גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 429ראשיהפצה

כל יום פורים? - סיפור לילדים

"מה, את לא יודעת מה התאריך היום? זה יום מאוד שמח!" משום מה היה נראה לי שאמא לא בדיוק מבינה אותי.
03/02/11, 16:35
חגית רוטנברג

בכל שנה, כשנכנס ראש חודש אדר, אני מאוד שמח. ומי לא? הרי זה החודש השמח ביותר בשנה, בטח למי שלומד בבית הספר. אחרי חודשים ארוכים ומשעממים בלי שום חופש כמעט, יש שבוע שלם שבו כמעט לא לומדים, וכל הזמן יש פעילויות מצחיקות, הצגות, מסיבות ותחפושות. גם השנה, כשהגיע ראש חודש אדר שמחתי מאוד. אבל אתם יודעים מה? משהו מוזר מאוד קרה.

בבוקר של ראש חודש אדר קפצתי מהמיטה מוקדם, לשם שינוי. אמא אפילו לא היתה צריכה להעיר אותי. התלבשתי ורצתי אל המטבח לשתות שוקו. "ידידיה, מה קרה שהשכמת קום?" חייכה אימא והגישה לי את השוקו. "מה, את לא יודעת מה התאריך היום? זה יום מאוד שמח!" משום מה היה נראה לי שאמא לא בדיוק מבינה אותי. היא משכה בכתפיה, וזירזה אותי לצאת אל ההסעה.

"מוזר", חשבתי כשהתיישבתי על מקומי בהסעה, "אמא לא יודעת שעוד שבועיים פורים?". כשהגענו לבית הספר, קידם אותי כרגיל סשה, השומר הנאמן והקשיש, בחיוך: "בוקר טוב, ידידיה". כמעט חיבקתי אותו מרוב שמחה: "בוקר מעולה, סשה, הבוקר הכי שמח שיכול להיות!". גם סשה לא הבין מה קרה לי, אבל צבט אותי בלחי בחיבה. כשנכנסתי לשיעור, הרב שמוליק שם לב שאני במצב רוח מרומם במיוחד. "מה שלומך, ידידיה? אני רואה שאתה שמח כאילו זכית בלוטו". התפלאתי: "הרב, אתה לא יודע מה התאריך היום? זה זמן שבו אנחנו צריכים להרבות בשמחה, בטח בבית הספר..." הרב התבונן בי היטב, ולא ענה. "טוב, היה צלצול, נתחיל בשיעור", פנה לתלמידים.

עד שהסתיים יום הלימודים המשכתי להיות שמח, כמו בכל ראש חודש אדר. אבל משהו הציק לי: למה לא כולם שמחים היום כמוני? לא היה לי שום הסבר למצב המוזר הזה. בדרך הביתה החלטתי לעבור דרך המכולת של דודי ולקנות כמה ממתקים. הרי בטח מחר נתחיל במשחק הגמד וענק לקראת משלוחי המנות שנחלק בכיתה אחד לשני, אז כדאי להצטייד בכמה שוקולדים. "דודי, מה המצב?" פניתי אליו, "נו, אתה כבר מתכונן לחג?". דודי היה עסוק עם קונים אחרים, אבל ראיתי על הפנים שלו מין סימן שאלה כזה, כמו אחד שלא מבין על מה אני מדבר. אספתי מהמדפים את מה שרציתי לקנות, וניגשתי לקופה לעשות חשבון. "כמה זה יוצא?" שאלתי את דודי, שתקתק על הקופה. "עשרים שקלים", השיב. "לגבי מה ששאלת", הוסיף תוך כדי שארז לי את הממתקים בשקית, "לא בדיוק הבנתי, לאיזה חג אתה מתכוון?". הרגשתי מבולבל לגמרי. מה קורה פה? אף אחד לא מסתכל בלוח השנה? ניסיתי לשפשף את העיניים ולצבוט את עצמי, אולי אני סתם חולם ואז אתעורר והכל יחזור להיות כרגיל. אבל הסימן האדום על היד שלי מהצביטה נשאר, ולא התעוררתי משום חלום.  

חזרתי הביתה והחלטתי לבדוק עוד פעם אחת, אולי כך אמצא פתרון לתעלומה. ניגשתי ללוח השנה וחיפשתי את התאריך של היום. אבא בדיוק עמד מאחוריי: "ידידיה, אמא סיפרה לי שהיית מאוד שמח היום. אז מה, אולי תספר לי מה כל כך שימח אותך?". הבטתי באבא ואחר כך בלוח, והצבעתי: "היום ראש חודש אדר. משנכנס אדר מרבים בשמחה, לא? אני שמח ביום הזה כמו בכל שנה, ומשום מה כל האנשים שדיברתי איתם היום לא הבינו למה אני שמח ועל איזה חג אני מדבר!". אבא הביט בי והחיוך מתחת לשפמו הלך והתרחב. "ידידיה, אתה צודק לגמרי, אבל גם האנשים לא טעו". אבא לקח את הלוח והפך דף לחודש הבא. "רגע, גם זה חודש אדר!" קראתי, "מה, יש להם טעות?". אבא נד בראשו לשלילה. "לא, ידידיה. השנה יש שנה מעוברת. היום אכן ראש חודש אדר, אבל אדר ראשון. את השיגועים בבית הספר תתחילו רק בעוד חודש, באדר ב'. אז מה אתה אומר, יש לך סבלנות לחכות?".