חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 434ראשיהפצה

שאלת השבוע - שאלת השבוע

האם התפזרות הח"כים הדתיים בין מפלגות שונות מחזקת או מחלישה את כוחו הפוליטי של הציבור הדתי-לאומי?
10/03/11, 13:27
עורך: ירעם נתניהו

ח"כ אורי אריאל - סיעת האיחוד הלאומי | כוח פוליטי למגזר

על המחנה הדתי לאומי להיות מאוחד ומלוכד. אנחנו מסתכלים ימינה ושמאלה, ורואים היכן אנחנו חיים: המגזר החרדי, המלוכד ביותר בפוליטיקה הישראלית, יושב תמיד בקואליציה ונהנה מתקציבים קואליציוניים שמאפשרים לו לטפח את מוסדותיו. המגזר החרדי הוא גם תמיד לשון המאזניים, מכריע מי יהיה ראש הממשלה, וכל מהלך מדיני דורש היום את אישורם של רבני העדה. הדבר נכון הן לגבי ש"ס והן לגבי יהדות התורה.

לחרדים היה ממי ללמוד: במשך שנים המפד"ל הייתה לשון המאזניים, ובמשך כל הכהונה ארוכת השנים של מפא"י – ב-29 שנותיה הראשונות של המדינה – הייתה מפא"י זקוקה לחברי הכנסת שלנו כדי להשיג רוב איתן במשכן. ייתכן שהציונות הדתית חייבת את האיכות יוצאת הדופן של המערכת החינוכית שלנו לעובדה זו.

אבל באמירה כי על המחנה להיות מלוכד, לא בהכרח טמון כי כל הח"כים הדתיים צריכים להיות רק חלק ממפלגה ציונית דתית מאוחדת. יהודי יכול לגור בארצות הברית או באוסטרליה, אבל המדינה שלו היא עדיין ישראל. חבר כנסת דתי לאומי יכול לכהן מטעם הליכוד או ישראל ביתנו, אבל הציבור שאותו הוא מייצג עדיין מלוכד מאחורי המפלגה המאוחדת. אדרבה, דווקא משם, מהכוח הפוליטי המגזרי, ישאב חבר הכנסת הדתי של הליכוד או ישראל ביתנו את כוחו להשפיע למען האינטרסים של המגזר.

רבים מאתנו שואפים להוביל את העם. יש אמת בטענה שהמגזר הדתי לאומי ראוי להנהיג את מדינת ישראל בעתיד הלא רחוק. זה נכון, אבל לא סותר. רק מגזר עם כוח פוליטי מובחן ומוגדר, עם משענת מלוכדת ואיתנה, יכול באמת להגיע להנהגה. שאם לא כן, אין ערך להובלת העם כולו.

 

ח"כ ציפי חוטובלי - סיעת הליכוד | משפיעים דרך מפלגת השלטון

הציונות הדתית עוברת תהליך התבגרות פוליטי שבמהלכו כבר יש הבנה שכדי להשפיע על המערכת צריך לפעול מתוך מפלגת שלטון. יש הבנה שככל שיהיו יותר ח"כים דתיים לאומיים במפלגה כמו הליכוד, בסופו של דבר הכוח שלהם יהיה ניכר. כרגע אנו נמצאים בעיצומו של שלב מעבר שפועל לרעת הציונית הדתית, כי למעשה הכוח מפוצל בין ח"כים במפלגת השלטון ובין ח"כים במפלגות הדתיות הלאומיות. לדעתי, כדי שהמהפכה הזאת תושלם צריך שיהיו לפחות שליש דתיים לאומיים במפלגת השלטון.

אני בהחלט מאמינה כי המפה הפוליטית של מדינת ישראל צריכה להיות מורכבת גם ממפלגה ימנית שהיא ימינה מהליכוד ושתאזן את הליכוד. רק שאיני חושבת שזה התפקיד של הציונות הדתית. צריך לזכור שהציונות הדתית במהותה היא לא סקטור, אלא כל מהותה להשפיע על כלל ישראל. ולכן מתוך כך הדרך שלה להשפיע עוברת דרך מפלגה כלל ישראלית ולא דרך מפלגה סקטוריאלית.

ככל שהתהליך איוש עמדות מפתח במפלגת השלטון יהיה רחב יותר כך ההשפעה תהיה גדולה יותר, בעיקר לנוכח השאלות הגדולות הניצבות לפתחנו. הרי בסופו של דבר בשאלות הגדולות המתח הפוליטי מתנקז לליכוד. ולכן מרכז הכובד של הציבור הדתי לאומי במדינת ישראל צריך להתמקם במפלגה שבה מתקבלות ההחלטות כבדות המשקל, וזו מפלגת השלטון. בעיניי, כדי לעצב את דמותה של מדינת ישראל גם בתחום המדיני, גם בתחום הכלכלי וגם בתחום החינוך, חשוב שתהיה מאסה קריטית של ח"כים דתיים לאומיים בליכוד.

ובעניין התקציבים לזרם הדתי לאומי: כיוון שכיום הציונות הדתית אינה כוח פוליטי חזק גם המפלגות שמייצגות אותה אינן מצליחת להשיג תקציבים. מפעלי הדגל של הציונות הדתית והגרעינים התורניים אינם מפעלים של סקטור, אלא הם פועלים לכל עם ישראל, ולכן אין סיבה שח"כים מהמפלגות הגדולות לא יצליחו לעזור להם.

 

מנחם רהט - פרשן פוליטי | ללמוד מהחרדים

ראו מה בינינו לבין שכנינו מן המחנה החרדי: אצלם תכתיב של האדמו"ר, גדול הדור, הראש-ישיבעה וכו', מוליך את כל המחנה להצביע "כאיש אחד בלב אחד" בעד הרשימה והמועמדים הנכונים. העובדה שבאותו מחנה מצויים פלגים ופלגי פלגים, לעתים יריבים זה לזה, אינה מפריעה להם להצביע 'פה אחד', על פי הנחיות מועצת גדולי התורה, לטובת חיזוק הייצוג הפוליטי של המחנה.

לעומת זאת, במחנה הציונות הדתית, אין מועצת גדולי התורה ולכל אחד יש את 'גדול הדור' שלו. השיקול של ייצוג פוליטי נאות בכנסת לא ממש בראש מעייניהם.

מצד אחד, תופעת הפיצול לכיתות ולכתי-כיתות, לרסיסים ולרסיסי-רסיסים, והיעדר משקל רב לשאלת הייצוג הפוליטי המאורגן, אכן מדאיגה. מצד שני, הרי זו דרכה של הציונות הדתית בכל תחומי החיים: כשם שהסרוגים משולבים באקדמיה, במערכת המשפט, במערכות הביטחון, בתקשורת ובתחומים אחרים, כך הם מיוצגים במספר מפלגות.

יש להתייחס לשאלה בשני מישורים: לכתחילה ובדיעבד. מלכתחילה ראוי שהציונות הדתית תתאחד תחת קורת גג פוליטית אחת. זה יפה וזה נחמד וזה גם מתכון כנגד מלחמות אחים מיותרות. אבל בדיעבד עדיף, לעת עתה, דווקא הפיצול: כמעט בטוח שרשימת הציונות הדתית המאוחדת (שם זמני) לא תוכל לזכות באותם 12 ח"כים סרוגים הפעילים כיום בכנסת. ואל תגידו לי שגם המפד"ל זכתה פעם בתריסר מנדטים: אלה היו זמנים אחרים לחלוטין. הופעת הסרוגים במספר רשימות עשויה אם כן להגדיל את ייצוג המגזר בכנסת.

מצב עגום זה עלול לעלות ביוקר. סיעת הבית היהודי, למשל, עלולה שלא לעבור את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-19. אך זה המצב כל עוד התָאִים היוצרים מחנה ציוני דתי גדול טרם הבינו את יתרונות האיחוד, וכל עוד נוהרת כל כת וכיתה אחר אדמו"ר ו"גדול הדור" משלהם, ובונה לעצמה בית מדרש משלה, בית כנסת משלה, ישיבה משלה, גן ילדים ובית ספר ות"ת משלה.

טרם איכשר דרא לחזון איחוד כל הכוחות. זהו האידאל המועדף, אבל לעת עתה בלתי מעשי.

 

תשובות הגולשים

איחוד עם פשרות

אין ספק שכדי לאחד אנו צריכים להתפשר. אך עדיפה פשרה זו מאשר ריצה במקום. למעשה, זה מה שקורה לנו למעלה מעשור. אנו חייבים להפנים כי אי אפשר לדאוג רק שלא יפנו יישובים, אלא לדאוג גם לחינוך גם לבנייה וכמובן היד עוד נטויה. כל הדברים האלו יכולים להיעשות רק באיחוד, וכמובן שכל חבר כנסת יכול לדאוג לתחום בו הוא טוב. אנו יכולים להמשיך ולצעוק ולבסוף גם לומר "אמרנו לכם" אך זה לא יועיל. אם לא נתאחד, ורב המשותף מהשונה, סופנו להתפורר.

תומר לוי, מבוא חרון

לא לפשרנות

אסור לאיחוד הלאומי להתאחד עם המפד"ל. זה יהיה סופו. איחוד משמעו שיריון מקומות ראליים לעסקנים. הדרך הנכונה היא למשוך את המצביעים של המפד"ל,  הליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו והמפלגות החרדיות על ידי צירוף של מצע אמיתי ואמיץ, ומעשים של הח"כים (ולא רק דיבורים). הליכוד סובל עד היום מאיחוד חירות עם הליברלים .לפחות בחירות דאז היו כמה אנשים שלא התביישו בזהותם היהודית.

אהרן חלמיש, עפרה