בשבע 433: ובינתיים, בתל אביב

מלחמת העצמאות לא פסחה גם על תל אביב ועל תושביה הדתיים | ספר הביכורים של לאה ברק מיטיב לתאר את התקופה וקשייה

עפרה לקס , כ"ז באדר תשע"א

אחרי שהאורחים הלכו/ לאה ברק, גוונים,  255 עמ'

רבות סופר על ימי מלחמת העצמאות ברובע היהודי בירושלים, ביישובי הנגב, בכפר עציון ובקיבוצים בצפון. לא מעט נכתב גם על האצ"ל והלח"י, על מעברות העולים מארצות ערב ועל הפינויים של הצברים. אבל סיפורה של דרום תל אביב, מנקודת מבטם של יוצאי פולין הדתיים - טרם סופר.

הורגלנו לחשוב שאחרי תקופה קצרה של הסתגלות האשכנזים החליקו לתוך חיי הנוחות, ההשכלה והג'ובים, ומי שנאלץ לחיות חיי דוחק היו האחים שהגיעו מארצות דוברי ערבית.

אך בספרה של לאה ברק משורטטים חיים קשים של דוברי היידיש, שעלו לארץ מתוך אידיאל ואהבת הארץ, בימי טרום שואה ונקלעו כאן אל מציאות יום-יומית שונה לגמרי מזו שציפו לה.

גיבורת הסיפור, בלומה, נושאת בתוכה חלומות מודחקים, הכוללים לימוד תורה, לימודים בבית ספר ואפילו סוד כמוס באשר לשידוך שלה. ביום יום היא טרודה בפרימוס שנסתם ובתור שלה בחבלי הכביסה, משתדלת לחנך את שני ילדיה ולא לדבר עם השכנות יתר על המידה כדי לא לחטוא בלשון הרע. רוחו של אביה, רב העיירה, שחינך אותה בנועם, הולכת איתה תמיד, גם בזמנים הקשים ביותר, ואלה לא מאחרים לבוא. היריות והפרעות הבלתי פוסקים של הערבים הם בהתחלה בגדר שמועות רחוקות או חדשות ברדיו. תקופה קצרה אחרי כן, המציאות הזאת מגיעה עד בית המשפחה, ובלומה חיה מחדש את הפרעות בביתה שבפולין. עם התפתחות העלילה נוכחת בלומה לדעת שלא כל מה שאמר אביה הנערץ היה נכון, ולא כל מה שאמרה אימה היה צריך לברוח ממנו.

בעלה של בלומה, ראובן, עלה לארץ מתוך אהבה עזה לארץ הקודש ואחר כך העלה את הוריו ואת אחיו. מדי מוצאי שבת נפגשים האחים בביתם של ראובן ובלומה, מדברים על מה שהיה שם, מלחששים על מה שהיה 'שם', בשואה, מספרים מה חדש, מחליפים דעות על כל דבר שבעולם ומדברים גם על אקטואליה. ובשדה האקטואליה דבר אינו משעמם: הפרעות ביפו והיריות, המאבק של האצ"ל והשיירות לירושלים, המצב ההולך ומחריף והרעיון לפתוח חנות משותפת.

אחיו של ראובן ממחישים במציאותם את המציאות הסובבת: החל מסוגי העבודות שלהם, המשך בילד של אחד הזוגות, בניומין, שהתגייס לפלמ"ח ועד הגיס שמחליט להגר לקנדה עד יעבור זעם.

זהו אמנם ספר הביכורים של לאה ברק, ובקצוות, ושם בלבד, נראה שהדברים יכלו להיות יותר מוקפדים. אבל היריעה שהיא פורשת, הלשון הייחודית והעשירה (כולל ביטויים רבים ביידיש, שמתורגמים במקום) והמציאות הייחודית שהיא מאירה, שווים כל דקת קריאה.

בסופו של הספר ברק קושרת את הקצוות, ומובילה את הקוראים אל מעין 'אחרית דבר'. לאן עקרו תושבי שכונת שפירא ואחיו של ראובן, אחרית דבר שהיא בעצם התחלה של חיים אחרים.

ofralax@gmail.com