בשבע 436: יקר שם בחוץ

האינפלציה בישראל חרגה באופן ניכר כלפי מעלה מהיעד אותו קבעה הממשלה, והיא עומדת כיום על 4.2 אחוזים

שלמה פיוטרקובסקי , י"ח באדר ב תשע"א

המדדים האחרונים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לחודש ינואר ולחודש פברואר, אינם נראים גבוהים במבט ראשון. אולם מי שיסתכל על נתון נוסף אותו מפרסמת הלשכה במקביל, 'קצב האינפלציה המצטבר ב-12 החודשים האחרונים', יגלה שהאינפלציה בישראל חרגה באופן ניכר כלפי מעלה מהיעד אותו קבעה הממשלה, והיא עומדת כיום על 4.2 אחוזים, לעומת 1-3 אחוזים אותם קבעה ממשלת ישראל כיעד לבנק ישראל.

יו"ר פעילים שוקי הון, יורם גבאי, מסביר כי הסיבה שהאינפלציה בישראל איננה מעוררת את תשומת הלב הציבורית נובעת מהעובדה שהנתונים שהתפרסמו עד היום אינם מושכי עין. "כשמתפרסם מדד פברואר והוא עומד על 0.3 אחוז, למרבית האזרחים זה נשמע מדד סביר וכלל לא גבוה. אולם מי שקצת מבין בעונתיות ובציפיות יודע שהמשמעות היא שהאינפלציה גבוהה בהרבה מהרצוי והחזוי. הציבור כן יתעורר אם מדד חודש אפריל יהיה פתאום במקום 0.5 אחוז 0.9 אחוז או משהו בדומה לזה. אז תשמע פתאום את הזעקה והדרישה לצעדים כלכליים משמעותיים".

"הפכנו למדינה שיקר לחיות בה" | הפגנה בת"א נגד עליות המחירים | צילום: פלאש90'

גבאי מציין כי הסיבה העיקרית לאינפלציה נעוצה במצבו הטוב של המשק, אשר מאפשר לבעלי העסקים הגדולים להעלות מחירים בלי לשלם את המחיר הכרוך בהפחתת כמויות המכירה. "בעל עסק תמיד מעוניין להעלות מחירים על מנת להגדיל את הרווחים, אלא שבמצב רגיל השוק לא מאפשר לו העלאה שכזו, משום שהיא תפגע במכירות. במצב בו השוק נמצא בגאות ואנשים מוכנים לפתוח את הכיס, נוצר תמריץ להעלאת מחירים היוצר אינפלציה". גבאי מציין כי מצב זה, כשהוא מתחבר לשקל החזק כיום יותר מאי פעם, מביא לכך שיוקר המחיה בישראל במונחי כוח קנייה עלה מאוד וכיום ישראל הפכה למדינה שיקר לחיות בה ולצרוך בה.

תוצאה נוספת של עליות המחירים היא התגברות הלחצים להעלאות שכר, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. לדברי גבאי, אשר שימש בעבר בתפקידים בכירים במשרד האוצר, "המציאות היא כיום שהשכר עולה, גם במונחים נומינליים וגם במונחים ריאליים, דבר שניתן לראות כאשר אנו מסתכלים על נתוני השכר המתפרסמים על ידי הלמ"ס ועל ידי גופים שונים כמו למשל התעשיינים". גבאי מציין כי הסכמי השכר החדשים אשר נחתמים בימים אלו במגזר הציבורי טומנים בחובם סיכון כבד לפריצת מסגרת התקציב ולאיבוד רסן, אשר יוביל למשבר דומה לזה שפרץ בישראל בשנת 96' עקב העלאות השכר הלא מבוקרות בשנים 93'-94', תקופת שר האוצר בייגה שוחט. "אם עליות שכר של 25 אחוזים יהפכו לנורמה, אנו עלולים להיקלע למשבר דומה לזה שאירע בשנים ההן, אז עלה השכר במגזר הציבורי בשיעור חד של 25-30 אחוזים ויצר משבר פיסקאלי קשה".

מורדים בהסתדרות

ביום ראשון, מוצאי פורים, נפל דבר בעולם יחסי העבודה בישראל. מרכז העובדים הסוציאליים הצביע ברוב לא גדול נגד קבלת הסכם השכר שהוצע לו על ידי ראשי האיגוד, הסכם שהושג במשא ומתן בין האוצר וההסתדרות בראשותו של עופר עיני. מדובר למעשה בהכרזת עצמאות ראשונה של אחד האיגודים המקצועיים החברים בהסתדרות, שכמובן לא התקבלה בעין טובה על ידי ראשי הארגון. יו"ר ההסתדרות עיני לא הפעיל אמנם את 'נשק יום הדין', אשר מתיר לו לחתום על ההסכם בשם העובדים הסוציאליים למרות התנגדותם, אולם החלטתו להפסיק ולסייע לעובדים הסוציאליים במו"מ שקולה למעשה להכשלתו של המנשא ומתן. זאת משום שהאוצר איננו מוכן לנהל מו"מ שאינו זוכה לגיבוי ההסתדרות.

ההסכם אותו דחו העובדים הסוציאליים כלל כמה הישגים לעובדים, אולם לטענתה של קבוצת חברים צעירים יחסית במרכז איגוד העובדים הסוציאליים לא הציג את המהפכה המשמעותית לה קיוו החברים. על פי ההסכם, שכאמור לא אושר, היו אמורים העובדים הסוציאליים במגזר הציבורי לזכות בתוספת שכר ממוצעת של 25 אחוז. עוד סוכם כי יינתן לכלל עובדים הסוציאליים מענק חד פעמי בסך 2,000 שקלים. התוספות ישולמו לעובדים הסוציאליים בארבע פעימות שיסתכמו ב-1,100 שקל. עוד סוכם על תוספת של 50 תקנים ברשויות המקומיות. עם זאת, על פי ההסכם שהוצע, שבוע העבודה של העובדים הסוציאליים יוארך בשעה וחצי ויכלול 40.5 שעות עבודה, לעומת 39 שעות כיום. באשר לעובדי העמותות נקבע כי שכרם לא יפחת משכר מינימום של 6,000 שקל. המדינה תפקח על שכר זה באמצעות דו"חות של רואי חשבון, ביקורות פתע והתחייבות חוזית, שאי-עמידה בה תוכל להוביל לביטול ההתקשרות.

ברקע ההחלטה המפתיעה של מרכז העובדים הסוציאליים עומד 'מאבק דורות' ביחסי העבודה בישראל. החבורה הוותיקה של ראשי העבודה המאורגנת בישראל, אותה מייצגת ההסתדרות ועופר עיני בראשה, מתמודדת בשנים האחרונות עם קבוצה צעירה יחסית, בעלת תודעה סוציאליסטית חזקה, המרוכזת בשני ארגוני עובדים חדשים קטנים: 'כוח לעובדים' ו'מען'. הישגים אשר נתפשים בעיני אנשי ההסתדרות כהיסטוריים, נתפשים בעיני אותה חבורה צעירה כ'עוד קצת מאותו דבר' ולא כשינוי תודעתי. אנשים כעופר עיני נתפשים בעיניהם כמשתפי פעולה עם הסדר החברתי הקיים. זאת במידה רבה לאור היחסים ההדוקים של עיני עם ראשי ארגוני המעסיקים המייצגים את בעלי ההון.

בשלב זה נראה כי שביתת העובדים הסוציאליים איננה עומדת בפני סיכום קרוב, והשאלה מי ימצמץ ראשון מקבלת תוקף מחודש. נכון למועד כתיבת שורות אלו, כלל לא ברור מתי וכיצד יתחדש המשא ומתן בין הצדדים, והסוף כלל איננו נראה באופק.