בשבע 435: ברוך מרדכי

שואב המים של שכונת 'מאה שערים' ניגש אל הרב לברכת 'לחיים' ולתימהון כולם פצה השתקן את פיו ופנה ישירות לרב

עודד מזרחי , י"א באדר ב תשע"א


בין הקהל הגדול נדחק גם ברוך מרדכי, שואב המים של שכונת 'מאה שערים'. הוא ניגש אל הרב לברכת 'לחיים' ולתימהון כולם פצה השתקן את פיו ופנה ישירות לרב

פורים שנת תרנ"ג בירושלים, נדחק קהל של חסידים בביתו של בעל ה'תורת חסד', הגאון רבי שניאור זלמן מלובלין, כדי לשמוח יחדיו בשמחת היום, דבר הנהוג כבר כמה שנים. כל גדולי התורה מעדת החסידים שבעיר התכנסו שם. הם שרו ורקדו, והקהל כולו היה שרוי בגילופין. עיני הרב זהרו ופניו קרנו. כוסיות יין נלגמו במצוות היום בזו אחר זו ויין רב נשפך כמים בשעה שכל אחד נדחף אל הרב להושיט לו יד ולהתברך ב'לחיים'.

בין הקהל הגדול נדחק גם ברוך מרדכי, שואב המים של שכונת 'מאה שערים'. הוא ניגש אל הרב לברכת 'לחיים' ולתימהון כולם פצה השתקן את פיו ופנה ישירות לרב:

"רבי! היום מלאו שבעים שנה ליום שבו נכנסתי בבריתו של אברהם אבינו!"

הקהל פרץ בצחוק והשמחה הרקיעה שחקים: "שואב המים שלנו כבר טעם מן הטיפה המרה", אמרו רבים, אך הרב לא שחק וקיבל את דבריו ברצינות גמורה:

"אם כך, מגיעה לך כוס יין גדולה!", רמז הרב, ומיד נמזג לשואב המים בספל יין משובח. הרב הגיש בעצמו את הספל לברוך מרדכי, שלא היה יכול לסרב לרב וגמע מהיין. כיוון שנכנס היין בקרבו, כבר לא ידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. הוא החל להשתולל, פיזז וכרכר על השולחנות כמטורף.

נוכחותו של שואב המים השיכור הפרה את שמחת הפורים לנוכחים הרבים. כרכוריו של עם הארץ בפני הצדיק לא נשאו חן בעיני החסידים והם ניסו לדוחפו ולגרשו. והנה נשא הרב את עיניו לעבר ברוך מרדכי, המפזז מולו על השולחן, וקרא בזעם: "מדוע הנך משתולל, זקן?! קדושת פורים! דרך ארץ!"

קולו של הרב המשיך להרעים:

"הלא טוב יותר כי תפסיק את השתוללותך ותאמר לפני הקהל דברים טובים בהלכה או באגדה!"

הס הושלך בקהל. עיני כולם הביטו אל הרב בתדהמה: "מה רוצה הרב מעם הארץ שהשתכר כגוי?!" שואב המים שאל: "באיזה עניין רוצה הרבי שאומר?"

נשמעו קולות מבין הקהל: "סלקו את המחוצף! גם בפורים יש גבול להשתוללות!"

אך שוב נשמע קולו של הרב: "אמור בענייני פורים!"

ברוך מרדכי לא התרצה מיד לבקשת הרב:

"עניני פורים? חה, חה, חה, הרי ישנה גמרא על כך ומגילה שלמה, ומה יש לי להוסיף?!"

"ומה אומרת הגמרא במגילה?", שאל הרב.

כהרף עין החל ברוך מרדכי לפרש את דברי הגמרא בשטף. דפי גמרא שלמים נפלטו מפיו כשהם מבוארים בטוב טעם ודעת. הוא עמד על השולחן, כל הקהל הצטופף מוכה תימהון, וכולם הקשיבו לפיו המפיק מרגליות, דף אחרי דף עם רש"י ותוספות, ראשונים ואחרונים.

הנאספים השתוממו: "שומו שמיים! האם ערים אנו או חולמים?! האם זהו שואב המים ההונגרי או סתם דיבוק או גלגול שנדבק בנשמתו, ורבנו עמל עתה להוציאו ולגרשו למנוחתו בעולם הבא?!"

הרב לא הרפה. הוא משך את שואב המים מעניין לעניין, שאל קושיות מתוך מסכת 'שבת' וברוך מרדכי ענה לעומתו בדיוק נמרץ. ושוב שאל ממסכתות נוספות וברוך מרדכי השיבו בבקיאות עצומה בכל חדרי תורה, ותרץ את כל קושיותיו.

הקהל נדהם לשמע דבריו המאלפים של שואב המים, ומעיני הרב נגרו דמעות.

ברוך מרדכי, שהיה שתוי עד כדי אבדן חושים, נפל ארצה לאחר שדרש שעתיים תמימות. החסידים הניחוהו בעזרת הנשים של בית המדרש, שם ישן שעות מספר. בקושי רב עוררוהו לתפילת המנחה. לא חלפו שעות מעטות והעיר ירושלים נעשתה כמרקחה. כחץ מקשת פשטה השמועה, כי רבי ברוך מרדכי שואב המים הינו גאון אדיר, וכי במשך כל שבעים שנותיו הוליך שולל את בני העולם כולו, שחשבוהו לעם הארץ גמור.

ירושלים המלאה בגאונים וצדיקים צהלה ושמחה על הגילוי המופלא, ואילו ברוך מרדכי הצטער מאוד על כך שכל עמל חייו להצניע את גדלותו בתורה ירד לטמיון בגלל ספל אחד של יין. יהודי ירושלים לא הניחו לו להמשיך ולהתפרנס משאיבת מים. מרוב מרירות לבו נפל למיטת חוליו. רבים נהרו אליו כדי להקל עליו ולמלא את מחסורו, אך הוא מאן להתנחם. כאשר הלך רבי ברוך מרדכי לבית עולמו סיפרו מקובלי ירושלים כי היה מל"ו הצדיקים של דורו.