חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 429ראשיהפצה

שאלת השבוע - שאלת השבוע

בעקבות ההפיכה בתוניסיה והזעזועים במצרים - האם יש סיכוי למשטר דמוקרטי יציב במדינות ערב?
03/02/11, 16:35
עורך: ירעם נתניהו

צבי יחזקאלי - רשות הדסק לענייני ערבים, חדשות 10 / האסלאם אינו דמוקרטי

מלכתחילה הדמוקרטיה זרה לאסלאם, אפילו שהאסלאם הפוליטי טוען שיש אלמנטים דמוקרטים באסלאם ושאין הדמוקרטיה רעיון מיובא.

מלכתחילה נוסדו המשטרים במדינות ערב כמשטרים אוטוריטריים והם גם עברו מהפכות פנימיות שבדרך כלל עדיין המשיכו את שיטת המשטר הזו, כמו שיש היום בלוב, סודן, סוריה וכדומה. מדינות אחרות המשיכו במשטרים מלוכניים, כגון ירדן וקטאר. כך או כך, אין היום באסלאם מדינה שאפשר להצביע עליה ולומר שיש בה משטר דמוקרטי.

הכפייה האמריקנית היא חוסר הבנה של האזור שלנו. מה שקורה הוא שהאסלאם הפוליטי של האחים המוסלמים תומך מאוד בזכויות האזרח, אבל זוהי דמוקרטיה מקומית. הם משתמשים בדמוקרטיה ככלי בלבד, אבל הדמוקרטיה עצמה אינה המטרה. וזה יכול לבלבל אנשים שלא מכירים את עולם האסלאם ואת תפישתו. כך שהנחתה של דמוקרטיה לאזור משולה לכפיית הר כגיגית, וראינו זאת גם בבחירות באלג'יריה שהיו דמוקרטיות ובסוף החזית האסלאמית ניצחה, וכן בבחירות של חמאס בעזה. כלומר דמוקרטיה יכולה להיות רק כחלק מתהליך פנימי ולא כמשהו מבחוץ.

במצרים גם אם ילכו לבחירות, המפלגה האסלאמית לא תכבד את הכללים הדמוקרטיים, כך שאני לא רואה מצב שמדינות ערב יגיעו בקרוב לדמוקרטיה מערבית. ייתכן שהם יאמצו סממנים מסוימים ויתקדמו לאט לאט לאורך זמן.

פרופ' משה שרון - מזרחן, האוניברסיטה העברית / תרבות טוטליטרית

איני יכול לומר מה יהיה בעוד מאה שנים, אבל כמו שהדברים נראים כעת, האפשרות שיקום משטר דמוקרטי בעולם הערבי איננה קיימת.

זאת מהטעם הפשוט שהתרבות שיושבת ביסוד תרבותם הפוליטית של הערבים היא התרבות האסלאמית. האסלאם מטבעו טוטליטרי ופטריאכלי, ולכן המושג של שלטון שקם מכך שמתנהלות בחירות חופשיות, ריבוי מפלגות, הבעת דעות חופשיות ועיתונות חופשית – הדברים הללו בלתי אפשריים וגם לא רצוניים. התפישה הפסיכו-פוליטית הבסיסית של הערבים היא שתמיד צריך אדם חזק בעל יד חזקה שיוכל לנהל את ענייני המדינה והחברה, מפני שנתינת יכולת לאזרחים לקבל החלטות שלטוניות תוביל לפַוְוּדָה – כלומר אנרכיה. ומצב של אנרכיה הוא הדבר שממנו הכי מפחדים בעולם הערבי, כי אז אין דיין ושליט ולכן גם אין דין.

וגם כשכביכול נערכות בחירות בעולם הערבי, האיש החזק מקבל כמעט 100 אחוזים מהקולות. זה לא בשל זיופים אלא בשל המציאות - כל אחד יודע שאם הוא לא יצביע נכון יֵדעו וזאת והוא ישלם מחיר כבד. יש בעל הבית והוא מצביע בעדו. זאת גם הסיבה ששליטים ממשיכים לשלוט כל ימי חייהם והם מעבירים את השלטון לבניהם. מובראק שולט במצרים וימשיך לשלוט שם כי הוא נחשב לבעל-בית. המהומות ידעכו שם כי לא ייתכן שלא יהיה בעל-בית שינהל את העניינים. כמובן יכול להיות בעל בית אחר, אבל תמיד יהיה בעל-בית. ממשלת קואליציות היא דבר שלא יעלה על הדעת, מפני שמשמעות הדבר שאין אבא ואין מנהיג ואין מי שיטפל בעניינים, וכשם שבמשפחה הפטריאכלית יש אב שמנהל את ענייני המשפחה כך גם במדינה שבראשה עומד המנהיג.

עולם האסלאם חושב שהדמוקרטיה המערבית יוצרת את הכלים לחסל את עצמה. ואמרו כבר הוגי דעות מוסלמים שכדי להילחם בדמוקרטיה כל שצריך הוא להשתמש בכליה שלה – תביעה לשוויון, זכויות המיעוט, תקינות פוליטית, גישה לבתי משפט ועוד.

זוהיר בהלול - עיתונאי ישראלי-ערבי / סוף עידן העריצים

העולם הערבי הרגיל אותנו למשטרים טוטליטריים ולמנהיגים רודניים שעשו בארצות שלהם כבתוך שלהם. גם הסכמי השלום עליהם מברכת ישראל נכרתו עם שתי מדינות שמנהיגיהן מובארק והמלך חוסיין המנוח בוודאי אינם חסידי אומות העולם בדמוקרטיה שבארצותיהם.

התהליכים האחרונים המתחוללים בעולם הערבי שהחלו בטוניסיה ושאינם מסתיימים במצרים הופכים את היוצרות ומעצבים אל מול עינינו סדר חדש במזרחי התיכון או אם תרצו – מזרח תיכון חדש.

האם העולם הערבי יהפוך לעולם דמוקרטי? מסופקני. שהרי הדמוקרטיה זקוקה לתהליכים שיבשילו ושעליהם פסח העולם הערבי. השאלה הקריטית טמונה בתקופת המעבר בדרך אולי לדמוקרטיה. האם תקופה זו תהיה אסלמיסטית כשבסוף התהליך הפייסבוק, טוויטר ואל-ג'זירה יובילו לדמוקרטיה.

שני כוחות מעצבים את רוחו של העולם הערבי החדש: הבערות והצעירים המרדנים המחוברים לעולם הטכנולוגי החדש. פעם התפישה הרווחת היתה שהבערות תמשיך לעד את שלטונם של הרודנים, הויא אכן סייעה לשרידותם. אך מתברר שזו היתה שרידות מדומה. הלאבה המשיכה לבעבע מתחת לרגליהם עד שרתחה וחוללה את המהפכה שרק עתה החלה.

ייתכן והאסלאמיזציה תשתלט משום שאינה זקוקה לתהליכי בנייה והיא נתפשת כטהורה, בניגוד לשחיתות השלטון החילוני. אך לא בטוח שזהו הפתרון שההמון רוצה. עוצמת הסבל עשויה, לדוגמה, להצמיח מנהיג חילוני כמו ד"ר מוחמד אל-ברדעי. במקרה כזה עלולה מצרים להפוך לזירת התגוששות אסלאמית-חילונית.

כך או כך, זו תחילת סופו של עידן המלכות, הרודנים והעריצים במדינות ערב. מעתה והלאה נצטרך להתרגל למתיחת הפנים החדשה של העולם הערבי שבסופו של דבר עשויה להוביל אותו לדמוקרטיזציה. בין לבין עוד נכונו לנו תהפוכות וחוסר יציבות שיעמידו את המזרח התיכון במוקד תשומת הלב העולמית.

 

תשובות הגולשים

הפרדוקס האסלאמי

לפי ההתפתחויות האחרונות, ניכר שהעולם המוסלמי מקצין עמדותיו לעבר האסלאם הקיצוני. בעוד הוא שולל את הדמוקרטיה ואת חירות הפרט לחלוטין ולא נותן מקום לשונה ולחלש ממנו. לכן, אם וכאשר הבחירות בארצות ערב יהיו דמוקרטיות, השלטון שייבחר יהיה מוסלמי רדיקלי ולא יקיים את ערכי הדמוקרטיה - המנוגדים לקוראן - כלל. מין פרדוקס שכזה.

עֹמר ברדה, רמת גן

הלקח המצרי

בשלב זה אין סיכוי לדמוקרטיה באף אחת ממדינות ערב. או כפי שאמר רפול המנוח:  שלום? תבואו בעוד 200 שנה כשתהא שם דמוקרטיה. נשיא ארה"ב גילה לנו בפעם המי יודע כמה כי לא תמיד אפשר לסמוך עליהם. עדיין זכור המסמך שקיבלנו לאחר מבצע קדש כי הם יסייעו לנו לפתוח את תעלת סואץ, אך ערב מלחמת ששת הימים לא מצאו אותו...

שמעון ראם, חיפה