בשבע 436: תשכחו מהכסף

תופעה מסוכנת: מנהלי השקעות נוכלים וחובבנים מחסלים את חסכונותיהן של משפחות במגזר הדתי והחרדי

שלמה פיוטרקובסקי , י"ח באדר ב תשע"א


"מי שמשקיע את כספו בכל אפיק שהוא חייב לדרוש ולקבל דיווח חודשי מסודר על הנעשה בכסף. כשמדובר בחברות פרטיות שאינן מפוקחות על ידי הרגולטור, יש לדרוש גם אישור של רואה חשבון על אמינות הדיווח. זאת מכיוון שדיווחים ניתן גם לזייף, כפי שלמדו קורבנותיו של ברנרד מיידוף"

עו"ד דוד פולק: "אנשים שחיים בתוך קהילה נוטים לתת אמון במי שהוא חלק מהקהילה, והאמון הזה מנוצל על ידי אנשים שלא ראויים לו. יש מחשבה אופיינית לרבים, לפיה לא יכול להיות שמישהו שמתפלל אתך באותו בית כנסת יעקוץ אותך ויעשוק את כספך, אך לצערנו מתברר שהדברים אינם כך ורבים מאוד נופלים בפח"

"מדובר בציבור בו פעמים רבות המשפחות גדולות וההכנסות קטנות. הצורך לחסוך כסף על מנת לאפשר לילדים איזו שהיא התחלה סבירה גורם לאנשים להתפתות לכל מיני חברות קיקיוניות המבטיחות תשואות אותן לא ניתן לקבל בשום מקום מסודר. הבעיה מתחילה כמובן כאשר מתברר שבאמת אין תשואות כאלו אצל אף אחד. אז העסק קורס והחוסכים נשארים בלי כלום"

במקרה של מיידוף היה זה המשבר הכלכלי בארה"ב אשר גרם להתפוצצות ההונאה. ההפסדים שנגרמו למשקיעיו של מיידוף באפיקים אחרים, גרמו לרבים מהם לנסות ולמשוך את הכסף. מנגד, המצב הקשה הפחית מאוד את סכומי הכסף החדשים שהופקדו בחברה. השילוב בין שני גורמים אלו הביאו את מיידוף לחוסר יכולת לשלם למפקידים את כספם
אם מנהל השקעות כריזמטי הציע לכם אפיק השקעה שיניב תשואה גבוהה הרבה מהמקובל, יש לכם סיבה טובה להיות מודאגים | הסכנה גוברת כשהמציע בא מסביבתכם הקרובה, וכאשר מדובר בחברת השקעות קטנה ובלתי מפוקחת | סיפורים קורעי לב על נוכלים שהורידו לטמיון כספים שמשפחות חסכו מפיהן למען עתיד הילדים, צריכים לשמש תמרור אזהרה מפני סיפורי מיידוף ישראליים, שרווחים במיוחד בציבור הדתי והחרדי

בבוקר חורפי אחד לפני כשנתיים גילו אלפי אמריקנים, רובם יהודים, כי כל כספם וחסכונותיהם, אשר הופקדו בחברת השקעות פרטית אותה ניהל ברנרד מיידוף, נמוגו כענן בוקר. מיידוף, אחד מנכבדי הקהילה היהודית-אמריקנית ואיש עסקים מכובד אשר שימש במשך תקופה מסוימת כיו"ר בורסת הנאסד"ק, התברר כנוכל הגדול בהיסטוריה, אשר ביצע הונאה בשווי 50 מיליארד דולר. כל הנכסים אשר הופקדו בחברת ההשקעות של מיידוף נעלמו עם קריסתה, ומאז עמלים כונסי הנכסים אשר מונו למיידוף לנסות ולהחזיר למפקידים האומללים משהו מתוך כספם שאבד.

מיידוף אולי היה הנוכל הגדול מסוגו, אולם שיטת ההונאה בה השתמש לא נולדה איתו, ואף לא מתה עם קריסתה של אימפריית השקר אותה בנה.

 אבי שיטת ההונאה

שיטת ההונאה, אותה שכלל מיידוף עד לכדי מעשה אומנות, קרויה על שמו של מהגר איטלקי, צ'רלס פונזי, אשר הגיע חסר כל אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בראשית המאה ה-20, כשבכיסו שני דולרים וחצי בלבד. יושר ככל הנראה לא היה הצד החזק של פונזי כבר מרגע שדרכו רגליו על מפתנו של העולם החדש. עוד בשנותיו הראשונות בארה"ב פוטר מעבודתו כמלצר, לאחר שנתפס כשהוא גובה מלקוחותיו סכומים גבוהים מהמחיר הנקוב עבור ארוחותיהם, ואת ההפרש משלשל לכיסו. פונזי לא התייאש, ולאחר גיחה של מספר שנים לקנדה, במהלכה נתפס כשהוא פודה המחאה מזוייפת לטובתו ונכלא, שב בחזרה לארה"ב. לאחר שעסק פרסומי שהקים קרס, גילה פונזי עסק אשר היה עשוי לאפשר לו לכאורה להרוויח סכומי כסף גבוהים. השיטה נבנתה על הפער הגדול שהיה באותם ימים בין מחיריהם של משלוחי הדואר הבינלאומי בארה"ב לאלו שבאיטליה. פונזי שלח כסף לאיטליה, שם נרכשו עבורו שוברי תשובה בינלאומיים ונשלחו לארה"ב. בארה"ב פדה פונזי את השוברים לבולים, וקיבל עליהם סכום גבוה בהרבה מזה שבו נרכשו.

כל עוד סחר פונזי בכספו רווחיו היו נאים, אך מטבע הדברים גם מוגבלים. אלא שפונזי ביקש להרחיב את עסקיו, והחל להציע לחברים ומכרים להשקיע ב"עסק" אותו הקים. מדובר היה בעסק עם תשואה גבוהה, ופונזי הבטיח ללקוחות כי ירוויחו תשואה של 50 אחוז על ההשקעה בתוך 45 יום. השמועה פרשה לה כנפיים, ופונזי אף החל לגייס לקוחות באמצעות סוכנים אותם העסיק בחברה שהקים לצורך כך. הכסף המשיך לזרום לחברה של פונזי והוא אף שילם את הקרן, בתוספת הרווחים להם התחייב, ללקוחות שביקשו לפדות את השקעתם.

אלא שבשלב מסוים החל העסק של פונזי לעורר את חשדם של המשקיעים. את גל החשדות הראשון הצליח פונזי להרגיע, לאחר ששילם לכל המשקיעים שדרשו את הכסף שהפקידו בידיו. אולם סדרת כתבות תחקיר שפרסם העיתון 'בוסטון פוסט', אשר עוררו שאלות קשות אודות דרכי פעולתו של פונזי, גרמו לגל משקיעים נוסף לפשוט על משרדי החברה. פונזי נאלץ לחלק למשקיעים למעלה מ-2 מיליון דולר, סכום עתק באותם ימים, תוך שלושה ימים בלבד. הוא פשט את הרגל, נאסר בעוון מרמה, ובמשפטו התברר כי מעולם לא סחר בשוברי דואר עבור לקוחותיו.

השיטה, אשר מאז ועד היום מכונה "הונאת פונזי", בנויה על הונאה שתחכומה בפשטותה. פונזי הבטיח ללקוחותיו רווחים בלתי סבירים, שאותם שילם מתוך הכסף החדש אותו גייס לקופת החברה שהקים. הרווחים הגבוהים שאותם חילק ללקוחות הראשונים ולאלו שבאו בעקבותיהם, הבטיחו זרם הולך וגובר של מזומנים לקופה. זרם זה איפשר לפונזי להמשיך ולחלק רווחים, במקביל למשיכת חלק מהכסף לחשבונותיו הפרטיים. מנגד, גרמו הרווחים הגבוהים למשקיעים רבים שלא לרצות למשוך את הכספים, כדי להמשיך ולקבל תשואה פנטסטית על כספם. מצב עניינים שכזה יכול להימשך זמן רב, ואכן אצל מיודענו מיידוף שהוזכר בתחילה, נמשכה ההונאה למעלה משלושים שנה. במקרה של פונזי התפוצצה ההונאה כאשר החלו שמועות על טיבו האמיתי של ה"עסק". במקרה של מיידוף היה זה המשבר הכלכלי בארה"ב אשר גרם להתפוצצות ההונאה. ההפסדים שנגרמו למשקיעיו של מיידוף באפיקים אחרים, גרמו לרבים מהם לנסות ולמשוך את הכסף. מנגד, המצב הקשה הפחית מאוד את סכומי הכסף החדשים שהופקדו בחברה. השילוב בין שני גורמים אלו הביאו את מיידוף לחוסר יכולת לשלם למפקידים את כספם, אותו גנב לכיסו במשך שנים, וכך נחשפה התרמית.

 זה קורה גם אצלנו

אם למי מכם נדמה שאלו רק האמריקנים הפתאים אשר נופלים פעם אחר פעם ברשתם של נוכלים, הרי שכמה סיפורים קורעי לב שהגיעו למערכת 'בשבע' מלמדים כי התופעה נפוצה גם בישראל. הכינוי "מיידוף הישראלי" הודבק בשנים האחרונות לכמה וכמה נוכלים שגנבו את כספם של אנשים תמימים, אשר נפלו ברשתם והפקידו בידיהם את כל חסכונותיהם. מרביתם של הנפגעים אינם מעוניינים לחלוק את סיפורם, חלקם מתוך תקווה שיראו פעם חלק מהכסף וחלקם מגודל המבוכה. שלומי (שם בדוי) הוא רב, צעיר יחסית, אב לתשעה ילדים, אשר הסכים לשתף אותנו בסיפורו האישי, מתוך תקווה שהפרסום יציל אחרים מהגורל המר שפקד אותו ואת משפחתו. סיפורו של שלומי מתחיל לפני מספר שנים, כאשר הוא, אז אברך צעיר יחסית, והוריו, אז בגיל העמידה, התפתו לאפשר לבן דודו (השם המלא שמור במערכת - ש.פ), מנהלה של חברת השקעות פרטית, לנהל את כל כספי חסכונותיהם.

"בהתחלה זה נראה היה ממש מצוין", מספר שלומי. "בחשבון בו היו מופקדים הכספים שלי נתתי הרשאה לאותו בן דוד לבצע פעולות קנייה ומכירה, ובחשבון של הורי היתה לבן דודי זכות חתימה. במשך תקופת מה פעל בן הדוד בחשבון ובאמת הצליח ליצור תשואות נאות מאוד. לאט לאט נוצר אמון מאוד גדול, עד שבשלב כלשהו ביקש ממני בן דודי להעביר חלק מהכסף לחשבון של החברה, ורק את חלקו להשאיר בחשבון שלי. במשך הזמן, כאשר חסכתי עוד ועוד כסף, העברתי חלק גדל והולך לחשבון החברה. סמכתי עליו בעיניים עצומות שהוא מנהל את הכסף בדרך הטובה ביותר עבורי, ומשיג תשואות שלא אצליח לקבל בשום מקום אחר. כך חלפו להן השנים והסכומים המופקדים אצל בן הדוד הלכו ותפחו, סכומים אותם חסכתי מפי ומפי ילדי, על מנת שנוכל לאפשר לעצמנו לחתן אותם בכבוד, ואולי לעזור להם מעט עם קניית רהיטים ומוצרי חשמל לאחר החתונה".

האמון אותו נתנו בבן הדוד שלומי, הוריו, וקרובי משפחה נוספים, הן של בן הדוד עצמו והן של אשתו, היה רב מאוד. עד כדי כך סמכו בני המשפחה על קרובם, עד שלמרות שמעולם לא קיבלו דו"ח מסודר וחתום אודות מצבו של הכסף, באילו אפיקים הוא מושקע ומה שיערוכו המדויק, לא חשבו לבקש את הכסף בחזרה. אולם, מעגל המפקידים אצל אותו בן דוד לא נגמר בבני המשפחה. גם מכרים, ידידי משפחה וחברים לקהילה ולבית הכנסת שמו בו את מבטחם ונתנו לו לנהל את כספם. "אני טיפוס חסכן ומאוד מחושב וגם הורי כאלו", אומר שלומי. "במשך שנים הקפדתי לחסוך שקל לשקל, גם כשהייתי אברך ולא היה לי כמעט כלום. גם אבי, אשר במשך כל חייו היה פועל דפוס, צווארון כחול, חסך במשך שנים שקל לשקל. הוא היה יוצא לעבודה מוקדם בבוקר, עושה שעות נוספות, והכל בשביל לחסוך לעתיד, על מנת שיהיה לו ממה לעזור ולסייע לילדיו ולנכדיו. את כל הכספים הללו השקענו אצל בן דודי, סכומים שהגיעו לקרוב למיליון ש"ח אצלי וסכום דומה אצל הורי".

הכל היה נראה טוב ואופטימי, ובן הדוד שידר תחושה של עסקים טובים והצלחה, אשר הצליחה "להרדים" את הלקוחות אשר הפקידו אצלו את כספם. "התחושה שנוצרה אצלנו ואצל כל המשקיעים האחרים היתה שהחברה מצליחה. בן דודי קנה בית פרטי גדול ומרווח באחת מערי המרכז וחי ברמת חיים גבוהה למדי. באותן שנים הוא גם התקרב לרב ידוע מנתיבות והפך לתורם לחצרו. כמובן שהוא דאג שנדע על אותן תרומות, ככל הנראה על מנת לחזק את תדמיתו המצליחה".

הדתיים נפגעים יותר

הדברים נמשכו על מי מנוחות, עד שבסוף 2009 התפוצץ העסק וחברת ההשקעות קרסה. הצעד הראשון אשר החל את כדור השלג, היה תביעה שהוגשה נגד בן הדוד על ידי אישה מבוגרת, אשר הפסידה סכום כסף גדול לאחר שבן הדוד לא העביר לה את הכסף שהפקידה אצלו כאשר ביקשה למשוך אותו. לדברי שלומי, "מדובר היה באישה מבוגרת באופן יחסי, אשר רצתה לעבור מדירתה לדירה טובה יותר, ואת הפער במחיר ביקשה לממן באמצעות הכסף אותו חסכה והפקידה בחברת ההשקעות של בן דודי. האישה מכרה את דירתה הישנה וחתמה על חוזה לקניית הדירה החדשה, אולם אז בן הדוד לא העביר לה את כספה למרות בקשות חוזרות ונשנות. בקבות עיכובו של הכסף שלה הפסידה האישה סכום כסף גדול, ועל כן הגישה תביעה נגד בן הדוד. הגשת התביעה גרמה ללחץ על בן הדוד, אשר החל לגנוב, פשוט ככה, את הכסף של חלק מלקוחותיו, זאת על מנת לממן את החזר החובות ללקוחות שאיתם פחד 'להתעסק'. בשלב הזה הוא פשוט רוקן את חשבון ההשקעות של הורי, שם היתה לו זכות חתימה, והעביר את הכסף ללקוחות אחרים שלהם היה חייב כספים. את הכסף שלי שהופקד אצלו יותר לא ראיתי".

בשלב זה נכנס שלומי למעין מרדף אחרי הכסף האבוד, במהלכו חקר מעט את הנושא ונחשף למימדיה של התופעה. "לאחר מאמצים גדולים הצלחתי לקבל מהחברה של בן דודי מסמך המעיד על חובותיו כלפי וכלפי הורי. אולם מסמך זה לא שווה אפילו את הנייר עליו הוא כתוב, מכיוון שלחברה יש חובות של עשרות מיליוני שקלים, ואילו הנכסים של בן דודי שנתפסו אינם מסוגלים לכסות אפילו חלק קטן מהחובות.

"אחרי השלב הראשון התחלתי לנסות ולברר את הסיפור יותר לעומק. כמו מי שקונה סובארו ופתאום נדמה לו שלכולם יש סובארו, כך גם אני, רק אחרי שקרה לי ולמשפחתי מה שקרה, נחשפתי להיקפים המדהימים של התופעה הזו של 'חברות השקעה' פרטיות".

ככל שנחשף ליותר ויותר מקרים, גילה שלומי כי התופעה הזו מאפיינת בעיקר את הציבור הדתי והחרדי, ממנו באים המשקיעים בחברות הללו, וממנו באים גם מרביתם של אותם נוכלים אשר בסופו של דבר גונבים את כספם. להערכתו, הסיבה לכך היא המצוקה הכלכלית אותה חווים רבים בציבור הזה. "מדובר בציבור בו פעמים רבות המשפחות גדולות וההכנסות קטנות. הצורך לחסוך כסף על מנת לאפשר לילדים איזו שהיא התחלה סבירה גורם לאנשים להתפתות לכל מיני חברות קיקיוניות המבטיחות תשואות אותן לא ניתן לקבל בשום מקום מסודר. הפיתוי באותן תשואות הוא גבוה מאוד, כי הוא מאפשר לכאורה לקבל סכום גבוה מחיסכון נמוך יותר. הבעיה מתחילה כמובן כאשר מתברר שבאמת אין תשואות שכאלו, אצל אף אחד. אז העסק קורס והחוסכים נשארים בלי כלום".

עו"ד דוד פולק המסייע לחלק מהנפגעים מחברת ההשקעות של בן דודו של שלומי, טוען כי סיבה נוספת הגורמת לכך שהתופעה נפוצה במיוחד בציבור הדתי והחרדי היא הקהילתיות. "אנשים שחיים בתוך קהילה נוטים לתת אמון במי שהוא חלק מהקהילה, והאמון הזה מנוצל על ידי אנשים שלא ראויים לו. יש מחשבה אופיינית לרבים, לפיה לא יכול להיות שמישהו שמתפלל אתך באותו בית כנסת יעקוץ אותך ויעשוק את כספך, אך לצערנו מתברר שהדברים אינם כך ורבים מאוד נופלים בפח".

גורמים אחרים איתם שוחחנו, המעורים בנושא ומכירים את השטח, טוענים כי לא פעם הסיבות להשקעה בחברות שכאלו איננה כל כך תמימה, ונובעת מניסיון של המפקידים להסוות את מקורות הכסף. "אנשים ש'עובדים בשחור' ויש להם הכנסות לא מדווחות חוששים להפקיד כסף במקומות בהם הדו"חות חשופים ויש מי שעלול לשאול שאלות".

 

תחשבו על הילדים

ומה עושים על מנת לא למצוא את עצמנו באותו המקום?

לדברי עו"ד פולק, ישנם כמה צעדי זהירות אותם יכול כל אחד לנקוט, ועל ידם להבטיח כי כספו לא יפול לידיהם של תאבי בצע אשר יעשו בו כבתוך שלהם. "הכלל הראשון והחשוב ביותר הוא לא לעשות עסקים בתוך המשפחה. ובמובן זה משפחה איננה רק משפחה ממש, אלא כל מי שמערכת היחסים איתו מושתתת על יחסים אישיים קרובים. מערכות יחסים שכאלו משבשות את היכולת שלנו לראות נכוחה את המתרחש לנגד עינינו, ויוצרות אמון מוגזם ולא מוצדק בצד השני. כלל נוסף הוא פיזור של ההשקעות. כבר אמרו חכמנו זכרונם לברכה 'לעולם ישליש אדם מעותיו'. לא יכול להיות מצב שבו כל חסכונותיו של אדם מנוהלים במקום אחד, ובמיוחד במקום שבו ההסדרה והפיקוח אינם מהמשובחים. מצב כזה מזמין צרות, גם אם אף אחד איננו בעל כוונות זדון או כוונות פליליות".

מעבר לכך, ממליץ עו"ד פולק להימנע עד כמה שניתן מהשקעת כספים באמצעות חברות קטנות ובלתי מוכרות בשוק, ולהיצמד עד כמה שניתן לגופים גדולים ומפוקחים. "חברה קטנה, אשר איננה כפופה לכללים הנוקשים החלים על הבנקים ועל הגופים המוסדיים המנהלים השקעות בהיקפים גדולים, היא מקור לצרות. המקרה של שלומי ובן דודו איננו המקרה היחיד, ובעיצומם של ימים אלו ממש ישנם אנשים נוספים אשר מפקידים את כספם בחברות שכאלו, ולצערנו עלולים להפסיד חלק גדול ממנו או אפילו את כולו". נקודה נוספת אותה מעלה עו"ד פולק מתוך הפרשה בה הוא מטפל נוגעת לנושא הדיווחים: "האמון הרב אותו רחשו המפקידים היה להם לרועץ, בין השאר מכיוון שלא קיבלו מעולם דיווח מסודר על הנעשה בכספם. מי שמשקיע את כספו בכל אפיק שהוא חייב לדרוש ולקבל דיווח חודשי מסודר על הנעשה בכסף. כשמדובר בחברות פרטיות שאינן מפוקחות על ידי הרגולטור, יש לדרוש גם אישור של רואה חשבון על אמינות הדיווח. זאת מכיוון שדיווחים ניתן גם לזייף, כפי שלמדו קורבנותיו של ברנרד מיידוף".

תמרור אזהרה נוסף אותו מציין עו"ד פולק הוא הבטחה של תשואות חריגות: "בעולם שלנו אין קוסמים, ומי שמבטיח תשואות גבוהות באופן ניכר מהתשואות המקובלות בשוק עושה את זה בדרך כלל על ידי העלאת רמת הסיכון. במצב כזה עלולות תמיד להיות נפילות, והכסף עשוי לרדת לטימיון. במקרה שבו אני טיפלתי החל מעשה המרמה כאשר הועבר כסף מחשבונותיהם של חלק מהלקוחות על מנת לכסות תשואות גבוהות שהובטחו ללקוחות אחרים ומנהלי החברה לא יכלו לעמוד בהם. הפיתוי העומד בפני מנהלי החברה 'ללוות' מחשבון לחשבון על מנת לעמוד בהתחייבויותיהם הוא גבוה, אולם בסופו של דבר מדובר בגניבה, פשוטו כמשמעו, אשר סופה הוא בהעלמותו של כל הכסף ובהותרתם של המפקידים חסרי כל".

בסיומה של שיחתנו מבקש עו"ד פולק לשגר זהרה חריפה מאוד לכל מי שאיננו נזהר ואיננו שומר על הכללים הללו: "כשאדם בעל משפחה וילדים משקיע את כספו אצל יועץ מפוקפק שכזה, הוא מסכן לא רק את עצמו אלא גם את עתידם הכלכלי של ילדיו. אדם שבעקבות מקרה כזה נשאר בחוסר כל, לא יוכל לתת לילדיו אפילו סכום כסף מינמלי על מנת לסייע להם להתחתן ולהתחיל את חייהם בצורה סבירה, ולמעשה דן אותם להתחיל את חייהם בחוסר כל ולעיתים אף בחובות. גם אם אתם מוכנים להסתכן, חישבו על הילדים והיזהרו".