוך והוראה במקצועם, לא הרבו לנסוע מחוץ לעיר בגלל יוקר הנסיעה ובגלל רכבם הקטן שהכיל נוסעים מעטים.

יום אחד קיבלו בני הזוג הזמנה לחתונה של תלמידיהם שתיערך בירושלים. החתן היה תלמידו של מרדכי בישיבה בה לימד ואילו הכלה תלמידה של גילה שהייתה מדריכת כלות. המועד היה לפני ראש השנה המתקרב, וההורים החליטו שאם כבר נוסעים לירושלים זו הזדמנות להיכנס לאיזו חנות בגדים שם ולשמח מעט את ילדיהם לקראת החג המתקרב.

בני הזוג נכנסו לחנות לבגדי ילדים ברחוב כנפי נשרים כאשר תקציבם הוא מאתיים שקלים בלבד. הם בחרו כמה פריטי לבוש והגיעו לקופה. הקופאית נטלה את השקית, שלפה את כל הבגדים ממנה, והחלה במלאכת תקתוק המחירים. לאחר זמן קצר הושיטה את השקית ואמרה:

"הכל יעלה לכם 152 שקלים".

מרדכי הוציא את הכסף מכיסו ומחשבותיו החלו להתרוצץ בקרבו: רק רגע, לפי המחירים על התגים נראה לי שהמחיר צריך להיות מאתיים שקלים בערך. אולי הקופאית טעתה? מצד שני, אולי עדיף שאשתוק. ייתכן שכמה פריטים היו במבצע ולכן מחירם זול יותר ממה שכתוב על התגים. הרי הקופאית יודעת יותר טוב ממני את המחירים, ומה לי להתערב במלאכתה...

אחרי התלבטות של הרף עין החליט מרדכי לומר לקופאית:

"סליחה. אולי תעשי שוב חשבון. יכול להיות שיש לך טעות".

 הקופאית הוציאה שוב את הפריטים מהשקית והחלה לתקתק שנית את מחירם. בסיום הבדיקה אמרה: "אה, אתה צודק, שכחתי לרשום את החצאית!"

היא התנצלה על הטעות והודתה לבני הזוג על כנותם. הם שילמו את מלוא הסכום הנדרש - כמאתיים שקלים - ויצאו מהחנות.

"כל הכבוד לך!", אמרה גילה בהתפעלות לבעלה, "הרי יכולת לשתוק ולהרוויח חמישים ש"ח, סכום לא מבוטל עבורנו".

מרדכי היה נסער מעט מדבריה:

"בשביל להיות ישר לא צריך 'כל הכבוד'. האמת יותר חשובה מהכל, וחוץ מזה, הקדוש ברוך הוא רואה הכל, ואם הוא רוצה לעזור לנו, הוא יכול לתת לנו לא רק מאתיים שקלים, אלא פי עשרה!"

בני הזוג המשיכו בדרכם לחתונה והמקרה נשכח מלבם.

לאחר מספר ימים הגיעו הוריה של גילה המתגוררים בצפון לבקרם באופן מפתיע בניגוד להרגלם להודיע על בואם מראש. לפני שנפרדו הוציא אביה של גילה אלף שקלים ומסר למרדכי באומרו "קח, זה יעזור לכם". מרדכי הופתע והודה לחמיו. אמנם הוריה נוהגים לעזור להם מדי פעם, אבל לא בהפתעה ולא בסכום כזה.

למחרת ירדה גילה לגן המשחקים עם ילדיה הקטנים. לפתע פגשה אותה חברה שאמרה:

"טוב שאני רואה אותך. מישהו נתן לי לפני כמה חודשים אלף שקלים במעטפה עבורכם, אבל שמתי את המעטפה בצד ושכחתי ממנה לגמרי. אתמול הוא התקשר אלי ושאל אם העברתי לכם את הכסף. התנצלתי והבטחתי להעביר לכם את הכסף מיד". למחרת החברה נתנה לגילה את הסכום כשהיא מתנצלת על האיחור הרב.

מרדכי ישב באותו ערב והרהר לעצמו שאלפיים השקלים הבלתי צפויים יעזרו להם לעבור את החגים הקרובים בצורה נעימה ומכובדת יותר.

לפתע נזכר באותו מקרה בחנות הבגדים בכנפי נשרים. הרי זה בדיוק הסכום שיצא לי מהפה! הקדוש ברוך הוא הראה לי כי מה שאמרתי נכון לגמרי, ומי שמתנהג ביושר ונזהר מכסף שאינו שלו, מסייעים לו משמיים בכפלי כפליים.

הוא אמר לאשתו:

"זוכרת שהיינו בחנות הבגדים בירושלים לפני כמה ימים?!"

"כן. למה נזכרת בכך עכשיו?!"

"את זוכרת מה היה עם הקופאית ומה אמרתי לך אחרי שיצאנו מהחנות?"

"וואו", קראה גילה, "באמת קיבלנו בדיוק את האלפיים שקל שדיברת עליהם. הקדוש ברוך הוא החזיר לנו בדיוק את הסכום שהוצאת מהפה!"

היא הרהרה רגע קט ולאחר מכן הוסיפה באכזבה מהולה בחיוך:

"אם ככה, למה לא אמרת יותר מפי עשרה?! היינו מסודרים להרבה זמן..."