חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 429ראשיהפצה

'הבימה' גאה להציג: המתעשרים החדשים - בשבע עיניים

מסמך פנימי שדלף ופורסם במעריב גילה כי עלות השכר של שלושה משחקני התיאטרון וכן המנהל האמנותי בשנת הכספים 2009 הייתה כ 720 אלף ש"ח
03/02/11, 16:35
שמואל אדלמן

על מנת לעודד את רוח היצירה המקומית, מדינת ישראל תומכת ומתקצבת מוסדות תרבות רבים. אחד מהם הוא תיאטרון 'הבימה' שלחלק מההצגות המועלות שם יש אג'נדה פוליטית מובהקת. גרעונו התקציבי של התיאטרון עומד על כ-40 מיליון שקלים, מתוכם 24 מיליון הם חוב למדינה. התיאטרון זוכה לתמיכה של 17 מיליון שקלים מהמדינה, ובשנים האחרונות מקבל 5 מיליון שקלים נוספים בשל השיפוצים הנרחבים בבניין התיאטרון בתל אביב.

מסמך פנימי  שדלף ופורסם במעריב גילה כי עלות השכר של שלושה משחקני התיאטרון וכן המנהל האמנותי בשנת הכספים 2009 הייתה כ 720 אלף שקלים. בראש הרשימה ניצב אלי יצפאן עם עלות שכר של 727 אלף ₪ ולא רחוק ממנו נמצאים השחקנים מוני מושונוב ויעקב כהן. בהמשך פורסם כי גם בתיאטראות 'הקאמרי' ובית לסין, משכורות הבכירים לא דלות וחלקן אף עולות על אלו של התיאטרון הלאומי.

בתיאטרון הבימה טוענים כי "התיאטרון הלאומי מושתת על שחקנים שמסייעים להגדלת ההכנסות העצמיות של התיאטרון. הודות להם מצליח התיאטרון לשרוד ולהביא קהל לאולמות גם בימים קשים אלו". לטענת התיאטרון הפרסומים על שכר השחקנים נועדו לטשטש את הנושא האמיתי שעל הפרק, והוא התעלמותה של המדינה מהחובות הכבדים שנגרמו לתיאטרון לאורך שנים רבות.

ח"כ זבולון אורלב, חבר ועדת החינוך התרבות והספורט אמר ל'בשבע': "נדהמתי להיוודע על המשכורות הגבוהות מעבר לכל פרופורציה הניתנות בתיאטראות הציבוריים. אין לכך כל הצדקה, ובעיני תופעה זו פסולה מן היסוד ויש צורך להתאים את גובה המשכורות למקובל בסקטור הציבורי. התקציב הציבורי אסור שיממן משכורות גבוהות שכאלה הגובלות אף בשחיתות מוסרית בכל הקשור לשימוש בכספי ציבור. על משרד התרבות לקבוע אמות מידה וכללים מחייבים באשר לגובה המשכורות המרבי המותר במוסדות תרבות הנתמכים על ידי המדינה".

חגי לובר שחקן ומנהל תיאטרון ובי"ס למשחק  'אספקלריא' מסביר כי לפעמים ישנו שחקן מוכשר (טאלנט) שמושך קהל וסביר לשלם לו יותר. אך למרות זאת נראה כי מדובר במשכורות מוגזמות וכי גוף שמקבל כסף מהמדינה חייב להיות מבוקר. לובר מזכיר כי התיאטרון הציבורי מבוסס על חוג מאוד מסוים שיוצר מתוך עולמו התרבותי וכי קשה למצוא בהצגות העולות שם חיבור חיובי למקורות היהדות. "עובדה היא שברגע שניתנת הזדמנות ותמיכה גם ליוצרים ממגזרים נוספים עולות יצירות אחרות , טובות לא פחות", אמר לובר.