בשבע 436: בלגן אטומי

תוצאות המשבר הגרעיני ביפן בעקבות רעידת האדמה עדיין אינן ידועות, אך בישראל החל כבר דיון ציבורי על עתידו של הכור הגרעיני בדימונה

חגי הוברמן , י"ח באדר ב תשע"א


השר בני בגין: אני מציע לא להלך אימים על הציבור. הצופים שומעים על כור גרעיני פה ושם ואנו לא מדברים על 'גרעיני עפולה', אבל יש הבדל גדול. הכור בדימונה הוא בהספק של כמה עשרות מגוואט לעומת הכור ביפן - שהוא בעל הספק של אלפי מגוואט. הכור בדימונה נתון לפיקוח הדוק של ועדה שיושבים בה גם נציבי ציבור

השר בני בגין: אני מציע לא להלך אימים על הציבור. הצופים שומעים על כור גרעיני פה ושם ואנו לא מדברים על 'גרעיני עפולה', אבל יש הבדל גדול. הכור בדימונה הוא בהספק של כמה עשרות מגוואט לעומת הכור ביפן - שהוא בעל הספק של אלפי מגוואט. הכור בדימונה נתון לפיקוח הדוק של ועדה שיושבים בה גם נציבי ציבור

השר בני בגין: אני מציע לא להלך אימים על הציבור. הצופים שומעים על כור גרעיני פה ושם ואנו לא מדברים על 'גרעיני עפולה', אבל יש הבדל גדול. הכור בדימונה הוא בהספק של כמה עשרות מגוואט לעומת הכור ביפן - שהוא בעל הספק של אלפי מגוואט. הכור בדימונה נתון לפיקוח הדוק של ועדה שיושבים בה גם נציבי ציבור

ח"כ אריה אלדד: בדקנו את כל הפרמטרים, ביקרנו בכור עצמו, והגענו למסקנה שהתשובה חיובית. אם הדברים לא השתנו מאז, הכור עדיין בטוח. מבחינת רעידות אדמה, אם יהיה שבר בעוצמה גדולה מאוד לאורך השבר הסורי אפריקני הוא יגרום לרעש קשה בכל הארץ, אבל לא צפוי שמוקד הרעש יהיה באזור דימונה
תוצאות המשבר הגרעיני ביפן בעקבות רעידת האדמה עדיין אינן ידועות, אך בישראל החל כבר דיון ציבורי, שאחד ממוקדיו הוא עתידו של הכור הגרעיני בדימונה | הקוראים לסגירתו, בעיקר אנשי שמאל קיצוני, טוענים כי מדובר בכור ישן וכי מיקומו הסמוך לשבר הסורי אפריקני עלול להיות הרה אסון בשעת רעידת אדמה | מאידך, ועדה פרלמנטרית שבחנה את בטיחות הכור מקרוב, הודיעה כי אין סיבה לדאגה וכי הכור מתוחזק היטב | ישראל הרשמית עדיין מסתירה מידע על תאונות דליפה שאירעו בכור במהלך השנים, ומכחישה קשר לפטירתם מסרטן של מדענים שעבדו בו

האסון הגרעיני ביפן כתוצאה מרעידת האדמה, העיר אחרי שנים רבות של תרדמה את הדיון הציבורי סביב סוגיית הגרעין הישראלית. אפילו הכנסת, שפעמים נדירות עוסקת בנושא, דנה בכך ביום רביעי שעבר, במהלך דיון בנושא לקחי רעידת האדמה ביפן.

הדעות שהושמעו בדיון לא הפתיעו. ח"כ דב חנין, איש השמאל הקיצוני שמקדיש את פעילותו לנושא איכות הסביבה, קרא בדיון לפיקוח אזרחי על הכור הישראלי: "האסון ביפן מחייב להפנות את מבטנו לדימונה. אי אפשר להמשיך ולהשלים עם העדר בקרה וביקורת על פעילותו של כור גרעיני הסמוך כל כך לשבר הסורי אפריקאי". כמוהו ח"כ ג'מאל זחלקה (בל"ד) שאמר כי "הכור בדימונה הוא כור מיושן שאינו נתון לפיקוח בין לאומי. אם יהיה פיקוח בין לאומי, אולי העולם יוכל לעזור לתושבי הארץ והאזור אם נשקפת סכנה מהכור". ח"כ מגלי והבה (קדימה) אמר כי "על ממשלת ישראל מוטלת החובה ללמוד מטעויות העבר ולא לדחות את הסקת המסקנות ונקיטת דרכי פעולה במסגרת ההיערכות לאסונות דומים".

מי שצינן את ההתלהבות היה השר בני בגין, גיאולוג בהשכלתו, שבהתבטאות נדירה התייחס ישירות למצב הכור הגרעיני בדימונה: "אני מציע לא להלך אימים על הציבור. הצופים שומעים על כור גרעיני פה ושם ואנו לא מדברים על 'גרעיני עפולה', אבל יש הבדל גדול. הכור בדימונה הוא בהספק של כמה עשרות מגוואט לעומת הכור ביפן - שהוא בעל הספק של אלפי מגוואט. הכור בדימונה נתון לפיקוח של ועדה שיושבים בה גם נציבי ציבור. הפיקוח הדוק. יש לי ניסיון מסוים בתחום הזה. אפשר לבקש דיווח אבל יש להיזהר בהטלת אימים על הציבור".

הכור פועל מעבר למתוכנן

הדעה שהגיע הזמן לסגור את הכור בדימונה רווחת בחוגים נרחבים, בעיקר בשמאל הישראלי. בראיון לאתר ערוץ 7 ביום רביעי שעבר טען הפרשן הצבאי של עיתון 'הארץ', יוסי מלמן, כי "בלי שום קשר למה שקרה, ישראל היתה צריכה כבר מזמן להרוס את הכור בדימונה. הכור שלנו הוא כור ישן, עוד משנות החמישים. גרמניה סגרה כורים משנות השמונים ואצלנו מחזיקים כור כזה ישן. אמנם המומחים שלנו טוענים שהכור עבר השבחה, אבל יש דברים שקשה מאוד להשביח בכור בן חמישים. את אזור הליבה שמוגן על ידי אטימה של בטון יצוק ופלדה, קשה מאוד להחליף, אלא אם אתה משבית את פעילות הכור ומוציא את מוטות הדלק". כמוהו חושב גם פרופ' עוזי אבן מאוניברסיטת תל אביב, גם הוא איש השמאל הקיצוני, שהיה עד סוף שנות ה-60 חבר בוועדה לאנרגיה אטומית ועבד בדימונה.

על עובדה אחת לא ניתן לחלוק: הכור בדימונה הוא כור ישן. הוא ישן בכעשר שנים מהכורים ביפן. לפי פרסומים זרים מדובר בכור להפקת פלוטוניום, חומר שיכול לשמש גם לייצור פצצות אטום. הכור נרכש מצרפת כחלק מהסכם סודי של מבצע סיני, שהתקיים בשנת 1956. הקמתו החלה בחורף שנת תשי"ח ונסתיימה כעבור 4 שנים. הוא החל לפעול (כלומר: הפך קריטי) בשנת תשכ"ג. הכור בדימונה זהה לכור הצרפתי במרקול, שהצרפתים סגרו אותו כבר ב-1984 בשל גילו המתקדם. כורים מסוג זה תוכננו ל-40 שנות פעילות, כאשר הכור בדימונה פועל, מרגע שהפך קריטי, כבר 48 שנים.

מאידך, הכור בדימונה אכן קטן לאין שיעור מהכורים של יפן. הכורים בפוקושימה מיועדים להפקת חשמל והם בהספק של 750-1,000 מגוואט. הכור בדימונה, על פי הפרסום הרשמי, הוא בהספק של 24 מגוואט, אם כי לפי פרסומים זרים תפוקתו הוגדלה ל-75 מגוואט. גם הספק זה קטן פי עשרה מאלה של יפן.

במאמר שפירסם בעיתון 'הארץ' בשבוע שעבר כתב יוסי מלמן, כי גם אם חלילה יתרחש אסון, כמות החומרים הרדיואקטיביים שייפלטו תהיה קטנה בשיעור דומה. מה עוד שעל אף הקירבה של דימונה לשבר הסורי אפריקאי, המועד לרעידות אדמה, ישראל נחשבת לאזור פחות פגיע לרעשים מאשר יפן.

בוועדה לאנרגיה אטומית שילחו מסרי הרגעה, לפיהם הכור בדימונה בטוח, בעיקר אחרי שעבר השבחה שהאריכה את חייו. באתר האינטרנט של הוועדה לאנרגיה אטומית נכתב כי "הפעילות בוועדה לאנרגיה אטומית, כולל מרכזיה הגרעיניים, מתבצעת בהתאם לסטנדרטים המחמירים המקובלים בעולם המערבי ובהתאם לחוקים ולתקנות הרלוונטיים בישראל. הוא"א (הוועדה לאנרגיה אטומית – ח.ה.) אימצה את התקן המעודכן של הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית בנושא בטיחות קרינה, והיא פועלת לפיו. הדרישות הנוגעות לביטחון המתקנים הגרעיניים מחמירות אף מעבר לדרישות של הסטנדרטים הבינ"ל, וזאת בשל צורכי הביטחון הייחודיים לישראל".

הפיקוח והבקרה על הבטיחות הגרעינית במרכזים הגרעיניים (ממ"ג וקמ"ג) מושתתים על שלושה רבדים, שנועדו להבטיח רמת בטיחות גבוהה ביותר:

הממונים על הבטיחות במרכזים הגרעיניים - מפקחים ואוכפים את הכללים הן בתחום בטיחות הקרינה והן בתחומי הבטיחות האחרים; אגף הרישוי והבטיחות במטה הוועדה לאנרגיה אטומית - מפקח על הבטיחות הגרעינית במרכזים, על בטיחות הטיפול בפסולת רדיואקטיבית בישראל ומייעץ לרשויות במדינה בנושא של תקינה גרעינית; הוועדה המייעצת לבטיחות גרעינית (בטג"ר) - הוועדה מתמנית ע"י ראש הממשלה ומדווחת לו ישירות. ועדת הבטג"ר משמשת כלי לבקרה חיצונית על הבטיחות במרכזים הגרעיניים. היא מורכבת ממומחים בלתי-תלויים, בהם מומחים מהאקדמיה, התעשייה ועולם הרפואה, בעלי מומחיות בתחומים הקשורים לבטיחות גרעינית.

עמידות בפני רעידות אדמה

חשוב להבין במה מדובר: כל כור גרעיני בעולם מוגן על ידי מאטם יצוק מפלדה ובטון משוריין. אולם פעולת ההחלפה של המאטם מסובכת ודורשת טכנולוגיה ברמה הגבוהה ביותר. ישראל אינה חתומה על האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, ומסרבת לאפשר לפקחים בינלאומיים לבקר בכור. משום כך רוב מדינות העולם יסרבו לשתף פעולה עם ישראל בתחזוקת הכור. האחריות לכך היא בידי הוועדה לאנרגיה אטומית - אחד הגופים הסודיים ביותר בישראל.

בתחילת שנת תשס"ה הוקמה ועדה מיוחדת בכנסת, שדנה בבטיחותו של הכור בדימונה. השאלה המרכזית שהציבו שלושת חברי הוועדה - יובל שטייניץ מהליכוד, אריה אלדד מהאיחוד הלאומי ועמרם מצנע מהעבודה - היתה האם בגלל התיישנותו של הכור, שגילו היה כבר אז יותר מ-40 שנים, גדלה הסכנה לעובדיו, לתושבי האזור ולסביבתו.

מסקנות הוועדה היו כי "ההתרשמות הכוללת היא כי בטיחות הכור נמצאת באופן כללי במגמת עלייה ולא ירידה, וזאת בעקבות שדרוג המערכות החיוניות בכור, עם דגש מיוחד על מערכות הבטיחות". בפני הוועדה הוצגו נתונים מרשימים על משאבים שהושקעו בהחלפת מערכות הכור ושיפוצן, במיוחד במהלך שנות ה-90. הוועדה התרשמה כי הכנסתן של מערכות מודרניות לכור ושיפורי הטכנולוגיה עם השנים הביאו למצב של שיפור במצבו הבטיחותי של הכור עם השנים, "עד שניתן לומר במידה רבה של ודאות כי מצבו הבטיחותי של הכור הולך ומשביח עם השנים וכי מצבו היום טוב משהיה בשנות ה-60, ה-70 וה-80", קבעה הוועדה.

בעניין עמידותו של הכור ברעידות אדמה, קיימה הוועדה דיונים רבים עם מהנדסים וגיאולוג, ראש מכון לרעשי אדמה במשרד התשתיות, ואנשי בטיחות גרעינית. הללו הציגו לחברי הוועדה מחקרים, בדיקות וניסויים, שנעשו בעזרת הדמיות וחישובים במחשב, שמהם מתברר כי "הכור הגרעיני בדימונה עמיד גם בפני אותן רעידות אדמה קשות, מהסוג המתרחש במזרח התיכון אחת למאה שנים ויותר".

"הוועדה ביקרה בכור בעקבות שאילתא מדויקת של זהבה גלאון לגבי סכנה לכור כתוצאה מרעידות אדמה", אומר ל'בשבע' חבר הוועדה, ח"כ אריה אלדד, "בדקנו את כל הפרמטרים, ביקרנו בכור עצמו, והגענו למסקנה שהתשובה חיובית. נכון שמאז לא בדקתי שינויים שהתרחשו, אבל אם הדברים לא השתנו מאז, הכור עדיין בטוח. מבחינת רעידות אדמה, איזור דימונה לא יותר מסוכן ממקומות אחרים בארץ. הוא לא יושב על השבר הסורי אפריקני, ולא ממוקם באזורים מועדים יותר כמו קו עמק יזרעאל-בית-שאן, וגב ההר. אם יהיה שבר בעוצמה גדולה מאוד לאורך השבר הסורי אפריקני הוא יגרום לרעש קשה בכל הארץ, אבל לא צפוי שמוקד הרעש יהיה באזור דימונה".

על פי דיווחים מחו"ל, התרחשו בעבר תאונות בכור בדימונה, שלא הובאו לידיעת הציבור הישראלי. התאונה הגרעינית הראשונה בישראל היתה בטרם הוקם הכור. היה זה בשנים 1956-1957, כשמדענים במכון ויצמן ברחובות החלו להתכונן להקמת הכור. "חומר שאמור היה לאטום את החומר הרדיואקטיבי ולהגן מפני דליפה, נסדק כנראה. חומר רדיואקטיבי דלף החוצה. הדליפה התגלתה באיחור. קרינה רדיואקטיבית ברמה גבוהה מאוד התגלתה במעבדה ועל גופם של העובדים. קרינה גבוהה נמצאה גם בבתי המדענים הצעירים, בחפצים שבהם נגעו ועל מיטות ילדיהם" - דיווח "מעריב" לראשונה רק ב-2006 בכתבה של חן קוטס-בר, לאחר שעל הדליפה הוטלה צנזורה במשך 50 שנה.

"הייתי בבית בקיבוץ נען", תיארה חיה שדה, אלמנתו של דרור שדה ז"ל, אחד המדענים במעבדה, את היום שבו התגלתה התאונה. "דרור הגיע ממכון ויצמן עם עוד שני אנשים עם מונה גייגר לבדוק את רמות הקרינה. הם אמרו שהיתה 'תאונה'. הם הלכו לצריף שבו גרנו ואחר כך לבית הילדים, שם היה בננו, שמואל. מצאו חומר בכל דבר שדרור נגע בו. גם על מיטת התינוק של שמואל, על הסדין ובין שלבי העץ. דרור היה בא כל פעם מהמעבדה הביתה בצהריים ורץ לבית התינוקות. אז ראו שהכל מזוהם. היה לנו כיור, שם היינו עושים קפה. הכלים והכיור היו מזוהמים. זרקנו את הכלים, זרקנו את הבגדים של דרור. אף אחד מאיתנו לא ידע כמה חומרים רדיואקטיביים הם מסוכנים".

בעקבות הגילוי נסגרה המעבדה במכון ויצמן. המדענים שהיו בה נשלחו לסדרת בדיקות. הם נשארו במעקב רפואי חודשים אחר כך. אחד מהם נפטר כעבור זמן קצר מסרטן. מדען שני חלה בסרטן אחרי כמה שנים, ונפטר מהתקף לב. דרור שדה מת כעבור 40 שנה מסרטן קרום הריאה (מזוטוליומה).

על פי מקורות חוץ, התרחשו בכור בדימונה במהלך השנים תאונות נוספות. בסוף 1966 התרחשה בדימונה תאונה קריטית, בה נהרג עובד אחד ואיזור שלם זוהם מקרינה רדיואקטיבית. ככל הנראה התאונה נגרמה משימוש שגוי באלכוהול לניקוי והאדים גרמו לפיצוץ. שבועות רבים הוקדשו לניקוי האיזור והכור נסגר לכמה חודשים. פרטים מדויקים  על התאונה, היקפה, רמות הקרינה שנפלטו והסיבות להתרחשותה, מעולם לא התפרסמו.

אתר האינטרנט 'ארמגדון' טוען שב-1982 התרחש פיצוץ קטן בכור כתוצאה מדליפת מימן. מההדף הועף מהנדס שהיה בסמוך, אך הוא לא נפצע ולא דלפה קרינה רדיואקטיבית. עוד טוען האתר שבתחילת שנות ה-90 פרצה שרפה גדולה בכור והוא הושבת לתקופה ארוכה. גם במקרה זה דבר לא פורסם לציבור.

ב-1994 בעקבות גשמים בכמויות גדולות שירדו בכור בדימונה, גלשו מים מבריכות הניקוז של הכור לכיוון המכתש הקטן הסמוך - מים שהיה חשד שהם מזוהמים בקרינה רדיואקטיבית.

בחודש ינואר 2002 נטען בתחקיר שערך הערוץ השני כי הדליפה נודעה לשר איכות הסביבה דאז, יוסי שריד, והוא התכוון להגיע לביקור במקום. העובדים סיפרו כי קיבלו הוראה להעלים את הפסולת הגרעינית. אחד העובדים העיד: "ירדתי למכתש, הכשרתי את הקרקע, כיסיתי את הפסולת ואת הזיהום הרעילים ואחר כך שתלנו שתילים כדי שיהיה יפה. אחרי שכיסינו הביאו את השר כדי להוכיח שהכל נקי".

בתגובה לסיפור אמר מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, יצחק גורן: "בבדיקות שנעשו בזמנו במכתש לא נמצאו ריכוזים חריגים של חומרים רדיואקטיביים. מאז מבצע המשרד לאיכות הסביבה בדיקות תקופתיות מדוקדקות סביב הקריה למחקר גרעיני, ובכל הבדיקות לא נתגלו ואירועים חריגים".

שריד עצמו לגלג גם הוא על דברי העובד וטען: "מי שמבין קצת בנושא, יודע שלא ניתן כך סתם לכסות בעפר אזור נגוע בקרינה. לו נעשה מעשה כזה, היינו מבחינים לפחות בסימנים. אני קובע שהכור בטוח".

הפסולת - למאוריטניה

בשנים האחרונות חילק הצבא כדורי יוד (לוגול - אשלגן יודיד 130 מ"ג) לתושבים המתגוררים ברדיוס של 30 ק"מ מהכור, כמו תושבי הערים דימונה, ירוחם וערד. זאת, למקרה של תקלה גרעינית בכור. הכדורים אמורים למנוע מהגוף לספוג יוד רדיואקטיבי במקרה של תאונה גרעינית, על ידי "אספקת" יוד שאינו מזוהם.

מקורות נוספים מדווחים כי במשך השנים חלו יותר מ-120 מעובדי הכור במחלות הסרטן הנגרמות מחשיפה לקרינה רדיואקטיבית ולחומרים הנמצאים בכורים גרעיניים. במשך שנים סירבו המדינה והכור להכיר בהם כנפגעי קרינה ולפצות אותם ואת משפחותיהם (חלקם נפטרו במשך השנים).

ישראל הרשמית, כידוע, אינה מתייחסת לכל הידיעות הנ"ל.

שאלה מטרידה נוספת, בהנחה שבכור בדימונה כפי שטוענים פרסומים זרים אכן מייצרים פלוטוניום, היא היכן טומנים את הפסולת הגרעינית, שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך הפקת הפלוטוניום. אורך החיים של פסולת גרעינית הוא אלפי שנים ולא קל להיפטר ממנה.

על פי גילו של הכור וההשערות על הספקו, חישבו מומחים זרים ומצאו כי כורים דומים מייצרים כ-200 מטרים מעוקבים של פסולת מסוכנת בשנה, שיש לאחסנה. בחישוב גס אפשר להניח שב-40 שנות פעולתו ייצר הכור בדימונה כ-8,000 מ"ק של פסולת רדיואקטיבית (תכולה של כ-50 אלף חביות נפט סטנדרטיות).

השערה אחת היא שאת הפסולת טומנים באזור הכור, בחביות אטומות ובעומק האדמה. בנובמבר 1998 התפרסמו ידיעות שישראל טומנת פסולת גרעינית במאוריטניה שבאפריקה תוך הסכם סודי עם הממשלה המקומית - פסולת תמורת כסף. על פי אותן ידיעות, מטוסים שנשאו פסולת רדיואקטיבית מישראל נחתו בשדה התעופה Tidjikdja שבצפון המדינה. בנוסף, אוניות עם פסולת גרעינית מישראל עגנו בנמל של בירת מאוריטניה. בישראל הכחישו זאת מכל וכל.

כיום קיימת טכנולוגיה להפוך את הפסולת הרדיואקטיבית לחומר מוצק, דבר שמקטין את סיכון הדליפה. תהליך המיצוק הוא יקר מאוד ולא ידוע אם ישראל משתמשת בתהליך זה.


חזית מצרית-פלשתינית נגד הכור הישראלי

שלושה גורמים ממקדים את מאבקם בכור האטומי בדימונה במאמץ להביא לסגירתו. הראשון – גורמי שמאל קיצוני בישראל, בהם אישים כמו העיתונאי האנטי-ישראלי גדעון ספירו, יעל לוטן, סרבן הגיוס גיורא נוימן, ח"כ לשעבר עיסאם מח'ול (אחיו של הסופר המרגל אמיר מח'ול), ח"כ דב חנין, גדי אלגזי, מתניה בן-ארצי – אחיה של שרה נתניהו – ואשתו עפרה בן-ארצי, בנם סרבן הגיוס יוני בן-ארצי, אורי דייוויס שנאבק נגד התיישבות יהודית גם בגליל ובוואדי ערה, ועוד.

גורם נוסף שקידש מלחמה על הכור היה השלטון המצרי בתקופת מובארק. מצרים מובילה שנים רבות את המאבק הערבי הדורש את התפרקות ישראל מנשקה הגרעיני. המצרים לא הפסיקו להטריד את הוועדה לאנרגיה אטומית ואת האו"ם שיקבלו החלטות לחיסול הכור בדימונה.

הגורם השלישי – הרשות הפלשתינית, ואלו לא בחלו בהפצת מידע כוזב על קרינה מדימונה. לפני כשמונה שנים טען השר לאיכות הסביבה ברשות הפלשתינית, יוסוף אבו ספיה, כי היקף מחלת הסרטן בירדן עלתה כתוצאה מקרינה מהכור האטומי בדימונה.

בטאון הרשות-הפלשתינית אלחיאת אלג'דידה ציטט דו"ח עלום של גוף הקרוי "מרכז העיתונות הבינלאומי", שכותרתו "הסכנה הנשקפת ממדבר הנגב". הדו"ח טוען כי לישראל יש 2000 פצצות גרעיניות והיא שואפת להגדיל את יכולת הייצור של הכור בדימונה.

העיתון סיפר, כפי שתורגם בידי סוכנות "מבט לתקשורת פלשתינית", כי מחקר שהזמין המשרד הפלשתיני לאיכות הסביבה מהרשויות הירדניות המקבילות מגלה כי אחוז התחלואה בסרטן גבוה באזור אלטפילה בירדן, בהשוואה לשאר המחוזות והאזורים הערביים הסובבים. השר לאיכות הסביבה ברשות הפלשתינית יוסוף אבו סאפיה הסביר כי אחוזי סרטן גבוהים התגלו בכל האזורים הדרומיים בירדן, "מה שמאשר את הכיוון האפשרי של השפעת נשורת הקרינה הגרעינית שעלולה לדלוף מהכור של דימונה".

אבו סאפיה דרש מהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית "אם היא ניטראלית", לבצע בדיקות על מנת לוודא את הרמה שאליה הגיעה הקרינה באזור הערבי, עקב קיומו של כור דימונה.

חשוב להזכיר כי הפלשתינים דורשים לכלול בהסדר-הקבע עם ישראל סעיף, שבו ייאסר על החזקת נשק גרעיני. כבר בחודש ינואר 2000, בתקופת כהונתו של אהוד ברק כראש הממשלה, נכתב במסמך שהגיש צוות המו"מ הפלשתיני לשיחות עם ישראל, כי על ישראל לחתום על סעיף האוסר החזקת נשק גרעיני והפצתו, במסגרת ההסדרים הביטחוניים של הסדר הקבע.

בירושלים זיהו אז מיד שמדובר ביוזמה מצרית, וכי מובארק הוא שהורה לערפאת לצרף את התביעה הזו במו"מ עם ישראל לשיחות על הסדר-הקבע.