חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

נתפסו בכלכלתם

הדו"חות והמחקרים של מרכז אדווה בנושאי חברה וכלכלה זוכים לחשיפה גבוהה במרבית כלי התקשורת
24/02/11, 11:37
יאיר שפירא


הזוג שלמה וברברה סבירסקי, מראשי מרכז אדווה, היה חתום על מודעת תמיכה בסרבנים, ולא בכדי. בנם איתי סבירסקי, קצין מילואים בצנחנים, היה מראשי תנועת הסירוב של השמאל הקיצוני וממייסדי תנועת אומץ לסרב. שלושת הסבירסקים מרצים במכללה החברתית כלכלית, מוסד שמאל הממומן בידי הקרן החדשה לישראל

החתרנים – פרויקט מיוחד על עמותות הקרן החדשה לישראל | הדו"חות והמחקרים של מרכז אדווה בנושאי חברה וכלכלה זוכים לחשיפה גבוהה במרבית כלי התקשורת | בחינה נוספת מגלה עיוותים והטיות של הנתונים לטובת קידום אג'נדה של שמאל כלכלי מובהק, המשקפת גם עמדות של שמאל פוליטי קיצוני

מבין ארגוני השמאל שמממנת הקרן החדשה לישראל, נראה כי השפעה ציבורית רבה במיוחד יש למרכז אדווה. המוניטין שיש למרכז כמכון מחקר בלתי תלוי והדו"חות התכופים שהוא מפרסם בנושאים פופולריים, הפכו אותו לאחד הארגונים המצוטטים ביותר בתקשורת בישראל. נראה שהמכון פיצח את הדרך אל ליבם של העיתונאים. הדו"חות שלו מנוסחים בשפה פשוטה, הכותרות מסוגננות היטב והוא שופע גרפים פשוטים שאפשר פשוט להעתיק ולהדביק בכתבות כלכליות קלילות. האטרקטיביות התקשורתית והמסווה כמכון לא פוליטי מפילים בפח לא פעם אפילו את התקשורת המזוהה עם הימין, שרואה לעצמה חובה חגיגית לתת פרסום יחד עם שאר כלי התקשורת לכל דו"ח שמוציא המכון. ערוותו של המוסד, ארגון פוליטי קיצוני המייצר פרסומים מגמתיים המשרתים אג'נדה של שמאל כלכלי ושמאל פוליטי, נגלית מעת לעת, אך גם נשכחת מיד. בחרנו להביא כמה עובדות על מרכז אדווה, שטוב שתזכרו בפעם הבאה שדו"ח שלו מובא בתקשורת.

דו"ח כיבוש

אם ישנו ספר כלשהו שמלמד על הצביון הפוליטי של המכון, הרי שהדו"ח שיצא בשנה שעברה תחת הכותרת 'מחיר הכיבוש' מוציא כל מרצע אפשרי מהשק. הדו"ח מבטיח לנתח את הנטל הכלכלי של הסכסוך עם ערביי יו"ש, אך הוא ממעט במספרים ומכביר במלל. הניתוח, כפי מיטב המסורת של מרכז אדווה (וכפי שנדגים בהמשך), לא חוסך שימוש במניפולציות חזותיות ומתעלם מנתונים שאינם עולים בקנה אחד עם האג'נדה של אנשיו. גרף המבטיח להציג את השינוי בתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג), מראה למעשה את השינוי בצמיחת התל"ג ויוצר מיצג כאילו בשנים מסוימות הצטמצם התל"ג, בעוד שלא מדובר אלא בתנודות בקצב הצמיחה של המשק. אותו גרף מראה ירידה בצמיחה בשנות השלום של סוף שנות ה-90. מחברי הדו"ח פותרים זאת בלא פחות מהרצח שביצע ד"ר ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. אך כאמור המספרים אינם עיקר עניינו של הדו"ח. "ביוני 2010 ימלאו 43 שנה למלחמה שבמהלכה השתלטה ישראל על כל שטחה של ארץ ישראל/פלסטין המנדטורית", כותבים מחברי הדו"ח הכלכלי, "מזה שנים חצויה ישראל בין השאיפה להסדר מדיני ובין השאיפה לצמצם ככל האפשר את מרחב העצמאות הפלסטיני — המרחב הפיזי, מרחב הריבונות, המרחב הפוליטי, מרחב הפיתוח הכלכלי, מרחב הביטחון, מרחב מדיניות ההגירה, מרחב חופש התנועה, מרחב חופש הסחר ועוד". "מרבית הישראלים נולדו או הגיעו לארץ לאחר 1967. הם אינם מכירים את הקו הירוק והורגלו לראות את ההתנגדות הפלסטינית כביטוי של עויינות חסרת־פשר, שכל תכליתה לאיים על ביטחונם — ולאו דווקא כביטוי של רצון בסיום הכיבוש ובקיום מדיני עצמאי".

הסבירסקים

יו"ר ועד העמותה הוא ד"ר יוסי דהאן, אבל אין ספק כי את הטון בה נותנת משפחת סבירסקי. ברברה סבירסקי משמשת כמנכ"לית העמותה מזה 19 שנה. בעלה, ד"ר שלמה סבירסקי, הצטרף כמנהלו האקדמי של מרכז אדווה לפני כתשע שנים. היום הוא משמש כדוברו העיקרי של המרכז והוא בעל המשכורת הגבוהה בעמותה. סבירסקי הוא ניאו מרקסיסט מוצהר, או במילים אחרות מייצג עמדה של שמאל כלכלי קיצוני. הזוג סבירסקי היה חתום על מודעת תמיכה בסרבנים, ולא בכדי. בנם איתי סבירסקי, קצין מילואים בצנחנים, היה מראשי תנועת הסירוב של השמאל הקיצוני וממייסדי תנועת אומץ לסרב. שלושת הסבירסקים מרצים במכללה החברתית כלכלית, מוסד שמאל הממומן בידי הקרן החדשה לישראל. במכללה הנזכרת מרצים רבים מאנשי העמותה. חיפוש קל העלה מבין יתר אנשי העמותה לפחות שלושה מתומכי הסרבנים.

מי ומי ההולכים

ד"ר ניצה ברקוביץ למשל, חברת הוועד המנהל ובעלת זכות חתימה בעמותה. חתימתה מתנוססת גם על תמיכה בסרבנים וגם על עתירה לבג"ץ שדרשה לבטל את מעמדו כאוניברסיטה של המרכז האקדמי באריאל. למשל השופט הטרי דורי ספיבק, חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח, ומי שבעבר עמד בראשה. ד"ר יוסי דהאן חבר ועדת אות אמיל גרינצוויג, המוענק מדי שנה על ידי האגודה לזכויות האזרח, אות שבו זכה גם מרכז אדווה. פרופסור יוסי יונה, שנטש את ארגון השמאל 'הקשת המזרחית' כי היה ימני מדי לטעמו. פרפסור יוברט לו-יון, פעיל ב'אגודת הארבעים' הפועלת להכרה בישובים לא מוכרים במגזר הערבי. דני פילק, חבר בהנהלת 'רופאים למען זכויות אדם' ומי שבעבר עמד בראשה. אורן יפתחאל מראשי בצלם, ואורי רם מאנשי גוש שלום.

אקדמיה

כמו  פעילים רבים של עמותות הקרן החדשה לישראל, רוב אנשי העמותה מתפרנסים היטב מכספי המוסדות להשכלה הגבוהה בישראל. שלמה סבירסקי הרצה באוניברסיטת חיפה. יוסי דהאן משמש כמרצה בכיר ומנהל החטיבה לזכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. פרופסור איסמעיל אבו סעד הוא פרופסור במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ד"ר ניצה ברקוביץ היא מרצה לסוציולוגיה באותה אוניברסיטה. פרופסור יוסי יונה מרצה לפילוסופיה של החינוך, ופרופסור אורן יפתחאל מרצה לגיאוגרפיה, גם שניהם מאוניברסיטת בן גוריון.  יוברט לו-יון הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לאדריכלות בטכניון.

מספרים

תקציב מרכז אדווה הוא קטן יחסית ועומד על פחות ממיליון וחצי שקלים. חלק הארי שבו, למעלה מחצי מליון שקלים, מוקדש לניסיון המרכז להשפיע על תקציב המדינה ע"י מחקר, פרסומים וסדנאות. עוד 260 אלף שקלים מוצאים על ניסיון להשפיע על התקציבים שונים בנושאים מגדריים. 100 אלף שקלים מוקדשים לעריכת מחקרים חברתיים כלליים. 160 אלף מוצאים על סדנאות וימי עיון בנושאים חברתיים. למעלה מ-200 אלף שקלים מוקדשים למלגה בה אישה תוכל ללמוד תואר שני בכלכלה בחו"ל. עלות שכרו של שלמה סבירסקי היתה עד לפני שנה וחצי כ-163 אלף שקלים לשנה. עלות השכר של מרכזת המחקר, אתי קונור-אליאס, היה דומה. רעייתו של סבירסקי, המנכ"לית, הסתפקה בעלות שכר של כ-145 אלף שקלים.

תרומות

למרות המצב הכלכלי הקשה, דיווח המרכז לרשם העמותות כי סך התרומות אליו עלה, חלקן אפילו הוקצו להשקעה. ב-2009 הגיעו התרומות כמעט ל-1.8 מליון שקלים. הקרן החדשה לישראל תמכה במרכז אדווה בתרומה נדיבה של 303 אלף שקלים. חוץ ממנה אפשר למצוא בין התורמים את קרן הדסה, הפדרציה של יהודי ניו יורק, קרן בל וכמובן את קרן פורד, התומכת ברבים מארגוני הקרן החדשה בסכומים משמעותיים.

אמינות  2007

לא מעט מתלוננים על איכות המחקרים של מרכז אדווה, ובעיקר על המגמתיות בה מוצגים הנתונים בדו"חות שהוא מרבה לפרסם. העובדות לא מבלבלות אף פעם את צוות חוקריו של סבירסקי, אבל הם דווקא  מבלבלים מעט את העובדות כדי ליישרן עם האג'נדה הסוציאליסטית של המרכז. ב-2007 הגיעה הביקורת דווקא משוחר טובתם, דן בן דוד, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב, מי שמכהן כיום כמנכ"ל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. כאדם שמוציא בעצמו דו"חות חברתיים מעת לעת, הופתע טאוב לגלות כי דו"ח שהוציא מרכז אדווה באותה שנה, שסקר את הצמיחה בשש עשרה השנים שבין 1990 ל-2006, ניסה והצליח להטעות את העיתונות. תחת הכותרת 'הצמיחה אינה מיטיבה עם כולם' הופיע גרף המראה את צמיחת ההכנסה ברוטו של משקי בית בעשירון העליון לעומת העשירונים השישי והשני. הגרף הציג את זינוק חד בהכנסות בעשירון העליון, שני העשירונים האחרים מציגים גרף המדשדש במקום. ההסבר שצורף לגרף הסתפק, ולא במקרה, רק בתיאור העלייה התלולה של העשירון העליון. "השילוב של כותרת מגמתית, גרף והסבר חלקי מניב מסר ברור לכאורה על מה שאירע לעשירונים הנמוכים במשך השנים", כתב בן דוד במאמר שפרסם בעיתון הארץ, וזכה לכותרת שאינה מחמיאה כלל - 'מדע בדיוני'. המסר הברור והמוטעה, אליו נפלו מספר כלי תקשורת שסקרו את הדו"ח, היה כי מצמיחה של עשור וחצי נהנו רק העשירונים העליונים. הנתונים הכלכליים סיפרו סיפור שונה. אומנם בתקופה הנסקרת התרחבו הפערים, קצב הצמיחה בהכנסות העשירון העליון היה כפול מזה של העשירון השישי, ופי חמש מהצמיחה בעשירונים התחתונים, אך הצמיחה חלחלה אל כל שכבות האוכלוסייה. העשירון השישי צמח ב-22 אחוז, והעשירונים התחתונים בעשרה אחוזים בממוצע.

אמינות 2008

דו"ח שפרסם המכון שנה מאוחר יותר, זכה לביקורת חריפה הרבה יותר מהאגף הקפיטליסטי של עיתון הארץ. תחת הכותרת 'העולם ההפוך של מרכז אדווה' סקר הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר את הדו"ח השנתי שפרסם המכון על שנת 2007. שטרסלר האיר את עיני הקוראים למקרה המוזר בו באותה שנה העדיפו חוקרי המרכז לא לפרסם את הדו"ח על נתוני השנה החולפת, אלא דווקא לסקור את נתוני העשור. שטרסלר לא התקשה למצוא הסבר לעניין: 2007 היתה שנה כלכלית טובה מדי. השכר עלה, האינפלציה כמעט ולא. אחוז המשפחות מתחת לקו העוני של הביטוח הלאומי ירד. נוצר עודף במאזן התשלומים והצמיחה הרקיעה ל-5.3 אחוזים. אפילו במרכז אדווה לא הצליחו להציג באור שלילי שנה כה מוצלחת. אך אם מעמיסים על הדו"ח את שלוש השנים הנוראיות של מלחמת הטרור של אוסלו, הרי הנתונים נראים טובים הרבה פחות. "כך ניתן לכתוב דו"ח אימתני עם עיוותים, הפחדות, חצאי אמיתות והמצאות לרוב - והמוניטין נשמרים", כתב שטרסלר, שהזכיר גם כי מרכז אדווה היה בין המבקרים המרים של התוכנית הכלכלית של שר האוצר בנימין נתניהו ב-2003, זו שבסופו של דבר הצליחה לחלץ את המשק מאבטלה גבוהה וצמיחה שלילית של שנות טרור. נתניהו, נזכיר, עשה זאת באמצעים המנוגדים לאידיאולוגיה שמקדם מרכז אדווה, על ידי ניסיון להקטנת המגזר הציבורי, שמירה קפדנית על הגירעון בתקציב ועידוד כלכלה תחרותית.

אמינות 2009

הדו"ח של שנת 2008 חזר להיות שנתי, אך עדיין הותיר מקום להתגדר למי שטרח להתעמק בלהטוטי הנתונים של חוקרי המרכז. הפעם היה זה רותם סלע, מעורכי הבלוג 'הקפיטליסט היומי', שבסקירה מדוקדקת שלף אחת לאחת את הטעויות וההטעיות ששיבצו אנשי אדווה בדו"ח. "שיעור המשתכרים מעל השכר הממוצע קטן", היתה הכותרת באחד מדפי הדו"ח, בעוד שהנתונים מתחתיה גילו שאומנם בין השנים 0200 ל-2006 ירד מספר השכירים המשתכרים מעל הממוצע, אך ב-2007 הוא זינק, לא השאיר זכר לירידה של השנים הרעות, והמשיך לטפס הלאה. בתגובה מסרו אז ממרכז אדווה כי מדובר בטעות של גרפיקאית. על התירוץ הנזכר הם לא חזרו באשר לכותרת, שבישרה כי ביחס לשכר הממוצע במשק "שכרם של שכירים עירוניים אשכנזים עלה מעט, שכרם של מקבליהם המזרחיים והערבים ירד". הכותרת אומנם מסכמת בקצרה את מה שהאידיאולוגיה של מרכז אדווה מבקשת להוכיח, אך עיון בנתונים גילה כי בשנים שנסקרו שכרם של הערבים נותר יציב ביחס לשכר הממוצע. של המזרחיים זינק, ושל האשכנזים דווקא ירד מעט. בכותרת, מסתבר, בחרו החוקרים להבליט דווקא את השינויים שבין 2007 לשנת 2008, הרזולוציה הזו הצליחה להנפיק להם כותרת תואמת אידיאולוגיה. סלע מצא כי הגרף הראה על הצטמצמות חלקו של המעמד הבינוני בהכנסות בשנה מסוימת, בעוד הנתונים הראו כי הכנסותיו דווקא עלו.  כותרת שהכריזה כי הפערים בהשכלה הגבוהה נותרו בעינם, הסתירה את העובדה כי חלקם של בני עיירות הפיתוח מבין חובשי הספסלים באקדמיה דווקא עלה. מחברי הדו"ח דאגו להצניע את העובדה שפערי השכר החודשי בין גברים לנשים הצטמצמו. כדי לנסות ולהוכיח את הצטמקותו של המעמד הבינוני, נזקקו חוקרי אדווה להרחיק פעמיים עד לשנת 1997. מאדווה נמסר אז בתגובה כי ההתייחסות לנתונים במחקר היא רב מימדית. הם כמובן בחרו בכל כותרת את המימד הרצוי.

ממרכז אדווה נמסר בתגובה לטענות שהועלו בכתבה: "אין תגובה".