בשבע 428: בא בטוב

צבי איל מצליח לכתוב ספר מוסר מודרני על שמירת הלשון בלי להטיף או לשעמם

עפרה לקס , כ"ב בשבט תשע"א

 

'אוהב ימים - על עין טובה, לימוד זכות ואהבה', צבי איל, ידיעות ספרים, 221 עמ'

"אישה שסיירה במוזיאון פנתה מזועזעת לאחד מהמדריכים: 'לא ייתכן, אדוני, שלדבר המחריד הזה אתם קוראים יצירת אמנות!'

'את צודקת בהחלט גברתי, לדבר הזה אנחנו קוראים מראה" (ע' 94).

הספר של צבי איל הוא קצת מראה: משקף את ההתנהגות שלנו, את המניעים והיצרים העומדים מאחורי הרצון לספר אפיזודה פיקנטית על מכר או האזנה לסיפור עסיסי על שכן. איל מבקש, יחד איתנו, לנקות את המראה הזאת ולהבריק אותה, עד שגם הגברת הנזכרת תתפעל מיופי הבבואה הנשקפת אליה.

צבי איל נכנס למקום ששייך בדרך כלל לבית המדרש ולא לתרבות פנאי: לשון הרע, תוכחה ותיקון עצמי. איל מותח את היריעה לרוחבה ועוסק בה מ'סרן שמועתי' ועד לבניין הטוב בעין טובה. התפקיד שהוא נטל על עצמו מאתגר מאוד, משום שהוא מבקש לכתוב ספר מוסר מודרני: קליל וקליט, מושך לא רק לקרוא בו אלא גם לבצע את האמור בו. נראה שהוא לא עשה את מלאכתו בהינף מקלדת, אלא השקיע מחשבה רבה בתוכן ובהגשה: בצד ציטוט ממקורות יהודיים הוא משבץ אינספור מקרים ומחקרים, חלק גדול מהם מותיר חיוך שממחיש את האבסורד שבהתנהלות שלנו עצמנו.

חלק מהדברים שכתובים ב'אוהב ימים', כמו הפסוק המצוטט עצמו, כבר הושמעו לכם לפחות פעם אחת. אבל כאן הם בנויים כמשנה מסודרת, בעלת רצף הגיוני ובנייני, שמזמין אתכם (אותנו...) לעשות עבודה: כשמבינים שהמבט על החיים ועל הסובבים הוא סובייקטיבי, אפשר לבחור באיזה צד של 'סובייקטיביות' לעמוד; כאשר מבינים מאיזה מקום בנפשנו מגיעה הביקורת שאנחנו מותחים על אחרים, אנחנו יכולים להתחיל לסנן אותה.

בסיומו של המסלול מוגשים גם כללים. איל איננו משאיר את קוראיו באוויר. ההלכה מדריכה את האדם הישראלי בדיוק איך לנהוג בענייני טהרת הלשון, ואיל מגיע מן המחשבה אל התכלית.

איל אמנם נוטל לעצמו את תפקיד 'בעל המוסר', אך מבהיר לא אחת (ואף תורם דוגמה, למי שפספס) שגם הוא נמצא בדרך, ועדיין לא הגיע למדרגה הרצויה. מהמקום הזה, קל יותר להשמיע וקל גם לשמוע.

הספר ערוך בטוב טעם: הוא נפתח בצרור סיפורים יפים נושאי לקח, ממגוון פינות בחיים ואחריהם הפרקים העיוניים. בתחילת כל פרק אמרה יפה ותמצית; בסיום כל פרק מופיעות התובנות שלו במשפטים קצרים ומסכמים, ותפילה מיוחדת מהקב"ה שיעזור לקורא, המבקש להתקדם, לרכוש את המידה שעליו דיבר הפרק הקודם.

האיורים של אוריאל ברקוביץ הם כמו נקודות חן: מוסיפים שמחה וחיות לספר ולנכתב בו.

הספר של איל מזמין לקחת אותו ושוב ושוב לידיים. מצד אחד הוא עלול לייאש כי הדרך ארוכה וקשה, מצד שני, אפילו קריאה של מדי פעם, יכולה לעורר אצל הקורא את הנימים הרדומים של הרגש והרגישות למה שהוא שומע ובעיקר למה שהוא מוציא מהפה על אחרים, אל הילדים ובן או בת הזוג ואפילו לקיטורים על 'המצב'.

ofralax@gmail.com