בשבע 433: שומרים על כבודם

הצעת חוק חדשה מרחיבה את סמכויות נציב התלונות על שופטים, אך גם מבטיחה שמעשי השופטים שהתלונות נגדם נמצאו מוצדקות לא יתפרסמו ברבים

יאיר שפירא , כ"ז באדר תשע"א

הצעת חוק חדשה מרחיבה את סמכויות נציב התלונות על שופטים, אך גם מבטיחה שמעשי השופטים שהתלונות נגדם נמצאו מוצדקות לא יתפרסמו ברבים | סבתא שערבה לכך שהאם לא תבריח את נכדה לחו"ל תאלץ לשלם לאבי הבן 70 אלף ש"ח

בישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה שהתקיימה השבוע, הוחלט כי הממשלה תגיש לכנסת את הצעת החוק שהוכנה במשרד המשפטים, ובה תיקונים לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים.

לפני חודשיים וחצי, כשפרסם משרד המשפטים את תזכיר הצעת החוק, הוא זכה לקיטונות של רותחין משופט בית משפט השלום בתל אביב צבי כספי, חם המזג וקל הלשון, אך ככלל - בכירי השופטים שמרו על קול דממה דקה. את הצעת החוק יזמה כבר לפני שנים אחדות הנציבה הראשונה, שופטת בית המשפט העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן, ואת המלאכה סיים הנציב הנוכחי, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג. שני הנציבים בקשו להרחיב את סמכויותיהם בעקבות מה שהגדירו כלקח הניסיון שהצטבר בנציבות, שהחלה לפעול לפני פחות משמונה שנים.

קצפו של השופט כספי יצא בעיקר על התיקון המוצע לפיו הנציבות תוכל לבדוק תלונות על שופטים שמקורן בהתנהלות השופט מחוץ לכותלי בית המשפט, ואפילו בטרם מונו לשופטים. הרחבת הסמכות נועדה לטפל במקרים בהם שופטים מתנהגים באופן המבזה את מעמדם, ולהפקיע את הטיפול בשופטים מידי לשכת עורכי הדין במקרה שהתלונה נגד השופט הוגשה על אירוע שהתרחש עוד בהיותו עורך דין מהשורה. הנציבים מבקשים גם להרחיב את סמכותם ולהחיל אותה על שופטים מכהנים העומדים על פי חוק בראש ועדות שונות. הצעת החוק מבקשת גם לאפשר לנציב לפתוח בירור מיוזמתו, שלא באמצעות הגשת תלונה ספציפית, לקבל לידיו חומרים גם ממשפט שנערך בדלתיים סגורות, ולאפשר קבלתו של חומר שהוכן בנציבות כראיה בהליכים משמעתיים נגד שופטים.  

השופטים אינם ששים אלי ביקורת, ומלכתחילה התנגדו נחרצות להקמת הנציבות. הם נאלצו לשתף פעולה בהקמתה רק כשהבינו שהיא תוקם בכל מקרה בידי הכנסת, ושיתוף הפעולה שלהם יוכל לסייע לכך שתקום עם סמכויות מצומצמות ככל הניתן. הנציבים שטרסברג-כהן וגולדברג היו ועודם חלק אינטגרלי מהברנז'ה השיפוטית שאימצה לעצמה את קו המחשבה הזה. אשר על כן אפשר היה לקוות כי היוזמה להרחבת סמכויות הנציבות, שיצאה מתחת ידיהם של שופטים בדימוס בדימוס ועברה ללא מחאה מצד בכירי השופטים, משקפת רוח חדשה של שקיפות ונכונות לביקורת שהחלה לנשב במערכת.

אלא שעיון בהצעה, שתועבר בימים הקרובים לקריאה ראשונה בכנסת, מגלה את הסיבה לסובלנות שמגלים השופטים לתיקונים בחוק. עד היום כל תלונה שהנציבות החליטה שהיא ראויה לבירור הסתיימה באחת משתי מסקנות: קביעה כי התלונה מוצדקת, או לחילופין אינה מוצדקת. "הניסיון מלמד כי הבחנה נוקשה זו אינה הולמת תמיד", נכתב בהצעת החוק. על כן מציעים במשרד המשפטים כי תתווסף קטגוריה נוספת ושמה 'הבירור מוצה'. בקטגוריה זו ייקברו כל התלונות שנמצאו מוצדקות, אך לדעת נציב התלונות, כישלונו של השופט אינו מהותי דיו. נזכיר כי כבר היום מאפשר החוק לנציב להפסיק את הטיפול בתלונות קנטרניות, או אפילו כאלו שהנציב יגדיר אותן כזוטי דברים. הקטגוריה החדשה תאפשר לנציבות למלט מביקורת עוד לא מעט שופטים שכשלו.

עוד תשורה קטנה לשוחרי חוסר השקיפות במערכת המשפט הוטמנה בהצעת החוק החדשה. עד היום אסר החוק על הנציב ועובדי הנציבות לפרסם כל פרט על עבודתם, אלא אם כן הסכימו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון כאחד שבפרסום יש עניין ציבורי גדול. וכך, למרות שבכל שנה נמצא כי עשרות שופטים כשלו במילוי תפקידם - חלקם באופן סדרתי, חלקם בהתנהלות מביכה במיוחד - שמותיהם אף פעם לא מובאים לידיעת הציבור. בכל דו"ח שנתי שלו בוחר הנציב להטעים לציבור רק מעט מהמקרים שבוררו, ובעילום שם. על אף שהחוק מדבר במפורש רק על אנשיה, מנסה הנציבות לכפות את האיסור גם על מעורבים נוספים בתלונה, כמו המתלונן ובאי כוחו למשל, וכך ליצור את המשוואה כי מי שהתלונן על שופט בנציבות, גוזר על עצמו דומיה תקשורתית. הצעת החוק של משרד המשפטים לוקחת את חוסר השקיפות עוד צעד גדול קדימה. על פי החוק מוצע ייאסר על כל אדם, ובכלל זה על כלי התקשורת, לפרסם את ממצאי הבדיקה של הנציבות.

 החוצפה לא משתלמת

לפעמים גם מה שהיה אמור להיות מובן מאליו הוא סוג של חידוש בבתי המשפט בישראל, כזה המצדיק פרסום בעיתון. פסקי דין של שני שופטים שניתנו בשבוע החולף מעוררים תקווה כי יבוא יום וישראל תחדל להיות גן עדן לעזי פנים.

השופט הראשון הוא אסף זגורי מבית המשפט למשפחה בטבריה. הוא חייב סבתא לשלם לאבי נכדה שבעים אלף שקלים. הפרשה החלה כאשר האב פנה לבית המשפט למשפחה לפני שנה וחצי, והוציא צו איסור יציאה מהארץ לבנו הקטן. הוא טען כי אמו של הילד מתכוונת להבריח אותו מהארץ, באמתלה של טיול קצר לרוסיה. האם טענה שאין בדברים ממש, והסבתא חתמה על ערבות של שבעים אלף שקל להחזרתו של הילד מהטיול לאחר שלושה שבועות לכל היותר. אלא שאת אשר יגור האב בא לו. האם הבריחה את הקטין לקנדה והבהירה לאב כי אין בכוונתה לשוב ארצה. בבית המשפט הוכח כי הסבתא ידעה היכן ביתה ונכדה נמצאים והסתירה זאת מהאב. הוא מצדו הפך עולמות, וצו של בית המשפט הקנדי החזיר את בנו לישראל כעבור מספר חודשים. בבית המשפט ניסתה הסבתא להתנער מאחריות, או לכל הפחות לקבל הנחה, שכן הילד חזר לבסוף. אך השופט קבע כי היא ערבה בשבעים אלף שקלים ואותם היא גם תשלם.

לא פחות מפתיעה, ובו בזמן מובנת מאליה, היתה פסיקתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שהפך את פסיקתו של בית משפט השלום בעיר וקבע כי פולשים לאדמות מנהל לא יזכו בפיצוי על שפונו מהקרקע שנגזלה. בית משפט שלום אמנם הכיר בכך שהמשפחה פלשה לקרקע ללא רשות לפני שנים רבות והקימה עליה מבנים לא מורשים, אך למרות זאת פסק לה 400 אלף שקלים דמי פינוי.