גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 434ראשיהפצה

אחד שיודע

התחזיות הביטחוניות שסיפק האלוף במיל' יעקב עמידרור, כיום מועמד לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, התגשמו בשנים האחרונות במלואן
10/03/11, 13:27
חגי הוברמן


חוות דעת שהגיש לבג"ץ ההתנתקות: אין ספק שהלחץ המדיני יגבר אחרי הנסיגה החד צדדית, בטענה שיש לדאוג שהרצועה תחיה חיים נורמאליים... ישראל לא תעמוד בלחץ ואנו נבנה את מדינת החמאס והחיזבאללה על סיפה של אשקלון ובטווח הקטיושות מצומת עד הלום

על חשיבות השליטה בשטח: נניח שמגיעה ידיעת מודיעין על מפעל מחרטות לייצור קסאם בג'נין ועל מפעל נוסף בעזה. במקרה של המפעל בג'נין, מג"ד של צה"ל ייכנס עם מספר ג'יפים בלילה כדי שהמפעל ינוטרל עד הבוקר. לעומת זאת טיפול במפעל בעזה יחייב אישור קבינט וראש ממשלה, שספק אם יינתן בגלל ההשלכות המדיניות

על שיטת הסיכול הממוקד: "לו היינו שולטים בשטח וחופשיים להגיע למחבל, היינו מעדיפים לעצור את החשוד ולהגן על התשתית שסביבו. כל חיסול מחבל הוא הפסד של מודיעין למנוע פיגועים בעתיד. אין דרך להילחם בטרור בהצלחה, מבלי לנוע באופן חופשי בשטח בו מתארגן ומתחולל הטרור. אין פתרונות קסמים"

עמידרור איננו שמאלני ואיננו ימני: הוא ענייני. לכן קשה לתייג אותו: בצד מאבקו חסר הפשרות במהלכים מדיניים חסרי אחריות, וחוסר התלהבותו המופגן ממדינה פלשתינית, בנושא ההתיישבות הוא סבור שהיתה זו טעות להקים יישובים מבודדים במקומות מרוחקים
התחזיות הביטחוניות שסיפק האלוף במיל' יעקב עמידרור, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן וכיום מועמד לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, התגשמו בשנים האחרונות במלואן | הוא התריע מפני הקסאמים על ערי הדרום והקמת מדינת חמאסטן בעזה אם תמומש תכנית ההתנתקות; עוד קודם 'חומת מגן' קבע כי צה"ל חייב לשלוט בשטח על מנת למגר את הטרור; לאחר 'עופרת יצוקה', הזהיר מפני שאננות וחזה כי חמאס ימשיך בתהליך התחמשות מוגבר, מה שהוכח כנכון שנתיים אחרי | מתקיפיו משמאל, הנאבקים במינויו של "איש הימין הקיצוני", מתעלמים מתמיכתו של עמידרור בחידוש המשא ומתן עם הפלשתינים והגעה להסדר קבע

"מדינת ישראל לא יכולה להגן על עצמה בגבולות הקו הירוק", את ההכרזה הזו השמיע לפני כשלושה חודשים האלוף (מיל') יעקב עמידרור, כיום סגן נשיא מכון לנדר, בהרצאה שנשא במכון בערב לזכרה של עובדת המכון איה אלמקייס-אלדר ז"ל.

הידיעה שראש הממשלה שוקל למנות את יעקב עמידרור לתפקיד היועץ לביטחון לאומי וראש המועצה לביטחון לאומי במקומו של עוזי ארד – נכון לשעת כתיבת שורות אלו, המינוי עדיין לא סוכם – הקפיצה את כל אבירי המוסר של השמאל. הללו אפילו לא ניסו להסתיר את הנימוק האמיתי להתנגדותם למינוי: מדובר באיש ימין! איך אפשר למנות יועץ מדיני שאינו חושב כמו השמאל?

כך למשל כתב איתמר אייכנר לפני שבועיים ב'ידיעות אחרונות': "במערכת הפוליטית מתחו אתמול ביקורת חריפה על כוונתו של נתניהו למנות את אלוף (מיל.) יעקב עמידרור, לשעבר מפקד המכללות בצה"ל וראש אגף חטיבת המחקר באמ"ן, לתפקיד היועץ לביטחון לאומי במקום עוזי ארד. עיקר הביקורת היא על כך שלמטה לביטחון לאומי ייכנס נץ פוליטי שמחזיק בדעות ימין מובהקות, לעתים אף מנוגדות לעמדותיו של נתניהו. עמידרור מתואר כאדם נוקשה מאד, אידיאולוג, מיליטנטי ולא בדיוק האיש שידחוף את נתניהו לתהליך מדיני אמיתי. בעבר צידד עמידרור בכיבוש רצועת עזה מחדש והיה מהמתנגדים הבולטים להתנתקות. הוא מתנגד נחרצות לעיסקאות לשיחרור חיילים חטופים, וסבור שאין לנהל משא ומתן עם חוטפים. עמידרור מזהיר מהקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית שסופה ליפול בידי חמאס..." אייכנר הסתיר את העובדה ש'המערכת הפוליטית' שמתחה ביקורת על המינוי מצויה כולה בשמאל.

בעיתון 'הארץ' מצאו ציטוט ישן ונשכח של עמידרור מלפני שנה, בו אמר כי "חייל שלא יסתער כשיאמרו לו 'קדימה', כי הוא אומר שנהרגו שני חיילים מימיני ושני חיילים משמאלי אז אני לא קם, במערכת צבאית נורמלית צריך להכניס לו כדור בראש ובמערכת ליברלית צריך להכניס אותו לבית סוהר".

תומך במשא ומתן

מה שרוב הציבור לא יודע, כי התקשורת מסתירה ממנו – וכאן אני עלול להביא להיפוך היוצרות, לגרום לתמיכת השמאל במינויו ולהתנגדות הימין – הוא שעמידרור דווקא תומך נלהב בחידוש המשא ומתן עם הפלשתינים. הוא תומך בהגעה להסדר קבע עם הרשות הפלשתינית, אם כי לא בכל מחיר, ותומך ברעיון של נתניהו להציג תוכנית מדינית חדשה, ללא כל קשר לאפשרות מינויו. בשיחה איתי השבוע אישר את עמדתו זו. "ישראל צריכה להגיע עם הפלשתינים להסכם. ראש ממשלה שיושב בבית ולא עושה דבר, רק יביא נזק למדינת ישראל", אמר.

עמידרור איננו שמאלני ואיננו ימני: הוא ענייני. בניגוד לאנשי שמאל קלאסיים, עמידרור דווקא כן נותן לעובדות להשפיע על עמדותיו. לכן קשה לתייג אותו: בצד מאבקו חסר הפשרות במהלכים מדיניים חסרי אחריות, וחוסר התלהבותו המופגן ממדינה פלשתינית, עמידרור סבור שישראל, שאת כל מטוסי הקרב שלה מקבלת במתנה מארה"ב (כי הסיוע הצבאי האמריקני מממן את רכש כל מטוסי הקרב של ישראל), אינה יכולה להתעלם מעמדותיהם של ארצות-הברית ושל הנשיא שלה. בנושא ההתיישבות, עמידרור תומך בגושי התיישבות גדולים, אבל בניגוד לעמדת הימין סבור שהיתה זו טעות להקים יישובים מבודדים במקומות מרוחקים.

הסטיגמה על עמידרור היא של איש ימין: יש לו כיפה גדולה, זקן, ואמא שלו היתה באצ"ל. מה שפחות ידוע הוא העובדה שאחיו בנימין, היסטוריון צבאי, היה לפני כמה עשורים הפרשן הצבאי של בטאון השמאל הקיצוני 'העולם הזה' בעריכת איש השמאל הקיצוני אורי אבנרי. אחותו, אל"מ מיל. אהובה, היא אשתו של אלוף מיל. שלמה ינאי, גם הוא לא בדיוק איש ימין.

באותה הרצאה במכון לנדר לפני 3 חודשים, הזהיר עמידרור מפני הסתכלות על הסוגיה רק דרך הפריזמה החשובה של השליטה בשטח: "יש גם חשיבות ללגיטימציה של גורמים בינלאומיים לפעולה צבאית של ישראל. יש חשיבות ללכידות פנימית של החברה הישראלית מאחורי כל פעולה של צה"ל, וגם לשאלה הדמוגרפית, שהיא תוצאה ישירה של שליטה על השטח והאוכלוסייה שבו, יש משקל שצריך לקחת בחשבון".

כששאלתי אותו השבוע אם הוא מאמין שניתן להגיע להסכם עם הפלשתינים, הוא השיב פילוסופית: "לשלום, בניגוד למלחמה, צריך רצון של שני צדדים. אם הפלשתינים לא ירצו הסכם, לא יהיה הסכם..."

אלוף ראשון עם כיפה

ואחרי הכל, קשה להצביע על מועמד ראוי ממנו לעמוד בראש המטה לביטחון לאומי. הוא בקי במערכות הביטחון, ויחד עם זאת מביא זווית ראייה אזרחית ורוחב אופקים. עמידרור, שנולד עם המדינה (הוא נולד בו' באייר תש"ח), לבש מדים במשך 36 שנים מתוך 63 שנותיו. שנה לפני מלחמת ששת הימים התגייס לגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, ולחם במסגרתו במלחמת ששת הימים בקרבות ברצועת עזה וברמת הגולן. לאחר המלחמה יצא לקורס קציני חי"ר ועבר לאגף המודיעין, בו שירת חצי יובל שנים. במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית המצרית כקצין בחפ"ק של אוגדה 162.

אחר כך שירת כקצין המודיעין של פיקוד הצפון, כראש מחלקת בקרה באמ"ן האחראית על ביקורת המחקר ו"חשיבה אחרת", כראש פרויקט טכנולוגי בחיל המודיעין, ובשנות אוסלו העליזות כראש חטיבת המחקר באמ"ן, האחראית על "הערכת המודיעין הלאומית". בקדנציה הקודמת של נתניהו כיהן כמזכירו הצבאי של שר הביטחון יצחק מרדכי. את שירותו סיים בדרגת אלוף, כמפקד המכללות של צה"ל, כולל המכללה לביטחון לאומי. בכך היה לאלוף הראשון חובש כיפה שאיננו הרב הצבאי הראשי, תופעה שכיום כבר איננה יוצאת דופן במטכ"ל.

עמידרור הוא בעל תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה, בוגר המכללה לביטחון לאומי ובית הספר לפיקוד ומטה בצה"ל. את ספרו הראשון, "הרהורים על צבא וביטחון" (בהוצאת המכללה לביטחון לאומי), פירסם בתום שירותו. ספרו השני "מודיעין הלכה למעשה" יצא לאור בתחילת שנת 2006 (בהוצאת משרד הביטחון). מאמריו על נושאים הנוגעים לחשיבה אסטרטגית, ביטחון, מזרח תיכון ומודיעין - הופיעו בארץ ובעולם, בכתבי עת מקצועיים ובעיתונות והוא מרצה בתחומים אלה בארץ ובחו"ל.

אם ימונה ליועץ לביטחון לאומי יצטרך לעזוב את תפקידיו כסגן נשיא "מכון לנדר", מרכז אקדמי בירושלים, כחבר במועצות מנהלים של חברות ישראליות גדולות ובגופי ייעוץ לחברות הייטק מתחילות, ואת ראשות פרוייקט מחקר והסברה ב"מכון הירושלמי לענייני ציבור".

הטעות של אוסלו

לפני 9 שנים, ביומו האחרון במדים, שעה קלה אחרי שמסר את התפקיד למחליפו אלוף עמוס ידלין, הופיע עמידרור בכנס באוניברסיטת בר-אילן בנושא העימות הישראלי-פלשתיני. אלו היו ימי השיא של מלחמת אוסלו, ודבריו של עמידרור היו קשים. הוא הזכיר כי הסכמי אוסלו הגדילו את יכולת הפלשתינים לבצע טרור מתמשך עם נפגעים רבים. זאת בזכות קיומם של שטחי A שהם שטחים פלשתיניים ריבוניים, שטחי מקלט קלאסיים, שמהם אפשר להוציא פיגועים ואליהם אפשר להימלט אחרי פיגוע. עמידרור גם הזכיר את הגידול בכמות הנשק של הפלשתינים. "אמנם בשטח היה תמיד נשק קל, אך במידה. לעומת זאת היום יש עשרות אלפי כלי נשק שהוכנסו בידי הפלשתינים עם כניסת הרשות ב-1994. עד אז בלט מיד כל נושא נשק, היום אין לדעת אם מדובר באיש ביטחון או במחבל פוטנציאלי עד שנפתחת האש" - הדגיש עמידרור. הוא גם הזכיר כי מאז הסכם אוסלו השגת מודיעין הפכה מסובכת יותר. "את היכולת לעצור ולחקור איבדנו כמעט לחלוטין. כל מעצר כרוך בפשיטה מסובכת אל תוך שטחי A".

עמידרור ציין כי השימוש בשיטת הסיכול הממוקד שרווחה באותם ימים, נובע מחולשת ישראל, ולא מעוצמתה. "לו היינו שולטים בשטח וחופשיים להגיע למחבל, היינו מעדיפים לעצור את החשוד ולהגן על התשתית שסביבו. כל חיסול מחבל הוא הפסד של מודיעין למנוע פיגועים בעתיד. שוב הוכחה האמת המקצועית הישנה והטובה: אין דרך להילחם בטרור בהצלחה, מבלי לנוע באופן חופשי בשטח בו מתארגן ומתחולל הטרור. אין פתרונות קסמים".

בדיוק חודש אחר-כך, בליל הסדר, התרחש הפיגוע הקשה במלון פארק בנתניה. צה"ל יצא למבצע 'חומת מגן', והוכיח את צדקת דבריו של עמידרור: בזכות חופש התנועה של גורמי הביטחון הישראלים בכל רחבי יהודה ושומרון החזיר לעצמו צה"ל את השליטה המודיעינית ברחבי הרשות הפלשתינית. מחבלים נעצרו וסיפקו מודיעין, וטרור המתאבדים בישראל פסק באופן כמעט מוחלט.

בנושא זה דעתו לא השתנתה. בקיץ תשס"ח אמר לי עמידרור בראיון כי "זה שיש שקט ביו"ש זה לא בגלל שארגוני הטרור שם פחות מנסים לבצע פיגועים מאשר ברצועה. אלא בגלל שביו"ש אנו פועלים חזק יותר. רק השליטה המוחלטת שלנו בשטח מסכלת פיגועים".

גם בהרצאה במכון לנדר לפני 3 חודשים שהוזכרה בפתיחת הכתבה, התייחס עמידרור לחשיבות השטח והסביר כי "ישראל מצויה באסימטריות מאוד קריטית ביחס לסביבה שלה, גם בגלל הגודל וגם בגלל השכנים. היא נשלטת בידי רכס שהוא יהודה ושומרון". מכאן באה אזהרתו מפני הצפוי אם תקום מדינה פלשתינית. "אם תקום שם מדינה פלשתינית, היא תהיה בעלת שליטה בעין וכל כלי נשק שמצריך קשר עין על שטחה של ישראל. על זה יש צרה נוספת והיא נעוצה בעובדה שרוב האוכלוסייה של ישראל מרוכזת בין גדרה לחדרה".

עמידרור התייחס גם לכך ש"השטח של ישראל מבחינת תשתית ואסטרטגית נשלט מיהודה ושומרון. חייבים לקחת את זה בחשבון. במלחמה קלאסית בה שריון וחיל אוויר תוקפים, יש חשיבות רבה לשטח. ההגנה על השטח מבוססת על הנחה שהאויב יצליח להפתיע ולהבקיע את קו המגע".

חשיבות השטח גם בעידן הטילים

"מדינת ישראל ענייה מאוד בעומק" – הסביר עמידרור – "בגבולות הקו הירוק אין למדינת ישראל בכלל עומק. לכן צריך להעתיק את הלחימה אל שטח האויב, כי אין לנו שום עומק ולכן צריך ליצור עומק הגנה קדימה. הרוחב של מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק הוא  14-20 קילומטר שזה עומק של חטיבה. תיאורטית, ישראל לא יכולה להגן על עצמה בגבולות הקו הירוק. זה מאבק על עצם קיומה של מדינת ישראל". 

"אי אפשר להסתכל על הטרור רק בצד ההגנתי, אלא חייבים להסתכל גם בצד ההתקפי. כל צבאות העולם למדו שתנאי הכרחי הוא שליטה בשטח. צבא שאין לו שליטה בשטח לא יכול להילחם בטרור. לכן למשל ארצות הברית פועלת באפגניסטן כדי לטפל בשטח הטרור".

"שליטה בשטח מאפשרת לשלול מהצד השני את היכולת להתאמן ולהתארגן בנוחיות. שליטה בשטח מאפשרת לצבא יכולת לפעול מבלי להיות כפוף לשיקולים מדיניים. לדוגמא, נניח שמגיעה ידיעת מודיעין על מפעל מחרטות לייצור קסאם בג'נין ועל מפעל נוסף בעזה. במקרה של המפעל בג'נין, מג"ד של צה"ל ייכנס עם מספר ג'יפים בלילה כדי שהמפעל ינוטרל עד הבוקר. לעומת זאת טיפול במפעל בעזה יחייב אישור קבינט וראש ממשלה, שספק אם יינתן בגלל ההשלכות המדיניות שנובעות משליטת אחרים בשטח עזה".

עמידרור דחה בהרצאה שנשא במכון לנדר את האמירה כי בעידן הטילים אין חשיבות לשטח. "אמרו שבעידן הטילים אין חשיבות לשטח. זה לא נכון. יש חשיבות  לשטח. אם בוחנים סטטיסטית את ירי הרקטות על ישראל במלחמת לבנון השנייה, רואים ש-60%-70% מהרקטות שנורו על ישראל היו רקטות בטווח של עד 40 קילומטר. טווח ה-40 קילומטר הוא מחסום שקשה להם לעבור, הם צריכים רקטות יותר גדולות באופן משמעותי כדי לעבור את טווח ה-40 קילומטר. 80-85 אחוז מהיקף הנפגעים בחיפה היו מרקטות של עד 40 קילומטר. למעשה, חיפה היתה תחת טווח של טרור ארטילרי".

קטיושות על קרית-גת

עמידרור גילה התנגדות תקיפה לתוכנית ההתנתקות מראשיתה, וניסה ככל יכולתו לסכלה. הוא הבהיר בפני כל מי שרק היה מוכן לשמוע, את דעתו כנגד הפשע הביטחוני שבביצוע ההתנתקות. שלושה ימים לפני יום-העצמאות תשס"ד, קצת לפני מישאל מתפקדי הליכוד, שעה שהמאבק על דעת הקהל היה בעיצומו, הגיע עמידרור לביתו של הרב עובדיה יוסף יחד עם  אל"מ מיל. הרב משה הגר, ובכיר השב"כ לשעבר מנחם לנדאו. בפגישה נכח גם אלי ישי. עמידרור וחבריו הגיעו לביתו של הרב יוסף על פי בקשת הרב, שרצה לשמוע חוות דעת מאנשי ביטחון לפני שיודיע את עמדתו בנושא ההתנתקות.

היתה זו פגישה שניה של הרב עם אנשי ביטחון, אחרי פגישה קודמת שקיים עם ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון ואלוף במיל. יוסי פלד, שניהם תומכים נלהבים בתוכנית הנסיגה של שרון. בעקבות אותה פגישה הכין הרב יוסף היטב את "שיעורי הבית", ובפגישתו עם מתנגדי התוכנית הקשה עליהם בטיעונים ונתונים שקיבל מגילון ופלד. דבריו של עמידרור היו נחרצים: אם תתממש תוכנית ההתנתקות של שרון, צה"ל יאבד את היכולת המודיעינית שלו לסיכול פיגועים, והפלשתינים עלולים לפגוע ברקטות גם באשקלון. עמידרור הציג בפני הרב יוסף את משמעות אובדן היכולת המודיעינית. הוא הסביר איך בנוי המודיעין הישראלי, ומדוע לא יהיה אותו מידע מודיעיני אחרי הנסיגה. עמידרור הציג גם את השיפור הצפוי באמצעי הלחימה הפלשתיניים, דבר שייצור איום על כל יישובי הנגב המערבי, ואפשרות פגיעה של רקטות באשקלון.

כשהתברר ששרון 'צפצף' על המישאל, הכין עמידרור חוות דעת ביטחונית-מקצועית שהוגשה על ידי תושבי גוש קטיף לבג"ץ. עמידרור הזהיר במסמך ההוא כי "לאחר נסיגת צה"ל, תהיה ישראל מחויבת שלא לפעול כלל נגד תשתית הטרור בעזה. באופן אבסורדי תהיה הרשות הפלשתינית, תחת חוטמו של צה"ל, אחד המקומות היחידים בעולם בהם יהיו החמאס והג'יהאד האיסלאמי מוגנים. יעצרו את אנשיהם ברומא ופריז, ברלין וניו-יורק, אך לא בעזה. ולזה קוראים מציאות ביטחונית טובה יותר... דעתי גם שנציגי החיזבאללה ואל קאעידה יפעלו בעזה באופן חופשי ומוגן... המשמעות היא ש...קטיושות שמגיעות עד פאתי אשדוד ולב קריית גת יוכנסו פנימה, יחד עם טילים נגד מסוקים ונגד טנקים... אין ספק שהלחץ המדיני יגבר אחרי הנסיגה החד צדדית, בטענה שיש לדאוג שהרצועה תחיה חיים נורמאליים... ישראל לא תעמוד בלחץ ואנו נבנה את מדינת החמאס והחיזבאללה על סיפה של אשקלון ובטווח הקטיושות מצומת עד הלום".

כל האזהרות התממשו במלואן.

מתנגד לעיסקת שליט

אחת התוצאות הקשות של ההתנתקות היתה חטיפת החייל גלעד שליט, פרשה שעדיין לא הגיעה אל סיומה. עמידרור התנגד ומתנגד בעקביות לעיסקת שיחרור המחבלים תמורת שליט, על פי דרישות החמאס. "אסור למדינה להחזיר חטופים בכל מחיר, ועליה לקחת בחשבון אפשרות שהעלאת תג המחיר על חטופים תגביר את החטיפות", אמר עמידרור לפני כמה שנים בדיון בנושא "חטופים ואתיקה". בראיון שהעניק לי באותם ימים אמר נחרצות: "למחבלים הללו יש פוטנציאל מובהק של חזרה לטרור. מחבל שהיה בכלא הישראלי, יוצא ממנו יותר מוכשר, או אידיאולוגית או טכנית או שניהם. בית סוהר מטבעו הוא בית ספר לשיפור רמת הפשיעה או רמת הטרור. יושבים שם אוסף של אנשים עם ידע שאין להם מה לעשות כל היום, ולידם אנשים חסרי ידע שגם להם אין מה לעשות כל היום. ואת היום הם מעבירים בלימודים. בעלי הידע מלמדים את חסרי הידע, וכך המחבלים המשוחררים יוצאים בעלי ידע.

"אלו שישתחררו מהכלא בעיסקת שליט לא יהיו מחבלים שישבו 30 שנה, וכעת הם בגיל מבוגר מדי מכדי לחזור לתחום הטרור" – הדגיש עמידרור – "מדובר בחבר'ה צעירים, חלקם מנהיגים בפוטנציה. השטח יקבל בבת אחת גורמי טרור פעילים ברמה גבוהה. תהיה לכך תרומה לטרור גם מוראלית, גם ארגונית וגם טכנית, בתחום הידע".

עופרת יצוקה: הצלחה צבאית, כשלון מדיני

מיד עם תום מבצע 'עופרת יצוקה', בראיון שהעניק ל'בשבע', הזכיר עמידרור כי בדיונים שהיו ערב המלחמה, היו אנשים כמוהו שהזכירו ש"גם לפני מבצע "חומת מגן" ביו"ש בשנת 2002 הזהירו מפני כמות הנפגעים הגדולה "אם ניכנס לקסבה של שכם ולרמאללה", ולבסוף, למעט תקלה נקודתית במחנה הפליטים ג'נין, כמעט ולא היו נפגעים. ואז אמרו לי: 'זה לא אותו דבר', ואנחנו אמרנו: זה לא אותו דבר אבל זה לא מאד שונה. להערכתי, גם לו היה צה"ל מקבל פקודה לכבוש את כל רצועת עזה, התמונה לא היתה מאד שונה מבחינת מספר הנפגעים ויכולת החמאס לעצור את צה"ל".
אחרי ששיבח את צה"ל, תקף עמידרור באותו ראיון את הדרג המדיני: "הממשלה היתה מעורבת מעל ומעבר בהחלטות הצבאיות אבל מבולבלת לגמרי מבחינת המטרות המדיניות. הדבר בולט כשבוחנים מה הושג מבחינה מדינית בסוף התהליך. המסמך שעליו חתמה גברת לבני (מיזכר ההבנות הביטחוני–מודיעיני בין ישראל וארה"ב עליו חתמה שרת החוץ דאז ציפי לבני – ח.ה.) הוא אוסף של מילים ריקות. לא ברור בכלל איזה מנגנונים יבטיחו את זה שהחמאס לא ימשיך לייצר אמצעי לחימה ברצועה, ואפילו לא ברור איזה מנגנונים יבטיחו שהחמאס יקבל נשק מחוץ לרצועה..."

ועמידרור הוסיף באותו ראיון: "איום הרקטות לא הוסר. יש רקטות בתוך עזה. אנחנו תלויים בהרתעה שלא הושגה. שינוי המצב הביטחוני מותנה בתוצאה של אותם מנגנונים שעדיין איננו יודעים מה הם, שימנעו מהחמאס להתחמש מחדש... ההישגים המדיניים בוודאי לא ברורים כמו ההישג הצבאי בשטח. נקודת החולשה היא, שהשארנו את כל שאלת ציר פילדלפי לוט בערפל, משום שלא השתלטנו עליו, ומה יקרה בו בעתיד מותנה ברצון הטוב של גורמים שאין לנו שליטה עליהם, כמו מצרים. ברור שכל המעטפת הבינלאומית שהצטיירה בטקסים בירושלים בשארם ובוושינגטון, אם לשפוט על פי ניסיון העבר, היא חסרת ערך מעבר להצהרות".

השבוע פירסם מרכז המידע למודיעין ולטרור מחקר שכותרתו "הטרור נגד ישראל מרצועת עזה מאז מבצע "עופרת יצוקה": נתונים, מאפיינים ומגמות". בין מסקנות המחקר: "ההרגעה היחסית בשטח מנוצלת היטב ע"י חמאס ושאר ארגוני הטרור לשם קידום תהליך מואץ של שיקום ושדרוג היכולות הצבאיות... דגש מיוחד הושם ע"י חמאס והג'יהאד האסלאמי בפלסטין על שיפור יכולות ירי הרקטות והמרגמות, מתוך תפיסה כי העורף האזרחי, מהווה נקודת תורפה עבור ישראל... בשנתיים שחלפו מאז מבצע "עופרת יצוקה" הכפילה חמאס (בסיוע איראן) את כמות הרקטות שלה ושדרגה את איכותן. כיום מצויות בידי חמאס אלפי רקטות לטווחים שונים, תקניות ומתוצרת עצמית, ובתוכם גם רקטות פג'ר 5 המסוגלות להגיע למרכז ישראל. גם הג'יהאד האיסלאמי בפלסטין הגביר את היכולות הרקטיות שלו".

עוד אחת מהאזהרות של עמידרור התאמתה. אם תינתן לו כעת ההזדמנות להשמיע את השגותיו ישירות לאוזני ראש הממשלה, ייתכן והמינוי יתברר כאחד המהלכים הטובים של המנהיגות הישראלית בשנים האחרונות.