בשבע 430: הצתת אש מאוחרת

כבר ביום שבו נודע דבר מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל, ניתן היה להבחין בעננה שריחפה מעל

אבי סגל , ו' באדר תשע"א

הצתת אש מאוחרת

כבר ביום שבו נודע דבר מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל, ניתן היה להבחין בעננה שריחפה מעל. היא לא היתה קשורה לקרקעות, לבתים או לסכסוך שכנים, אלא לקשר המדווח שבין הרמטכ"ל המיועד לבין גורמים פוליטיים בכירים, כולל אנשי 'פורום החווה' של אריאל שרון ואנשי מטהו של אהוד ברק. ולכן, באותם ימים, עיתונאים רבים הצליחו להמר על הבחירה של שר הביטחון לתפקיד הרמטכ"ל. אף על פי כן, קיבלה התקשורת את מינויו של גלנט בקול תרועה רמה, בכתבות תדמית ובתמונות הרואיות על קיאקים, בתוך אפודים ומתחת לקסדות. התחושה הברורה כי המינוי אישי ולא ענייני לא קיבלה נפח תקשורתי רציני ביום שאחרי.

רק עיתונאים בודדים, ובראשם קלמן ליבסקינד, יצאו במפורש נגד הרמטכ"ל הנבחר. ליבסקינד פרסם את תחקירי הנדל"ן של גלנט זמן רב לפני המינוי, והמשיך לטפל בנושא גם אחריו. אבל באוזני עיתונאים אחרים, זה נשמע כמו זמזום טורדני של תחקירן נודניק הנטפל לקטנות. איש לא התעניין בסיפור של ליבסקינד, גם לאחר שגילה כיצד סולק משירות המילואים בעקבות פרסום הפרשה. רק לפני כחודש, בעקבות התערבות בג"ץ, החלו הכותרות הראשיות להרהר באפשרות כי מינוי גלנט יבוטל. יותר משנתיים אחרי התחקיר הראשון של ליבסקינד, נפקחו עיניה של התקשורת למראה הבהובם העצבני של כל האורות האדומים.

ההצתה המאוחרת הזו לא מפריעה כעת לתקשורת לתקוף את בנימין נתניהו ובעיקר את אהוד ברק, בין היתר בגלל שנאתה האופנתית לנתניהו ובעיקר לברק, אבל לא רק. התוקפים הם חכמי הבדיעבד, אלה שיודעים בדיוק מה עומד לקרות לאחר שהוא קרה. אלה אותם עיתונאים שהזניחו את משבר כיבוי האש לפני השריפה בכרמל, אבל דרשו לערוף ראשי פוליטיקאים דקה אחריה. כעת המטרה המיניסטריאלית לחציהם היא אהוד ברק, למרות שהם ידעו לא פחות ממנו על גלנט, קשריו וקרקעותיו. זה ששר הביטחון יוצא מהפרשה הזו רע כהרגלו, בעיקר בכל הקשור ליחסיו עם הרמטכ"ל היוצא אשכנזי, עדיין לא אומר שמבקריו בתקשורת טובים ממנו.

הנשים הראשונות

'האישה שאיתו' הוא ספר טרי יחסית של ד"ר אילן בן עמי, סוציולוג פוליטי ואיש האוניברסיטה הפתוחה, המגולל את סיפוריהן של כל נשות ראשי הממשלה בישראל. הספר מתמצת את הביוגרפיה של הנשים, מתאר את פעילותן בתקופת כהונתן כנשות ראשי ממשלה, עורך ביניהן השוואות ומבקש למדוד את השפעתן על בני זוגן ועל הפוליטיקה הישראלית בכלל. הנטייה של האקדמיה להתעלם לאורך השנים מעיסוק בנשות ראשי הממשלה הופכת את הדיון בספר לתקדימי ואת הספר עצמו לשווה קריאה.

מספר דברים נזקפים לזכות היצירה: ראשית, הספר מוקפד ומושקע ברמת הכתיבה, ההגהה והדיוק הביוגרפי. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל ספרים כה רבים נחשפים בקלון טעויותיהם, אך לפחות במקרה זה נראה כי המחבר ועורכיו ממש עבדו על הספר. שנית, אולי מתוך רצון להשיב למעמד אשת ראש הממשלה את הכבוד שמעולם לא ניתן לו, משתדל המחבר להתייחס לגיבורותיו במתינות וענייניות, מבלי להיתפס להשמצות ולרכילות מופרזת. לא תמיד הוא מצליח, אבל המאמץ ניכר לעין. ושלישית, למרות מחסור ברור בחומרים תיעודיים כתובים ובמרואיינים בעלי לשון משוחררת, מצליח המחבר להפיק תוצאה ראויה, בעיקר בכל הקשור בשלוש נשות ראשי הממשלה הראשונות, הפחות זכורות לקהל הרחב או הצעיר.

אלא שאותו מחסור בחומרי ארכיון ובמחקרים הוא גם עקב אכילס של הספר. בשל מצוקת החומרים, מסתמך בן עמי בעיקר על כישוריהם ואמינותם של הביוגרפים והעיתונאים, ואלה לא תמיד מספקים סחורה סוג א'. בעיקר מאכזב הפרק על שרה נתניהו, שעל יחסה של התקשורת כלפיה כותב בן עמי בנימה ביקורתית, אך הוא עצמו מצטט לא מעט סיפורי רכילות זולה מאותם עיתונאים עוינים. נאמר זאת כך: מי שמסתמך על הביוגרפיות הפופולאריות אודות בנימין נתניהו ומשפחתו נמצא בבעיה. הבעיה גדלה שבעתיים כאשר מתוך אותם ספרים מצוטטים קטעים שלמים, על ניסוחיהם הבומבסטיים והצהבהבים.

בנוסף לבעיית האמינות, העיסוק המוגזם בסיפורים אלה ואחרים פוגע בעניין שלשמו התכנסנו, משום שאת הכתבות והסיפורים על נשות הרה"מים האחרונות כולנו זוכרים ויודעים, גם אלה שאינם מתעניינים בפוליטיקה באופן מיוחד. מסוציולוג וחוקר אקדמיה מותר היה לצפות לתובנות מעמיקות יותר בנושא יחס החברה ל'רעייתו של' – למשל, למעמד הציבורי שלה לעומת מקורבים אחרים של בעלה – או בנושא יחס התקשורת לנשות מנהיגים מוחצנות לעומת יחסה אל השריטות של המנהיגים עצמם. הנושאים האלה מופיעים בספר באופן שטחי ומרפרף, אם בכלל, ולעומתם מרבה המחבר לנפק השוואות כמעט מובנות מאליהן: היחס האימהי של הנשים לבעליהן, הדחיפה שהן נותנות להם, השנאה שלהן כלפי יריבים פוליטיים ודקות האבחנה שלהן בבני אדם.

ועם כל זאת, 'האישה שאיתו' הוא ספר מעניין מבחינה היסטורית, בעיקר בפרקים העוסקים בנשים הראשונות שכבר אינן אתנו. את דמיוני שבה דווקא הפרק העוסק בציפורה שרת, אשת ראש הממשלה השני שכיהן בתפקידו פחות משנתיים. מהזוגיות הנהדרת בין ציפורה ומשה שרת, השותפות המלאה ביניהם בנושאים פוליטיים, תמיכתה הרגשית בבעלה הדיכאוני ופעילותה ההתנדבותית העצמאית – כפי שאלו מתוארות בספר – מצטייר בפנינו מודל כמעט מושלם לאשת ראש ממשלה, עד כי ממש לא ברור כיצד הפכה שרת לאשת המנהיג הנשכחת ביותר מבין כולן. אולי פעם נקבל על כך תשובה בספר נפרד.

שירי צבא

"לא רוצה לצבא, לא רוצה למלחמה, לא רוצה למשטרה, אני לא חייל כדי שלא תבכי לי ילדה" (מתוך שיר בשם 'אני רוצה לזוז', ששודר בשבוע שעבר בתוכנית הספורט של גל"צ, הבית של החיילים).

בעשרה מאמרות

לפני ימים אחדים נשרף סניף 'איקאה' בנתניה על כל תכולתו, למרבה ההקלה ללא נפגעים בנפש. מותר להניח כי בשלב מסוים יחלו עבודות השיפוץ או הבנייה מחדש, ובתוך זמן לא רב ישוב המתחם להיות פעיל ושוקק לקוחות כמקדם. ומכיוון שאיקאה היא חלק כה מרכזי בתרבות הצריכה של רבים מאתנו, זה הזמן להציע חידושים ושיפורים לקראת הקמתו של המבנה המחודש ופתיחתו העתידית לקהל הרחב. הנה עשר דוגמאות:

1. חובה ללמוד מכישלונות העבר: את החנות החדשה יבנו הפעם אך ורק הפעם על פי הוראות ההרכבה של המתחרים.

2. במחלקת התאורה יימחקו הכיתובים בנוסח "אין צורך בחיבורים לרשת החשמל". אנחנו יודעים.

3. יש לבדוק את המזוזות, ובמקרה הצורך – להחליפם במזוזות מתכווננות בציפוי מלמין מדגם 2011. בנוסף, מומלץ להציץ גם בקלף, ואם מופיעות עליו המילים "הפריט נמצא במדף G4" – כדאי להחליף גם אותו.

4. כדי להוזיל את מחיר המוצרים ללקוחות, לא יחודשו הרהיטים בחנות המשופצת. הרשת תמשיך למכור את הרהיטים שכבר נמצאים שם, אך התיאור "אורן מלא בגימור לכה שקופה" יוחלף בקטלוג ל"אורן שחור".

5. הפתקית עם התיאור "מקנה מקום עבודה נוסף לעבודה ואחסון" תוצמד מעתה גם למתג החשמלי שעשה את הקצר.

6. ורק ליתר ביטחון, למקרה שבכל זאת מדובר באירוע פלילי, יוצב בכניסה לחנות החדשה שלט אזהרה: "מציתים היזהרו – אנחנו מנתניה".

7. לקראת הפתיחה המחודשת, תפצח הרשת בקמפיין אגרסיבי ומעודכן בעיתונים ובכל שלטי החוצות. לדוגמה: ר – רהיטים מפויחים, ש- שריפה אחים, ת – תעבירו את המטף.

8. המעצבים השבדים של איקאה ינסו לתכנן ולייצר מייסד חברה קצת פחות נאצי.

9. תשודרג מדיניות ההחזרות וההחלפות: מעתה יהיה אפשר להחזיר כל מוצר בתוך 90 יום, בתנאי שהחנות נמצאת באריזתה המקורית ועדיין לא נפתחה על ידי קריסת גג.

10. אנשי איקאה יעברו תהליך של חשיבה מחדש, במטרה לגרום לכך שהרהיטים בביתנו לא יתפרקו בתוך שנה-שנתיים. הפתרון המשוער שלהם יהיה לסגור גם את הסניף הנוסף בראשל"צ.