חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

להחזיר את הממשלה לשלטון

עו"ד משה נסים מצר על הרעות החולות שפושות בממסד השלטוני בישראל
03/03/11, 15:35
ניצן קידר


תפישת עולמי היתה והינה שיהודים דתיים, טוב שיהיו חברים במפלגה שאינה מוגדרת כמפלגה דתית. כשביקשו ממני להיות חלק מרשימת הציונים הכלליים הסכמתי, אבל התנאי שלי להצטרף למפלגה שאינה דתית - שהיא לא תקבל החלטות אנטי דתיות. במשך הזמן הדבר הזה הניב פירות לא רעים

במקום לשים בראש המעלות את קיומה, עתידה, בטחונה וכלכלתה של מדינת ישראל, שמו דברים אחרים. המצב שבו אין אפשרות להיבחר לכנסת ללא מתן טובת הנאה כלשהי, מביא לכך שאנשים ראויים לא חולמים על כניסה לחיים הפוליטיים. אני באופן אישי, פרשתי מהפוליטיקה בראותי את ההתדרדרות הזאת

הממשלה חייבת להחזיר לעצמה את הכוח הטבעי שלה. לבטל את כל ועדות האיתור והמינוי. השרים חושבים שיש להם מעמד וכוח, אבל בכל הסמכויות מחזיקים היועצים המשפטיים שלהם. ההכרעה היא לא של מי שעתיד ליתן דין בפני הציבור, אלא בידי פקידים שמתערבים בשיקולים פוליטיים וקובעים עבור השרים
עו"ד משה נסים מצר על הרעות החולות שפושות בממסד השלטוני בישראל: החל מנגיסת הפקידים בסמכויות הממשלה, דרך התערבותו של בית המשפט העליון בעניינים ערכיים, וכלה בשיטת הפריימריז המשחיתה לדבריו את המפלגות | מי שהיה שר אוצר ומשפטים, וישב בוועדות למינוי היועמ"ש ויינשטיין והאלוף גלנט, טוען שיש לבטל את ועדות המינוי והאיתור, רוצה ח"כים דתיים במפלגות חילוניות ומביע שביעות רצון ממדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו

 צילום: עפר עמרם

ממרומי הקומה ה-20, שם ממוקם משרד עורכי הדין של השר לשעבר משה נסים, ניתן להסתכל מלמעלה על המציאות הסואנת של רמת גן ותל אביב. נסים, מי שנבחר כחבר הכנסת הצעיר ביותר כבר בגיל 24 (מטעם הציונים הכלליים, נ"ק) וכונה "הינוקא של הכנסת", עבר כמעט כל תפקיד במסלול הפוליטי – יושב ראש של שתי סיעות, שר בלי תיק, שר משפטים, אוצר ותעשייה ומסחר וסגן ראש ממשלה. בשנים האחרונות היה חבר בוועדה למינוי היועץ המשפטי לממשלה ובוועדת טירקל, המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, אותה ועדה הזכורה מפרשת גלנט.

 גם עורכי הדין אשמים

אם שואלים את עורך הדין נסים לגבי אותה פרשה, מקבלים, כמו על כל שאלה אחרת, תשובה מנומקת ולא מתחמקת. "אני מוטרד מאוד בשנים האחרונות מן העובדה שהרשות המבצעת הולכת ונחלשת, מוותרת, וניטלות ממנה סמכויות טבעיות ההכרחיות לכל רשות מבצעת", הוא אומר, וטוען כי ועדת טירקל היא הדוגמא הטובה ביותר לכך. "נושא המינויים למיניהם – הסמכות למינויים הבכירים היא של הממשלה. אלא שאט אט ניטלו מן הממשלה הסמכויות, והיא ברוב חולשתה, הסכימה לוותר על סמכויותיה. מי שנותן דין וחשבון לעם זו הממשלה, לא יעקב טירקל ולא משה נסים".

אז מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב הזה?

"הממשלה חייבת להחזיר לעצמה את הכוח הטבעי שלה. לבטל את כל הוועדות למיניהן – ועדת טירקל, ועדת הבחירה ליועץ המשפטי לממשלה וכל שאר ועדות האיתור והמינוי. כבר הוכח שלא היתה תרומה גדולה לוועדות הללו, וכבר הוכח שמינויים שנעשו על ידי ממשלה ששמרה על כוחה היו טובים. אנחנו בעידן מאוד מסוכן. השרים חושבים שיש להם מעמד וכוח, אבל בכל הסמכויות מחזיקים היועצים המשפטיים שלהם, ובזו של הממשלה – היועץ המשפטי שלה. ההכרעה היא לא של מי שעתיד ליתן דין בפני הציבור, אלא בידי פקידים שמתערבים בשיקולים פוליטיים וקובעים עבור השרים, וזה נובע מחולשה. אם הממשלה לא תחזיר לעצמה את הכוח הזה, ההתדרדרות גם במישור הזה תלך ותעמיק. אמרתי את זה לראש הממשלה כחבר בוועדת טירקל וגם לאחרים: הגיע הזמן שהממשלה תמשול ולא תהיה נשלטת בידי מי שלא נבחר על ידי העם".

כשר משפטים לשעבר שכיהן במשך כשש שנים, יש לעו"ד נסים זווית ראייה מפוכחת מאוד על המציאות של המערכת המשפטית בישראל. הוא גם לא חוסך את שבטו משופטי בית המשפט העליון ומהאקטיביזם השיפוטי שלהם.

"מערכת המשפט היום סובלת מירידה מאוד מסוכנת באמון הציבור כלפיה. יש כמה טעמים בדבר: ראשית הסחבת הידועה - צריך לציין שלא כל שופטי ישראל בקיאים בארגון ובניהול יעיל של משפט, וניתן היה לצמצם את משך הזמן הדרוש לניהול תיק במידה ניכרת. שנית, המעורבות של בית המשפט העליון בנושאים מתחום הערכים, ביטחון ודת ומדינה, שלא בהכרח הם בסמכותם. גם פתיחת העתירות לבג"ץ בפני כל דכפין ייתי ויבגץ, בניגוד למה שהיה נהוג בעבר, שרק אדם שנפגע אישית יכול לפנות לבג"ץ נגד הרשויות". נסים מסביר כי דבר זה בפני עצמו ממילא גורם לסחבת בבית המשפט העליון, שכן "מוגשות כ-2,000 עתירות בשנה לבג"ץ, כאשר בעולם הדמוקרטי המערבי מסתפקים בבין 90 ל-150 עתירות לערכאה הגבוהה ביותר בשנה אחת".

נסים מספר כי נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט משה לנדוי, חזה את ההתפתחות הזו מראש. "הוא התנגד תמיד למעורבות של בית המשפט בנושאים מעוררי מחלוקת מטבעם. כאלה שיש ניגוד השקפות בציבור לגביהם, בעיקר מתחום האמונות והדעות והתחום הערכי". נסים מוסיף כי גם מעורבות היתר של בית המשפט בנושאי ביטחון לא ערבה לחיכו של הציבור, ומסכם בכך שהוא "מאוד מצטער על ההתפתחות הזאת. אני מאוד רוצה במערכת שיפוט שתזכה באמון גבוה של הציבור, משום שזה מה שיבטיח את כיבוד החוק ושלטון החוק במדינת ישראל וגם את ערכי הדמוקרטיה".

יש טענה רווחת כלפי שופטי העליון שהם לעתים מסתמכים מעט מדי על לשון החוק, ויותר על דעה או השפעה אישית.

"מכל שופט בישראל, ובעיקר משופטי בית המשפט העליון, מתבקש כי פסיקתו תהיה על פי שיקולים משפטיים טהורים ופרשנות נאותה של החוק, ולא על פי דעותיו הפרטיות בנושאים כאלו או אחרים. אם השיפוט יוכרע שלא על פי שיקולים משפטיים, יש חשש שתבוא דרישה כי הרכב בית המשפט העליון ישקף את כל הדעות השונות בעם – דהיינו מינויים פוליטיים של חברי בית המשפט העליון, דבר שאינו רצוי כלל וכלל".

נסים עומד גם על הגורמים שהביאו לסחבת בבתי המשפט. לדבריו, לא רק השופטים תורמים למצב הזה, אלא גם לצד השני, עורכי הדין שמתלוננים על המצב לא אחת, יש יד בדבר.

יש בישראל לא מעט עורכי דין. זה ודאי לא מוסיף קצב למערכת.

"אמת, מספר עורכי הדין בישראל הוא מן הגבוהים בעולם, ויוצר בעיות של קיום ופרנסה. זה יוצר גם התפתחויות בלתי רצויות – הרמה הנדרשת מעורך דין לא תמיד מתקיימת. אין ספק שגם עורכי הדין תורמים תרומה מכרעת לסחבת בבתי המשפט. זאת באמצעות הליכים ארוכים ומיותרים, מתוך אינטרס כלכלי או אינטרס של דחיית גורל ההכרעה של בית המשפט, הכל לפי נוחות הלקוח. עם זאת, כאן בא תפקידם של השופטים, לדעת לרסן את משך הזמן שעורכי הדין מושכים את המשפטים".

לדעתך, צריך לשנות את הליך מתן רישיון עריכת הדין כדי להעלות את הרף המקצועי?

"בתקופתי, משך ההתמחות של עורך דין היה שנתיים. היום מדובר בשנה אחת, וזה לא מספיק. מקבלים רישיון לעריכת דין כשעדיין אין בשלות מספיקה לנהל תיק. ראוי להאריך שוב את תקופת ההתמחות לשנתיים ימים".

באחרונה עלתה לדיון סוגיית הקמת ערכאת ערעור נוספת, בין בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון, שכביכול תקל את העומס מעל בית המשפט העליון. נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש אף התבטאה לפני כשבועיים בנושא ואמרה כי "מערכת המשפט נותרה במתכונת הנוכחית עוד מימי המנדט הבריטי, על-אף הגידול המשמעותי באוכלוסיית המדינה, העלייה התלולה במספר עורכי הדין וההיקף ההולך וגדל במספר ההליכים המוגשים לבתי המשפט. כדי להתאים את המערכת לשינויים החברתיים השונים, ובכדי שמערכת המשפט תוכל לתת שירות טוב לפונים אליה, אני סבורה כי מתחייבת ההקמה של בית משפט לערעורים שאינו בית המשפט העליון. הלכות מנחות בשאלות עקרוניות אינן יכולות להיות אך תוצר של פאנל של שלושה שופטים, ונוכח מספר השופטים והדיונים בהרכבים, מתעורר חשש ממשי של הלכות סותרות שיכולות להינתן על-ידי שני הרכבים שונים של בית המשפט העליון", אמרה בייניש אז.

משה נסים חולק עליה, וזה לא מפתיע בעיקר בשל הביקורת שלו על האקטיביזם והתערבות היתר באותן "הלכות מנחות בשאלות עקרוניות", עליהן מדברת בייניש. "השתתפתי באחרונה בדיון על הנושא הזה ואמרתי שהקמת הערכאה הזו לא תביא לשינוי כלשהו. זאת כי מדובר על הקטנת מספר שופטי בית המשפט העליון לשבעה עד תשעה (מול 15 כיום, נ"ק), ומדובר עוד על כך שבעתיד יישבו הרכבים של שבעה שופטים מהעליון בלא מעט תיקים, כדי לתת פסיקה מתוות דרך. בנוסף, במצב כזה מספר הבג"צים לא יפחת, ולפיכך יש חשש כי משך הדיונים או הסחבת לא ייפתרו אלא אפילו יתגברו".

מפקדי ארגזים של העולם התחתון

את הדרך שלו במעלה ההר הפוליטי, עשה משה נסים חובש הכיפה אך ורק במפלגות שאינן דתיות.

מדוע העדפת לחבור מלכתחילה למפלגה שאינה מייצגת את הציבור הדתי?

"אני מעולם לא הייתי חבר במפלגה סקטוריאלית. תפישת עולמי היתה והינה שיהודים דתיים, טוב שיהיו חברים במפלגה שאינה מוגדרת כמפלגה דתית. כשביקשו ממני להיות חלק מרשימת הציונים הכלליים הדבר לא נעשה כלאחר יד. סירבתי שבועות ארוכים להיכנס לרשימה, ורק אחרי התייעצות עם אישים שונים, ובהם הסופר ש"י עגנון, הסכמתי, אבל היה לי תנאי. אמרתי שאינני רוצה לחייב כל אחד מחברי הסיעה להצביע כפי שהייתי רוצה, אבל התנאי שלי להצטרף למפלגה שאינה דתית - שהיא לא תקבל החלטות אנטי דתיות. בעצם שכל אחד יצביע כאוות נפשו בכל נושא שיש לו נגיעה לענייני דת. היתרון בכך היה שאני בכל זאת אדם דתי החבר במפלגה חילונית, אבל מצביע לפי צו מצפונו. במשך הזמן הדבר הזה הניב פירות לא רעים".

אם אתה מסתכל על המערכת הפוליטית של היום – יש צידוק לריבוי המפלגות?

"המערכת הפוליטית-מפלגתית בישראל נמצאת זה שנים רבות בהתדרדרות הולכת וגוברת לקראת תהום. ההורה החוקי של התופעה הנוראית הזאת הוא מפקד החברים במפלגות. פעם באמת היו מפלגות, היום אין מפלגות. זה רק נקרא כך. אין מוסדות, אין דיונים. בעבר מדי שבוע היו דיונים של מוסדות המפלגות השונות. בעבר, כשרצית להצטרף למפלגה, היית מוזמן להופיע בפני ועדה בת שלושה חברים, שהיתה חוקרת ושואלת שאלות לא מעטות על ההיכרות של המועמד עם האידיאולוגיה של המפלגה. היום מביאים את המתפקדים בארונות ובארגזים. 20 אלף, 40 אלף, שחלק מהם מובאים דרך העולם התחתון. המזמינים משלמים בשם החברים את דמי החבר, משלמים להם לבוא להצביע. היו מפקדים של מאות אלפים בחלק מהמפלגות, שאף אחד לא יודע אם כל חתימה היא חתימת אמת. במספרים כאלה אף אחד לא יכול לדעת זאת לעולם. הדבר הזה הוביל לשחיתות בתוך המפלגות. זה הפך את החבר לבלתי תלוי במפלגה, אלא בקבוצות. היום אתה לא יכול להיבחר אם אתה לא מוציא כסף גדול, אם במשך 4 שנים אתה לא מתחנף. לעתים אפילו מבלי שאתה משלם לראש קבוצה – אם במינוי ואם בטובת הנאה אחרת". נסים טוען כי גם הפריימריס הביאו להתדרדרות במפלגות. "במקום לשים בראש המעלות את קיומה, עתידה, בטחונה וכלכלתה של מדינת ישראל, שמו דברים אחרים. זאת התפתחות מאוד שלילית, וכל זמן שלא ישתנה המצב הזה, ההתדרדרות לא תיפסק. המצב שבו אין אפשרות להיבחר לכנסת ללא מתן טובת הנאה כלשהי, מביא לכך שאנשים ראויים לא חולמים על כניסה לחיים הפוליטיים. אני באופן אישי, פרשתי מהפוליטיקה בראותי את ההתדרדרות הזאת".

יש דרך לתקן את המצב הנוכחי? הרי סביר להניח שלא נחזור לימי הוועדה המסדרת.

"אני סבור דווקא שהדרך הטובה ביותר היא לחזור לשיטת הוועדה המסדרת, שהיא בעצם ועדת מינויים. היא הוציאה את הפירות הטובים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, בכל מפלגה שהיא".

כלכלה בריאה בזכות נתניהו

בשנות ה-80 כיהן נסים כשר האוצר בתקופה בה היה צורך עז בייצוב המשק. היום, הוא גורס, מצבנו אחר לגמרי. "מצבה הכלכלי של מדינת ישראל באופן בסיסי הוא טוב, או ליתר דיוק אחד הטובים בעולם הדמוקרטי, להבדיל מארצות הברית ומדינות אירופה", הוא מצהיר ומוסיף כי "צריך לומר את האמת – וביושר. הסיבה העיקרית למצבה הנוכחי של מדינת ישראל היא התנהלותו של בנימין נתניהו בתקופה בה כיהן כשר האוצר. בשנים הללו הוא ניהל מדיניות כלכלית אחראית, קיבל על עצמו הרבה ביקורת וידע שהציבור יבקש להיפרע ממנו, ואף על פי כן, כדי להבטיח כלכלה בריאה לישראל, הוא פעל כפי שפעל. אלמלא הבסיס הזה, מצבנו היה היום כמו של מדינות אחרות באירופה".

בראותך את גל ההתייקרויות ובעקבותיו את ההכרזות על הקלות במשק - האם זו התנהלות נכונה של ראשי המערכת הכלכלית?

"המדיניות הכלכלית של ישראל צריכה להיות מדיניות שמושפעת מהמצב הכלכלי הרלוונטי, לאמור: צריך להקפיד הקפדה יתירה שלא לחרוג מהתקציב, ולא להגיע לגרעונות גבוהים. כאשר מדובר על מניעת גרעון, צריך להבין שאוטומטית הציבור החלש לא יכול ליהנות מהממשלה במידה הראויה. אולם, כאשר אנחנו נמצאים בעידן של צמיחה, ולהבדיל ממדינות אחרות, מדובר בצמיחה שיוצרת גם הכנסה, ניתן להקל במשהו ולשפר את מצבן של האוכלוסיות החלשות. ההחלטות האחרונות של הממשלה היו נכונות ורצויות, אבל אני מאוד מצטער שהן נתקבלו בשל לחץ שהופעל על הממשלה, ולא ביוזמתה. עם זאת, אני משתומם על כל אלה שהשמיעו ביקורת ודרשו הקלות בתקציב, שהרי הם עצמם הצביעו בעד התקציב, וכל הטענות על בעיות כאלו ואחרות, לא נטענו כשהם הצביעו עבורו. המשמעות היא שאותם מבקרים היו מושפעים לא משיקול דעתם הנקי, אלא הלכו שבי אחרי הקמפיין של התקשורת בנושא".

מה לגבי הרעיון של ראש הממשלה ושר האוצר, להנהיג תקציב דו-שנתי?

"כמעט לכל נושא יש מעלות וגם חסרונות. המעלה של תקציב דו שנתי יכולה להיות שאתה מתכנן לא רק לשנה אחת אלא לשנתיים, וגם חוסך את הדיונים הקשים והמאבקים שמתחוללים בדיונים על תקציב המדינה. מאידך גיסא, תקציב דו שנתי אינו לוקח בחשבון ואינו יכול לקחת בחשבון התפתחויות כאלו ואחרות, הן כלכליות, הן בינלאומיות והן מקומיות, שבשלהן צריך לשנות את התקציב. יש צדדים לכאן ולכאן".