גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 434ראשיהפצה

'יקה' בפלשתינה - תרבות ופנאי (ספר)

סיפורו של עולה יליד גרמניה בא"י שבתקופת המנדט נפרש ברומן האוטוביוגרפי הקצר 'נפתולים', שמתמודד גם עם סוגיות מעולם האמונה
10/03/11, 13:27
עפרה לקס

נפתולים - רומן אוטוביוגרפי/ זאב זכריה ברויאר, הוצאת ראובן מס, 143 עמ'

הילד צבי ברגר ומשפחתו התגוררו בקלסרוהה, עיר שלווה וציורית בגרמניה, ובה קהילה אורתודוקסית חמה ועוטפת. אביו של צבי שימש מרצה באוניברסיטה, אך עם זאת נאמן מאוד למצוות. צבי הילד מתאר חיי קהילה תוססים, כולל מופעים ושיעורים לילדים. הוא מספר על זמירות השבת ועל חיים מאוד מיוחדים של השתלבות בעם הגרמני ובתרבותו מחד, ושל אווירה יהודית שהיא מרכז החיים של היהודים מאידך. עם התגברות כוחה של המפלגה הנאצית, אביו של ברגר מחליט לעלות לארץ, ואחרי שהוא מוצא עבודה, עולה כל המשפחה.

בישראל נכונו לצבי חיים לא פשוטים. אביו ויוצאי גרמניה אחרים מנסים לשמר את ההווי ושיטת החינוך המיוחדים להם, משום שאינם רוצים להתפשר על מוסדות החינוך הקיימים בארץ. הם מקימים בית ספר קטן המשרת רק את בניהם, ואלה מסיימים את הלימודים ונבחנים בבחינות הבגרות האנגליות. בהמשך הולך צבי לישיבה ליטאית, כשכל רצונו הוא להשתחרר מהכבילה העדתית. אבל הפערים גדולים מדי, והגעגועים למנטליות הייחודית מכריעים, ואף האוזן הקשבת שהוא מוצא, בדמות שמעיה, בן דודו המעמיק המבריק והאהוב, נעלמת יום אחד מחייו.

ברגר מרים ידיים ונכנע לתאוות החופש. הוא מוריד את הברט ועימו את עול המצוות, ומשתלב בעולם העבודה, ה'הגנה' ואחר כך הצבא. הוא נחשף לממסד של המנדט ולצברים שונים, אבל כל העת ממשיך לעבוד עם ועל יד יוצאי גרמניה.

אחרי נפתולים רבים, מתחיל צבי בתנועה חזרה לכיוון המסורת אותה נטש מאחור, בהתחלה מתוך געגוע למתיקות בית הכנסת, ובהמשך גם מתוך הבנות פילוסופיות ואמוניות. את רעייתו הוא מוצא כשכבר עבר את גיל ה-30 ונדמה שרק לאחר הנישואים הוא מתמודד נכונה עם תמונות ילדותו שהותיר מאחור: הוא מבקר באנגליה, בארצות הברית ובמולדתו, ומתפקח מהתדמיות שהיו לו עד אז ושהיו מקור לעיכוב נפשי עבורו. הוא נפגש עם קהילה בגלות כדוגמת הקהילה בקלסרוהה, אך פתאום רואה שאין עוד טעם לקהילה כזאת בזמן שיש מדינה. הוא מבין שאף שגרמניה עדיין יפה, זיכרם של היהודים נמחק, אך הגויים ממשיכים בחייהם כאילו לא אירע דבר, ולבסוף הוא מפנים שאהבת ילדותו, שהיא היום נשואה ואם בעצמה, הייתה עבורו סמל לכל הטוב והיפה שבילדותו. עם השחרור מכל אלה, נחתם הספר, וברגר יוצא לעתיד חדש.

רומן אוטוביוגרפי מאפשר לכותב לדלג מעל הפרטים היבשים, לעגל את המציאות ולהדגיש את הספרותי. ברויאר עשה זאת, ובנה מהלך סיפורי מעורר מחשבה על החיים בכלל: על געגועים לילדות, על האפשרות לחזור חזרה לדרך המצוות, על חינוך ילדים, על המקום של הנוסטלגיה בחיים ועל האפשרות לשחרר.

עם זאת נראה כי ביריעה כל כך קצרה (143 עמודים) יכול היה ברגר להרחיב במקומות המשרתים יותר את העלילה, או לזקק עוד. לעיתים מופיעים בין דפי הספר מאורעות או מפגשים שאינם משרתים את הכיוון הכללי, מה שמותיר את הקורא מבולבל מעט.

הכתיבה של ברויאר רהוטה ומעניינת וגם פותחת צוהר לחייהם של יהודי גרמניה, שבדור שלנו מוכרים בעיקר כ'קרירים' 'שכלתניים' וכמובן מושא מצוין לחיקוי. ברויאר מאיר את ההווי הקהילתי החם ואת הרצון מעורר ההזדהות להשתלב ולהיות חלק מן הכלל. רצון שלא תמיד צלח, בוודאי לא בתקופה שלפני קום המדינה.

ofralax@gmail.com