בשבע 433: שאלת השבוע

כאשר רודן טובח באזרחיו המתקוממים, האם מוטלת על העולם חובת התערבות צבאית?

עורך: ירעם נתניהו , כ"ז באדר תשע"א

לפעול כנגד רצח עם / פרופ' יהודה באואר - חוקר שואה, האוניברסיטה העברית

על העולם מוטת חובת התערבות צבאית. החובה הזו נובעת הן לפי פירוש החוק הבין לאומי והן על פי צו המצפון והמוסר.

לפי פירוש החוק הבין-לאומי – כוונתי לכך שאפשר לראות באמנה למניעת רצח עם ולהענשת הפושעים האלה, אמנה שנוסד ב-1948 וגם ישראל חתומה עליה, התחייבות של הקהילה הבין-לאומית למנוע רצח עם. לו רצח עם היה מתבצע לפני מלחמת העולם השנייה ובראשית מהלכה היינו במצב רע יותר, אבל היום, לאחר האמנה, המצב טוב יותר.

החובה מוסרית:  פשוט שאם מישהו טובח בעם ובאוכלוסייה יש חובה להתערב ולמנוע את הרצח ההמוני. מי קובע מתי מדובר ברצח עם ומתי לא, ומהו הגבול? אני חושב שהגבול נמצא באלפי גופות שמוטלות ברחבי לוב. וכשזה קורה יש חובה מוסרית להתערב.

אם נציין את דרפור, שם מתו כ-400 אלף איש מטבח וממדיניות המשטר. הייתה חובה מוסרית על העולם להתערב, אבל הוא לא התערב בגלל סין ורוסיה. האינטרס של שתי המדינות הללו היה לתמוך במשטר מפני שהן הפיקו ממנו כמויות רבות של נפט. אצל סין ורוסיה יש גם עיקרון מנוגד לאמנה שציינתי. הם לא מתערבים בכל משטר שהוא, אלא אם כן המשטר הזה בכל מקרה על סף התמוטטות. בכך הם פועלים כנגד הפירוש המקובל של החוק הבין לאומי.

בראשית השבוע פורסם כי שר ההגנה האמריקני הצהיר שאם מישהו יציע שארה"ב תתערב ישירות במדינה מוסלמית צריכים לבדוק לו את הראש, ולכן ארה"ב לא תשלח צבא ממש. מנגד, היא כן יכולה לפעול בדרכים עקיפות, כמו מניעת המראה של מטוסים ומסוקים לוביים כדי למנוע הפצצות של מתנגדי המשטר.

 

התערבות בלתי חוקית / פרופ' יובל שני - מומחה למשפט בינ"ל, האוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה

לא ברור אם אכן יש חובה משפטית להתערב. זו אחת השאלות השנויות במחלקות לאחר מלחמת העולם השנייה. יש אומרים שכן ואחרים אומרים שלא.

העולם מורכב ממדינות, ואלו מדינות עצמאיות, ריבוניות ושוות. אחד העקרונות הבסיסיים במגילת האו"ם הוא שמדינות לא מתערבות בנעשה במדינות אחרות והן לא מפעילות כוח כנגד מדינה אחרת, אלא אם כן מדינה א' מתקיפה את מדינה ב', ואז מדינה ב' רשאית להפעיל כוח כנגדה. זו התפישה המסורתית, אבל החריג לכך הוא מועצת הביטחון של האו"ם שיכולה להפעיל כוח צבאי אם היא חושבת ששלום העולם דורש התערבות צבאית.

ובאמת יש דוגמאות שהמועצה אכן הביאה לשימוש בכוח, כמו הסנקציות שהטילו על סדאם חוסיין, ובהן אי-הרשאת טיסה באזורים מסוימים בצפון עירק. לאכיפת הסנקציות הופעל כוח צבאי – מטוסי נאט"ו הפילו מטוסים שטסו באזור.

השאלה היא אם מדינה בודדת או קבוצה של מדינות יכולות להפעיל כוח צבאי בלי אישור של מועצת הביטחון. והתשובה היא שמקרה קוסובו, למשל, היה ועודנו פעולה שנויה במחלוקת. חלק גדול מהמדינות ומהמשפטנים מתנגדים לכך שבסיטואציה כמו קוסובו היה אפשר להפעיל כוח. בקוסובו לא היה אישור של מועצת הביטחון להפעיל כוח, אבל כן הייתה קואליציה של מדינות. וכשמדובר בקבוצה של מדינות, החשש לניצול לרעה של הכוח הצבאי קטן יותר.

לדעתי, אי אפשר להפעיל כוח צבאי בלי אישור של מועצת הביטחון, ולכן לדעתי ההתערבות בקוסובו הייתה בלתי חוקית, ונראה שזה הדין גם במקרה היום בלוב.

 

 המוח עדיף על הכוח / הרב ישראל מאיר לאו - הרב הראשי של תל אביב-יפו, יו"ר מועצת יד ושם

השאלה עצמה מורכבת מפני שהיא בלתי מוגדרת. הן בשאלת מיהו רודן, והן בשאלת מיהו העולם המוזמן להתערב.

איני יכול להתעלם מהעובדה ההיסטורית כי אילו בשעתו היה העולם עוצר את היטלר, אולי היה ניתן למנוע עשרות מיליוני קרבנות במלחמת העולם השנייה. אך דווקא הוא, הצורר הנאצי, נבחר ב'דרך דמוקרטית' על ידי רוב רובו של העם הגרמני. האם ההגדרה 'רודן' הולמת את היטלר? אולי גם קדאפי ואחמדינג'אד יטענו שאין הם רודנים, אלא נבחרים בדרך דמוקרטית. מהי אפוא ההגדרה?

כמו כן יש לברר מהו אותו עולם שמוזמן לכאורה להתערב התערבות צבאית. הרי לאו"ם אין צבא אלא מפקחים בלבד, ואותם אנו מכירים מצפון הארץ או מסיני, שם גורשו ע"י נאצר ערב מלחמת ששת הימים. אם כן במילה 'עולם' הכוונה לצבא ארה"ב או צבא מדינות אחרות, וכאן אני רואה תמונה קשה של מעורבות צבאית בקוריאה, בוויטנאם, בלאוס, בקמבודיה, באפגניסטן ובעיראק. אלה היו ביצות נוראות שלא הולמות את הצבאות הזרים וגם לא תרמו לעמים שלכאורה באו להושיעם.

לכן, היות שהגדרת הרודן אינה ברורה והיות שהתערבות של צבאות זרים לא הוכיחה כמיטיבה עם העמים האומללים – יש לבחון דרכים מתוחכמות יותר כדי שמצד אחד נפגע במדויק באויב שקוטל את שוחרי החופש בעם, ומצד שני שלא לפגוע בעם עצמו. וכל זאת צריך להיעשות ברוח הפסוק "לא תעמד על דם רעך". כיצד עושים זאת בפועל? תשאלו את מאיר דגן.

הרב ישראל מאיר לאו - הרב הראשי של תל אביב-יפו, יו"ר מועצת יד ושם

 

לפעול על פי מורשתנו

ככל שמתאמתות הידיעות על טבח אזרחים בלוב, והעולם כדרכו עסוק בהתנחלויות, מתגלה ביתר שאת כמה אמיתי הפסוק "אל תבטחו בנדיבים". מדינת ישראל חייבת להתחזק בטחונית וכלכלית, ובמיוחד להפסיק את הוויכוח העקר בתוכנו בנושא ה'שלום', ולהיות מוכנים לכל תרחיש אפשרי. עם זאת, עלינו למחות על רצח האזרחים, אוהבים כאויבים, ככל שיהיו, ולעשות כל אשר לאל ידינו לסייע לעצור את הרצח. זו מורשתנו מהר סיני, ואותה אנו צריכים להפיץ לעולם כולו.

אריק קרמר, ירושלים

לקחי לוב

גם אם ירצו האמריקנים או האירופים להתערב, ייקח להם זמן לגבש כוח צבאי מספיק על מנת לכבוש ולשלוט במדינה כמו לוב. זהו לקח חשוב לישראל, כי אם חלילה נותקף בידי "שכנינו" מכמה חזיתות, אסור לנו לסמוך על עזרת העולם. גם אם כוונותיהם יהיו טובות, עד שיספיקו להגיע עם עזרה משמעותית, עלול להיות מאוחר מדי. זו עוד סיבה מדוע אסור לוותר על הגולן ויו"ש.

שרה לוי, באר שבע