די לשלטון הכיבוש העוין

אפשר למנוע את הפיגוע המזעזע הבא באמצעות תג מחיר מרתיע של תנופת התיישבות בתגובה לכל פיגוע

עמנואל שילה , י"א באדר ב תשע"א


הרציחות הנתעבות יאבדו את טעמן אם המאבק הלאומי הפלשתיני ייצא נפסד כתוצאה מהן. במקום לעשות הכל כדי להציק לחוות גלעד ורמת גלעד, מדינת ישראל היתה צריכה להפוך אותן למודל משגשג של תג מחיר לטרור
אפשר למנוע את הפיגוע המזעזע הבא באמצעות תג מחיר מרתיע של תנופת התיישבות בתגובה לכל פיגוע | לשם כך יש להוציא מידיו העוינות של אהוד ברק את הסמכות והאחריות על ביטחון ההתיישבות ועל פיתוחה

1.  בעוד פחות מחודשיים ימלאו עשר שנים להירצחו של תושב איתמר גלעד זר הי"ד, מי שהיה קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון. משה זר, נכה צה"ל מפציעה קשה בקרב המיתלה במבצע קדש, הפציר במפקדו לשעבר וראש הממשלה דאז, אריאל שרון, להגיב על רצח בנו בתשובה ציונית והתיישבותית. שישה יישובים ביקש זר להקים לזכר בנו, כמניין אותיות השם גלעד זר. ממשלת ישראל לא מיהרה להיענות לאתגר הציוני שהוצב בפניה, לכן החליטו משה זר ומשפחתו לעשות מעשה בעצמם. על אדמה שרכש אבי המשפחה הם הקימו שני מאחזים הנושאים את שמו של הנרצח - רמת גלעד וחוות גלעד.

שבועיים לפני הטבח המזעזע באיתמר פשטו קלגסיו של אהוד ברק על חוות גלעד, הרסו בה מבנים וערכו מטווח בתושביה. כמה ימים לאחר מכן פורסם כי בתשובתה לבג"ץ התחייבה המדינה להרוס את רמת גלעד עד סוף השנה האזרחית.

2.  בעשר השנים שחלפו מאז רצח גלעד זר ידע היישוב האמיץ איתמר, מבשר תופעת המאחזים, עוד הרבה שכול ואובדן. לנוכח הזוועה של רצח חמשת בני משפחת פוגל, סערת הנפש עולה על גדותיה. הלב מבקש צדק, תגמול, נקמה. אך למרות הדחף הטבעי לשאוף לתגמול מסוג אחר, תגמול של דם תחת דם, עדיין נראה כי הנקמה המעשית והאפקטיבית ביותר - זו שעשויה גם להרתיע ולמנוע רציחות נוספות - היא תנופת פיתוח בהתיישבות. אלא שלשם כך דרושה תנופה של ממש - לא 500 יחידות דיור שנתניהו וברק שחררו ביד קמצנית במוצאי אותה שבת נוראה, בתקווה להשקיט את זעם המתנחלים במחיר נמוך. צדק אלי ישי כשדרש לבנות חמשת אלפים יחידות דיור, וצדק דני דיין כשהגדיר את החלטת צוות הממשלה "צעד קטן מאוד". אם יש צדק בפרסומים כי אותן יחידות דיור עמדו לקבל אישור בכל מקרה, הרי שמדובר בלא יותר מלעג לרש.

3.  יש להניח או לפחות לקוות כי כשל האבטחה שאיפשר את כניסת המרצחים אל תוך היישוב המגודר יבוא כעת על תיקונו. אבל כשהגישה הכללית היא דפנסיבית ותבוסתנית, אין אפשרות לאבטחה מושלמת. לא יבטלו את סכנת הרצח הבא גם ההצהרות השגורות של פוליטיקאים ובכירי צה"ל כי ידו של צה"ל תשיג את הרוצחים. הערבים המוסתים, שטופי אתוס השאהידים והג'יהאד, לא יתקשו להוציא מקרבם רוצחים חדשים תחת הישנים שנתפשים. את הדין עם הרוצחים יש למצות כמובן - גם למען הצדק, גם כדי להצמיד לטרור תג מחיר שבכל זאת יש בו הרתעה מסוימת, וגם כדי שלפחות אותם רוצחים ייגרעו ממצבת כוח האדם של גדודי הטרור. רצוי מאוד שהרוצחים יחוסלו במהלך לכידתם, כי במקרה שייתפשו חיים הם צפויים להיאסר בתנאי דה-לוקס שיעלו הרבה כסף למדינת ישראל, ולהיות מועמדים לשחרור במסגרת עסקת חילופי שבויים כזו או אחרת. לאחר שמדינת ישראל שיחררה את הרוצח המתועב סמיר קונטאר, אשר רוצץ אל הסלע את ראשה של עינת הרן בת ה-4, גם החיה צמאת הדם ששיספה את גרונה של התינוקת הדס פוגל תוכל לקוות לחנינה.

בכל מקרה, הדרך האפקטיבית לטפל ביתושים היא על ידי ייבוש הביצה, והביצה במקרה זה היא האהדה והתמיכה של הפלשתינים ברצח יהודים בכלל ומתנחלים בפרט. רוצחיה הנתעבים של משפחת פוגל הנפלאה צמחו בתוך מים עכורים של סביבה אוהדת, תומכת ומחפה. השפה הרפה בה גינו פלשתינים 'מתונים' כאבו-מאזן ופיאד את טבח הפעוטות, היא המחשה ברורה לכך שליבם כלל לא מזדעזע מהרצח הנתעב. אין טעם לנסות לחנך אותם להיות מוסריים. רק כשהטרור יהפוך לבלתי משתלם מבחינתם הם יוקיעו אותו ויילחמו בו באמת. התגובה לרצח צריכה להיות פגיעה קשה וברורה באינטרס הלאומני שבשמו יוצאים הרוצחים למסור את נפשם ולבצע את מעשי התועבה המזעזעים שלהם.

4.  אז מה ניתן לעשות? פעם נהגה ישראל להרוס את בתיהם של מחבלים, כדי שהדאגה לעתיד משפחתו תעצור את המחבל שלא חס על חיי עצמו, וכדי שהורים ואחים המעוניינים לחיות בשקט יפעלו כדי לבלום את בני משפחתם תאבי הרצח. מאמץ הסברתי ומשפטי מתמשך של השדולה הפרו-ערבית בישראל הביא לעיקורו המוחלט של אמצעי ההרתעה הזה.

על ענישה קולקטיבית בדמות הגליה של כפרים שלמים המהווים חממה לטרור אין בכלל מה לדבר. עקירת יישובים נחשבת לגיטימית בישראל רק כשמדובר ביהודים. כבר לפני למעלה מעשרים שנה הבהירו מנהיגי השמאל הישראלי כי פקודת הגליה, ולו זמנית, של תושבי כפר ערבי שבו בוצע לינץ' במטיילים ישראלים תיענה בסרבנות המונית מצדם, והביאו לכך שהאופציה הזאת הפכה לבלתי רלוונטית.

פעולות 'תג מחיר' של שריפת מכוניות או פגיעה במסגדים אין בהן כדי להרתיע. הערבים הם למודי סבל. הנזק שמסוגלים לייצר כמה עשרות יהודים שמזדהים עם רעיון 'תג מחיר' עד כדי נכונות להיאסר לא ירתיע אותם.  יש גם גורמים ערביים ויהודיים שדואגים לפצותם כספית. גם אם נתעלם לרגע מהיבטים מוסריים וחוקיים - האפקט ההרתעתי של פעולות אלו הוא זניח, ואינו יכול בשום אופן לפצות על הפגיעה התדמיתית. כן, גם המערכה התדמיתית והתקשורתית היא חלק חשוב ביותר במאבק על עתיד ההתיישבות. פגיעה בלתי חוקית בערבים וברכושם מניבה תועלת הרתעתית זעומה ופגיעה הסברתית אנושה.

5.  וכך, הרחבת ההתיישבות והעצמתה נותרה התגובה האפקטיבית ביותר ליצירת הרתעה. אילו היה ברור לערבים שעל שמו של כל יהודי שנרצח יקום יישוב או שכונה של מאות משפחות, היה בכך כדי להרתיע. במקום לעשות הכל כדי להציק לחוות גלעד ורמת גלעד, מדינת ישראל היתה צריכה להפוך אותן למודל משגשג של תג מחיר לטרור. הרציחות הנתעבות יאבדו את רוב ערכן אם המאבק הלאומי הפלשתיני שבמסגרתו הן מתבצעות ייצא נפסד כתוצאה מהן. על המחבל היוצא למסע רצח לדעת כי במו ידיו הוא בונה עוד התנחלות, ומציב מכשול נוסף בדרך להשגת המטרות שבשמן הוא פועל. על כן, הדרישה לאשר סוף סוף את התב"ע של היישוב איתמר בתגובה לרצח היא אלמנטרית, וחמש מאות יחידות הדיור שאושרו צריכות היו להיבנות ביישוב שבו בוצע הרצח. במצב כזה, אבו-מאזן עצמו היה עושה כל שביכולתו כדי שבני עמו ינטשו את דרך הטרור. ישראל לא היתה צריכה אז להיזכר לדרוש את הפסקת ההסתה. הרשות הפלשתינית היתה דואגת לכך  בעצמה, בשם האינטרס הפלשתיני. 

6.  תנופת התיישבות היא התשובה המרתיעה לטרור. למרבה האבסורד, מי שעומד למכשול בדרך הזאת הוא מי שאחראי לביטחון המתיישבים, שר הביטחון אהוד ברק. ממשלת ישראל סירבה להאריך את הקפאת הבנייה, אבל נציג מפלגה של חמישה ח"כים מחביא את העט מאחורי גבו ומסרב לחתום על מכרזים. בהשראת שר הביטחון, צה"ל אינו מהסס לקחת סיכונים מחושבים של הסרת מחסומים ופתיחת צירים לפלשתינים, על חשבון ביטחונם של היהודים. תחת סמכותו העוינת של אהוד ברק, המתנחלים נותרו הציבור היחיד בין הירדן לים שחי תחת שלטון צבאי עוין. העוינות של ברק (ושל פקידי משרד המשפטים) להתיישבות ולמתיישבים  מחלחלת עמוק אל תוך מערכות צה"ל והמינהל האזרחי, עד שאנו נדהמים לשמוע על מח"ט בנימין שתירגל עם חייליו תרחיש עלילתי שבמסגרתו הם נדרשו לירות למוות במתנחל.

המשוואה חדה ופשוטה: מי שעוין את ההתיישבות לא יכול להיות אחראי לביטחונה. מי ששולח באישון לילה את כוחותיו להתגנב אל בתי המתיישבים ולזרוע הרס במאחז הנושא את שמו של קצין הביטחון מאיתמר, מסייע בעקיפין לרוצח שהתגנב בליל ערפל אל בית משפחת פוגל באיתמר.

על כן צדקו מאוד בני הנוער מאיתמר שהפגינו ביום ד' ליד מגדלי אקירוב בדרישה לפטר את ברק. אלא שלא אל ברק הציניקן יש להפנות את הדרישה, אלא אל פטרונו הפוליטי - ראש הממשלה נתניהו, שעינו האחת דומעת על נרצחי איתמר ועינו השנייה קורצת אל ברק ומהדקת את הברית הפוליטית העקומה עמו, המשומנת בשוחד פוליטי של ארבע שרים מתוך חמישה ח"כים.