בשבע 432: מאחורי ההפניות

אתרי האינטרנט שמשתמשים בהפניות - מצליחים לא אחת להתעלות על כותרות העיתונים הישנות והרעות ובכך לעוות לחלוטין את הנאמר

עדי גרסיאל , כ' באדר תשע"א

מקלקלים את המהפכה

במהלך המהומות בקהיר הותקפה לארה לוגן, כתבת CBS, על ידי מאות מפגינים, וחולצה משם אך בקושי. השבוע התברר שהתוקפים קראו לעברה "יהודייה" ו"ישראלית" (לוגן היא בכלל נוצרייה). נראה שהשתיקה שאפפה את הפרשה נובעת גם מכך שהיא מציגה עוד קשר בין ההפיכה לאנטישמיות ולשנאת ישראל, מוטיב שהתקשורת - העולמית וגם הישראלית - הרבתה להצניע, אולי כי הוא מקלקל את האופי הרומנטי של ההתקוממות העממית. והנה דרך להטמעת אג'נדה בתקשורת: לא רק פרשנות מוטה, אלא גם השמטת עובדות מהסיקור.

הלל גרשוני

מאחורי ההפניות

קוראי 'מיקרוסקופ' הוותיקים, וגם אלו שלא, כבר לא ממש מתרגשים מכותרות מגמתיות - אפילו כאלה שסותרות לחלוטין את הנאמר בידיעה או בכתבה עצמה. אבל אתרי האינטרנט שמשתמשים בהפניות - כותרות שהן בעצם קישורים לכתבות - מצליחים לא אחת להתעלות על כותרות העיתונים הישנות והרעות. בעיתונים עוד אפשר לאחר קריאת הכותרת להציץ על כותרות המשנה ולפעמים אפילו לרפרף על הטקסט עצמו, אך באתרים - מי שלא מקיש על הלינק של ההפנייה, נידון להישאר רק עם הרושם שנוצר ממנה. כך יכול עורך באתר, לרוב מרקע אידיאולוגי מאוד מסוים, לעוות לחלוטין עבודה עיתונאית שהושקע בה זמן רב. הנה שתי דוגמאות מרגיזות במיוחד מהימים האחרונים:

במסגרת שו"ת סמ"ס נשאל הרב שלמה אבינר האם מותר לתת לגוי שטר כסף מזויף. תשובתו נחרצת: "לא, גזל גוי אסור". אך מי שקרא רק את ההפנייה באתר nrg קיבל רושם אחר לגמרי: "הלכות רמיית גוי".

גם באתר ynet משתמשים בטכניקה דומה כדי להעביר מסרים בלתי מפרגנים למגזר הדתי. כתבה אוהדת ב'כלכליסט' שעסקה בגרעינים התורניים זכתה באתר להפניה הבאה: "מיש"ע לפשע - איך הופך גרעין תורני לגרעין נדל"ני שמתעניין בעיקר בכסף".

עדי גרסיאל

כמה שווה עיתונאי?

תתפלאו, אבל עיתונאי יכול להיות שווה הרבה. ביום ראשון השבוע קיימה האגודה לזכות הצבור לדעת את הטקס השנתי שלה, שכלל הענקת פרסים לעיתונאים. בתחום ביקורת התקשורת זכו בפרס צוות אתר 'לאטמה' והעיתונאי חאלד אבו-טועמה. בפרס לעיתונאות איכותית כלכלית - נחמיה שטרסלר, ובפרס למחקר אקדמי מצטיין בתחום ביקורת התקשורת זכתה הדוקטורנטית מאיה בן-אהרון.

 זו השנה ה-11 שהטקס מתקיים בתמיכת קן ונירה אברמוביץ. הפרסים הצנועים נועדו לעודד עיתונאים להיות הגונים, מקצועיים ונאמנים לכללי האתיקה בכתיבתם ובדיווחם. במציאות של הפיקוח הקיים בישראל, כשבעצם אין ענישה משמעותית על עיתונאי שעובר עבירות אתיות, הפרס משמש תמריץ חיובי כדי לנסות ולאזן במידת מה את העדרה של סנקציה מרתיעה. העיתונאי היום מצוייד לא רק במעמדו כמדווח, אלא כפרשן ובעצם כ'סלב' - מין כוכב תרבותי-חברתי שזוכה לחשיפה כמעט בלתי מוגבלת. כמה מהכוכבים האלה גם מתוגמלים בסכומי עתק. ג'ונתן רוס, מגיש של BBC, מקבל 6 מיליון פאונד לשנה, ואנדרסון קופר שלCNN  - 4 מיליון דולר בשנה.

לפני כשנה וחצי נסע נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון לצפון קוריאה כדי להשיג את שחרורן של שתי עיתונאיות אמריקניות. כמה חודשים אחר כך פשטו כוחות קומנדו בריטיים על מקום מחבוא באפגניסטן כדי לשחרר עיתונאי אמריקני של הניו-יורק טיימס. חייל בריטי אחד נהרג. ביולי 2007, אחרי כמעט ארבעה חדשים, הושג שחרורו של אלן ג'ונסטון, כתב של ה-BBC שנחטף בעזה. השבוע התבשרנו שעל מנת להשיג את שחרורם של שני עיתונאים גרמנים, הקאנצלרית מרקל אישרה לשר החוץ שלה לפגוש את נשיא איראן, למרות החרם שהוטל על מגעים עם מדינה זו.

אבל בסופו של דבר יש דברים שכסף לא יכול לקנות, ובראשם ההתחייבות האישית של איש התקשורת לשרת את הציבור בנאמנות, תוך גישה מוסרית ואתית למקצוע, במטרה להבטיח קיום חברה דמוקרטית.  אם יש דבר שיתרום ויבטיח זאת, זו המעורבות של הציבור על ידי ניהול שיח ביקורתי.

ישראל מידד

צהוב אמריקני

התקשורת בארה"ב העניקה תשומת לב עיתונאית לספרו של הסנטור הצעיר סקוט בראון ממסצ'וסטס. בראון נחשב כוכב עולה, לאחר שהביס את הסנטור הוותיק טד קנדי, בן למשפחת קנדי המיתולוגית. קנדי אייש את הכיסא במשך יותר משלושים שנה כנציג המפלגה הדמוקרטית, ובראון הביס אותו כנציג המפלגה הרפובליקנית המזוהה עם הימין.

אולם הכותרות מהימים האחרונים לא קשורות לבחירתו, אלא לספר חדש שבראון הוציא לאור: אוטוביוגרפיה על חייו כילד שעבר השפלה, תקיפה מינית על ידי מדריך ואלימות קשה מאבותיו החורגים - אלימות ממנה סבלה גם אימו. כילד בן שש, הוא נשך את אביו החורג השיכור והאלים כדי להגן על אימו. הוצאת הספר מעוררת עניין, שכן הציבור לא רגיל לסנטורים שחושפים את חייהם האישיים הקשים בפני כל. הסיפור כשלעצמו שווה כותרות, שכן הוא מכיל את מה שהתקשורת אוהבת: סיפורים צהובים, מציצנות, וגיבור שמגיע למקומות נמוכים ועולה כמטאור לאחד המעמדות הגבוהים ביותר בחברה. האייטם הגיע לעמודי השער בעיתונות באופן לא מפתיע, אולם חלק מכלי התקשורת לא הסתפקו בכך: CBS למשל, אחד משלושת ערוצי הברודקאסט הלאומיים בארה"ב, העניק לבראון במה באולפן היוקרתי של 'ששים דקות'. אך הם לא הסתפקו בסיפור הצהוב: ההקדמה כללה תשלום פוליטי מעניין. המראיינת הציגה אותו כמטאור צעיר ומצליח, שאמנם נכנס לסנאט בתווית של רפובליקני ימני, אך מצביע על כל חוק באופן עצמאי, גם בניגוד לעמדת המפלגה. סיפור המסגרת כלל התייחסות ל'מסיבת התה', אותה קבוצה 'ימנית קיצונית' שהתקשורת הכללית אוהבת ללעוג לה, תוך הענקת גיבוי מוראלי על "אומץ לב" ו"עצמאות מחשבתית". ללמדך שגם בארה"ב, ימני זכאי לחשיפה בעלת רייטינג גבוה אם הוא משלם במטבע הנכון, ומתיישר עם הקו הנכון-פוליטית בתקשורת המיינסטרים שגם היא, כמו בישראל, בעלת הטייה חדה שמאלה. 

חני לוז

  • חדשות בחדשות

הנהלת רשות השידור השלימה השבוע את משימת החתמת כלל ועדי העובדים על הסכמים קיבוציים חדשים.

במסגרת הרפורמה, צפויים לעזוב את הרשות כ-700 עובדים מתוך 1,900 עובדים כיום. כך דיווח אתר 'אייס'.

העיתונאי הוותיק יגאל סרנה,  שכותב בידיעות אחרונות מזה 25 שנה, פוטר ממנו לאחרונה. כך מדווחת בלוגרית התקשורת דבורית שרגל.

השבוע הוכרז כי אמוץ שפירא, כתב הדתות והכלכלה של קול ישראל, וניקולא רוזנבאום, עורך יומן הבוקר של רשת ב', הם הזוכים בפרס השנתי של מנכ"ל רשות השידור על שם אילן רועה.

 

ביקורת הנקרא

  • ברגע האחרון נתניהו עצר את מחול הטירוף המתלהם שמשתלט על הכנסת ומנע הקמת ועדה מקארתיסטית, שהיתה מלבינה את פני ישראל בעולם

יוסי ורטר, הארץ

וואו, גרשום שוקן בטח היה גאה בשימוש כה מעודן בשפת האנדרסטייטמנט

  • זעם ברמת אביב: רוצים להפוך את ילדינו לדתיים

nrg

אח, כמה שנים חיכינו לכותרת הזו: זעם  ברמת אביב

  • מסתמן: רוב זניח לבדיקת ארגוני השמאל

הארץ

תגידו, גם לרוב של הסכמי אוסלו, עם גולדפרב והמיצובישי, הענקתם את התואר 'זניח'?