בשבע 430: דרוש שיפור הדרגתי

עד שהתחקירים והחקירות יביאו למרחב ציבורי נקי, דרושה תקופת הסתגלות עם מעט סלחנות לבכירים שחטאו קמעא, אך רחוקים מלהיות מנוולים

יאיר שפירא , ו' באדר תשע"א

 עד שהתחקירים והחקירות יביאו למרחב ציבורי נקי יותר, דרושה תקופת הסתגלות עם מעט סלחנות לבכירים שחטאו קמעא, אך רחוקים מלהיות מנוולים * לפעמים מסיקת זיתים בלתי חוקית זוכה ליחס סלחני * השופט חנן אפרתי נזף בתביעה על רשלנותה, אך נאלץ להוציא בזול מטפלת שגנבה את כרטיס האשראי של קשישה שבה טיפלה

עו"ד אביעד ויסולי, יו"ר 'המטה למען ארץ ישראל', נתקנא אולי בתחקירן מעריב קלמן ליבסקינד. במכתב לשופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל, היושב בראש הוועדה למינויים בכירים במגזר הציבורי, כותב ויסולי כי יש לפסול גם את האלוף בני גנץ מלהתמנות לרמטכ"ל. עו"ד ויסולי טוען כי במשך שש שנים עיבד גנץ שטח ציבורי הסמוך לביתו בראש העין, כאילו היתה זו גינתו הפרטית. עוד טוען ויסולי במכתבו כי לפני שנה וחצי בנה גנץ מרפסת על שטח ציבורי ללא היתר, והרס אותה רק לאחר שקיבל מספר התראות מהרשות המקומית.

הרגישות של ויסולי לנושא ברורה. כמי שנאבק באכיפה הדרקונית של צה"ל את חוקי הבנייה על המתיישבים היהודים ביו"ש, הוא אינו מוכן לקבל שקצינים בכירים בצבא ייצאו בזול מאותן עבירות עצמן. ברור גם כי עבירות הבנייה של גנץ לא יסכלו בסופו של דבר את המינוי. הציבור יתקשה לקבל כי עוד אלוף ייאלץ לוותר על הרמטכ"לות בגלל עבירות שעד לא מזמן ישראלים רבים ונורמטיביים דשו בעקביהם.

הבשורה הטובה היא שמבול התחקירים והחקירות השוטף את נבחרינו ואת פקידי הממשלה בישראל יביא למרחב ציבורי צח הרבה יותר. הבעיה היא שרבים וטובים מאוד גדלו במציאות בה קומבינה אינה נחשבת חטא. איש ציבור כמו איש מהשורה היה יכול להיחשב אזרח ישר וטוב גם עם חריגת בנייה קטנה, או העלמת עין ממעמדה החוקי של עוזרת הבית. ליבסקינד, יחד עם עוד שורה מכובדת של אנשים אמיצים, משנים את הכללים. אבל אולי דרושה לנו תקופת הסתגלות מסוימת עם מעט סלחנות לכאלו שחטאו קמעא, אך רחוקים מלהיות מנוולים.

אפשר לסלוח לו על בניית המרפסת. הרמטכ"ל המיועד בני גנץ | צילום: פלאש90

מסיק בשטח פתוח

התמזל מזלו של סאמר אבו אלתין והוא אינו מתיישב יהודי, שאם לא כן מי יודע מה היה עולה בגורלו.

בעונת המסיק, לפני כארבע שנים, נתפס אבו אלתין כשנסע ברכב עם בן דודו בהרי ירושלים ובאמתחתם שני שקים מלאים בזיתים, כחמישים ק"ג משקל האחד. בירור קצר העלה כי את הזיתים מסקו השניים במהלך היום באזור צומת אשתאול. הם לא ידעו למי שייכים עצי הזית, אך כבר בחקירתם סיפרו כי הם הקפידו לא למסוק עצים מטופחים בחלקות מסודרות, אלא עצים הנראים כהפקר בשטח ציבורי, כאלה שאינם מטופלים ותנובת הזיתים עליהם דלילה.

בדיקה קצרה שערכה המשטרה העלתה כי העצים באזור שייכים לקרן הקיימת לישראל. קק"ל, כך מתברר, מוציאה בכל שנה מכרזים על מסיק עצי הזית שבשטחיה. בתמורה לתשלום שהציע, רשאי הזוכה במכרז למסוק את עצי הזית במרחב מוגדר. במושב אשתאול, עשרות מטרים בלבד מהעצים אותם מסקו בני הדודים, שוכנת יחידת הפיקוח האזורית של קק"ל, האחראית בין השאר למכרז מסיק העצים באזור ההר. לשוטרים לא נותר אלא להחרים את הזיתים, להעביר אותם ליחידת הפיקוח, ולהגיש נגד השניים כתבי אישום.

בן הדוד הודה, התנצל ונידון לשעות עבודה לתועלת הציבור, ללא הרשעה. סאמר הודה בעובדות אך התעקש על חפותו. באמצעות עו"ד אלי פוקסברומר מהסנגוריה הציבורית, טען אבו אלתין כי לא היתה לו כל כוונה פלילית. הוא לא נגע בחלקות מסודרות ובעצים מטופחים, ולא היה יכול להעלות בדעתו כי העצים המוזנחים בצידי הדרך שייכים למישהו. שופטת בית משפט השלום בירושלים, חגית מק קלמנוביץ, קבעה כי "מאחורי ההבחנה שערך הנאשם עומד היגיון מוסרי וכלכלי סביר וברור".

השופטת החליטה לזכות את אבו אלתין, שהרי אין לצפות מאדם לבדוק את מעמדם של השטחים הפתוחים במדינת ישראל. הכניסה ליערות קק"ל והשימוש במתקנים הוא מותר ונעשה ללא תשלום. ולכן אדם סביר עלול לטעות ולחשוב כי לצורך שימושו האישי הוא יכול ליהנות מהפירות הצומחים בר ביערות קק"ל.

החזר הוצאות

לעיתים המציאות עולה על כל פרודיה. תושב רחובות התיידד עם אישה תושבת העיר, הציג בפניה תעודה שהוריד מהאינטרנט והתפאר בפניה שהוא שוטר.

באחד הימים הסתבך בעלה של האישה עם המשרד לאיכות הסביבה. האישה המודאגת מיהרה לשוטר המתחזה וביקשה ממנו עצה. זה סיפר לה שהוא שיחד את פקידי המשרד כדי שיניחו לבעלה, ודרש וקיבל החזר הוצאות על סך 700 שקלים.

לאחר ימים אחדים התקשר אל האישה ידידו של המתחזה, אוחיון שמו. אוחיון התחזה גם הוא, אמר ששמו ניסים וסיפר כי מעשה השוחד נחשף, הפקיד המשוחד פוטר, והוא דורש פיצוי על הפרשה.

השוטר המתחזה סיפר לאישה כי אותו ניסים שהתקשר אליה אינו אלא העבריין המפורסם ניסים אלפרון, וכי הוא דורש פיצוי של 30 אלף שקלים. האישה החלה להעביר כספים, כששני המתחזים דוחקים בה להשלים את סכום החוב. כששמו של אלפרון לא הביא לגיוס זריז מספיק של הכסף, גייסו השניים לסיפור עבריינים דמיוניים נוספים. הפעם הצטרד אוחיון, התקשר אל האישה והציג את עצמו כאבי אבוטבול, אחיו של פרנסואה אבוטבול מנתניה, ודרש את הכסף.

אלא שמשא של שתי משפחות פשע היה מעבר לכוחה של האישה, והיא התלוננה במשטרה. עכשיו השוטר המתחזה יושב במעצר, ועל ידידו החקיין גזרה השבוע שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, קלרה רג'יאנו, חמישה חודשי מאסר.

מאבדים את אמון הציבור

יש תיקים המעניינים את אנשי התביעה, ויש תיקים שמעניינים אותם הרבה פחות. מטפלת ישראלית שגנבה את כרטיס האשראי מהקשישה עליה הופקדה ויצאה איתו למסע קניות, לא היה נראה מספיק חשוב מכדי לשלוח יותר ממתמחה כדי להציג את התביעה בבית המשפט. התוצאה היתה עסקת טיעון בה מילטה עצמה המטפלת בעונש מאסר מותנה ובקנס של חמשת אלפים שקלים. אך אם המטפלת יצאה בזול, התביעה שילמה ביוקר. סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופט חנן אפרתי, שלא ידוע כשופט רחום במיוחד, נאלץ לקבל את עסקת הטיעון, אך גם כתב את דעתו עליה בבוטות החורגת מהמקובל בדרך כלל בבתי המשפט. "תמהתי, תמהתי רבות, על מה למה וכיצד הגיעה תביעה ממלכתית ומכובדת הנאמנת על אכיפה ושמירת שלום הציבור לעסקה מגוחכת מהסוג הזה", כתב השופט. "תביעה שהציבור נותן בה אמון ... תדע לשמור על זכותם של אלה שמסרו ביטחונם האזרחי ושמירת זכויותיהם והגנתם מפני אלה שמבקשים להשתלח בהם או ברכושם... לצערי, על פני הדברים, כאן ולעניין נקודתי זה ישנה מעילה לכאורית לפחות באמון זה"