גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 434ראשיהפצה

להקדים סיפור לצרה - סיפור לשבת

הוא קם בבוקר למחרת, ניגש לחדר הילדות וראה שבתו בת השנתיים, נראית מוזר. הוא בדק אותה והחל להבין שאירע לה משהו חריג לגמרי
10/03/11, 13:27
עודד מזרחי


לאחר שאמנון סיים לקרוא את הסיפור הלכו בני הזוג לישון. הוא קם בבוקר למחרת, ניגש לחדר הילדות וראה שבתו בת השנתיים, רננה, נראית מוזר. הוא בדק אותה והחל להבין שאירע לה משהו חריג לגמרי
ביום חמישי ז' באדר, יום הילולת משה רבנו, הסתיימה התוועדות בבית חב"ד ביבנה. אמנון קיבל מאחד החברים את השבועון 'כפר חב"ד'. כהרגלו חיפש את עמודי הסיפורים. הוא דפדף והסתכל על הכותרות. כותרת אחת משכה את עינו במיוחד: "מידע לקוי" - סיפור הבעל שם טוב. הוא קרא את הסיפור ומאוד התפעל ממנו. לאחר שסיים את ההתוועדות החסידית הגיע לביתו. אשתו סיימה את ההכנות לשבת ואמנון קרא לעברה: "בואי תשמעי סיפור יפה של הבעל שם טוב!"

לאחר שהתיישבה, החל לספר: אשה עקרה התחננה לבעש"ט בדמעות שיזכה אותה ללדת בן. הצדיק בירכה והיא חזרה לביתה ובישרה זאת לבעלה. ואכן כעבור שנה ילדה בן יפה תואר ומוצלח והוריו רוו ממנו נחת. כשהגיע הבן לגיל שנתיים הביאו אותו לבעש"ט והוא בירכו. כאשר חזרו ההורים לביתם, לפתע מת הילד. ההורים השבורים ומלאי היגון באו לבעש"ט בתום השבעה ושאלו כיצד ייתכן כי הבן שבורך על ידו מת לפתע?!

הבעש"ט סיפר להם על מלך אדיר שחי לפני שנים ולא היה לו בן ליורשו. הוא גזר על היהודים שיתפללו עבורו ואם לאו - יגרשם מארצו. היהודים התפללו בבתי כנסיותיהם ושוועתם עלתה השמיימה. בגן עדן הייתה נשמה קדושה שלא יכלה לראות בצער היהודים. היא התחננה לפני הקדוש ברוך הוא לרדת לעולם כבנו של המלך כדי להושיע את היהודים. וכך היה. בטרם כלתה השנה ילדה המלכה בן והמלך המאושר ביטל את גזירתו. יורש העצר היה ילד מוכשר ביותר וכל מלמדיו לא סיפקוהו עד שהמלך שלח את בנו לאפיפיור ברומא. הנסיך למד אצלו וגילה לתדהמתו כי האפיפיור מסתתר שעתיים ביום, ובהן הוא לומד תורה מעוטר בתפילין. הוא סיפר לאפיפיור המבוהל כי הוא עצמו נמשך ליהדות וביקש שיכין אותו לקראת גיור. הנסיך חזר לממלכה ולאחר זמן קצר התחפש ועזב את בית אביו המלך, עבר למדינה אחרת, התגייר וחי כיהודי ירא שמיים עד יום מותו.

כשנפטר ועמד למשפט בבית דין של מעלה נפסק דינו לגן עדן על שמסר את נפשו עבור היהודים, ורק מקטרג אחד טען שהוא ינק שנתיים מאשה גויה ולכן יש כתם על נשמתו. לפיכך הוחלט בשמיים להוריד את הנשמה לעולם כדי שתזכה לינוק מאשה יהודייה. סיים הבעל שם טוב את סיפורו ואמר להורים: "הילד שלכם היה אותה נשמה קדושה!", ובכך החיה אותם מאוד.  

לאחר שאמנון סיים לקרוא את הסיפור הלכו בני הזוג לישון.

אמנון קם בבוקר למחרת, ניגש לחדר הילדות וראה שבתו בת השנתיים, רננה, נראית מוזר. הוא בדק אותה והחל להבין שאירע לה משהו חריג לגמרי. לא נראו עליה סימני חיים. היא הייתה קרה לגמרי ולא היה לה דופק. אז קלט: הילדה ללא רוח חיים.

הוא חש שהעולם כולו קפא והזמן עמד מלכת.

הדבר הראשון שעלה בדעתו הוא שקורה להם כעת מה שקרה בסיפור הבעל שם טוב!

הוא הזעיק ניידת טיפול נמרץ למרות שידע שאין מה לעשות. אז העיר את אשתו והודיע לה בעדינות האפשרית הכי גדולה שאירע משהו לבתם. הגיע האמבולנס והרופא בדק את התינוקת ואישר שאכן היא הלכה לעולמה.

דליה החזיקה את בתה בזרועותיה, ביקשה מיתר ילדיה להיפרד ממנה והבטיחה להם שיפגשו עמה בתחיית המתים. כל הילדים נישקו את אחותם בזה אחר זה. האם לא הבינה מנין היא מקבלת את הכוחות הללו. רננה נקברה לפני כניסת שבת. בעת הלוויה ובעת השבעה המשיכו אמנון ודליה לחוש שהם מקבלים כוחות עצומים מלמעלה.  

באזכרה שנערכה ביום השלושים הגיע הרב הרטמן מנחלת הר חב"ד וסיפר את הסיפור של הבעל שם טוב עם התינוק שנפטר בגיל שנתיים. לאחר מכן ניגש אליו אמנון ושאל:

"למה סיפרת דווקא את הסיפור הזה?"

"שמעתי את המקרה שלכם וחשבתי שזה הכי מתאים".

אמנון אמר לו כי הוא ואשתו נתקלו בסיפור בדיוק בלילה שלפני המקרה, וכאשר אירע האסון חשו שהכינו אותם משמיים לכך. הם הבינו שכל צער שבני אדם חווים בחייהם נובע ממידע לקוי שיש להם על המציאות. אם בני האדם היו יודעים את האמת המלאה על כל אירוע, לא היה שום צער בעולם. הרב השתאה ונוכח שכגודל החשיכה היורדת כך עוצמת ההשגחה המאירה.