בשבע 436: מחפשי האוצרות

"וי! תראו מה מצאתי!" הוא קרא, "אני לא מאמין! יש כאן את מחזיק המפתחות שקבלתי מהרב בשנה שעברה, זה עם התהלים הקטן!

אסתי רמתי , י"ח באדר ב תשע"א

"ילדים, ראיתם אולי את המג... אוי, הנה הוא! אפשר אולי לדעת מה אתם עושים כאן?"

אמא נעמדה בפתח חדר הילדים, והביטה בהשתוממות במבנה המוזר שעמד באמצע השטיח. השולחן הקטן היה הפוך, במרכזו עמד המגב האבוד שלה, ומגבת הרחצה של גלעד התנופפה מקצהו. בין רגלי השולחן ישבו שלושת הילדים: גלעד, מאיר ויואב, כשלראשיהם מטפחות צבעוניות.

"אנחנו שודדי ים, אמא!" קרא יואב בעליזות, "ואנחנו שטים עכשיו לאי המטמון".

"יש שם זהב וכסף והכל", אמר מאיר, "ויש לנו אפילו מפה".

"המגבת זה מפרש", הוסיף בגאווה גלעד, "נכון שזה ממש נראה כמו אניית שודדים?"

"אהמ", השתעלה אמא, "כן, עכשיו שאתה אומר לי... כן, זה באמת נראה כמו אנייה. אבל ילדים, אני צריכה את המגב שלי. נשפך משהו במטבח, ואני חייבת לשטוף".

הילדים התבוננו זה בזה. "אוף!" הם אמרו בבת אחת.

"וחוץ מזה", המשיכה אמא, "דווקא היו לי תכניות בשבילכם. עוד מעט פסח, ורציתי שתתחילו לסדר את החדר שלכם".

"מה, היום?! אבל רק עכשיו היה פורים", התפלא מאיר.

אמא צחקה. "תאמין לי, פורים ופסח קרובים מאוד. יש הרבה עבודה, ואני צריכה עזרה. חוץ מזה, לנקות לפסח יכול להיות די מעניין. בואו, אני אראה לכם מה בדיוק אני רוצה שתעשו".

ספינת השודדים פורקה באופן זמני (אמא הבטיחה לילדים שאחרי שיסיימו את המשימות היא תשאיל להם שוב את המגב שלה), והילדים התחילו לעבוד. כל ילד היה אחראי לסדר ולנקות את המיטה שלו, ואת המגירה האישית. מאיר החליט להתחיל מהמגירה, והוא הוציא אותה ממקומה, ושפך את התכולה על השולחן.

"וי! תראו מה מצאתי!" הוא קרא, "אני לא מאמין! יש כאן את מחזיק המפתחות שקבלתי מהרב בשנה שעברה, זה עם התהלים הקטן! ואני הייתי בטוח שאיבדתי אותו... הי, ויש כאן גם את פוג הזהב שהרווחתי משלומי! אתם יודעים כמה זמן חיפשתי אותו?!"

ובינתיים, גלעד לקח את המטאטא הגדול והתחיל לטאטא מתחת למיטה. "הנה הכיפה הבוכרית שלי!" הוא שמח, הרים את הכיפה המאובקת מהרצפה וניער אותה היטב. "ורק שנייה... מה זה שם?" המטאטא נתקע, וגלעד משך אותו בחוזקה החוצה. "הכדור שלי!" הוא צעק "תראו, מצאתי את הכדור האדום! איך לכל העגבניות והמלפפונים הוא הגיע מתחת למיטה?"

"זה בטח היה כששחקנו איתו כאן בחדר", נשמע קולו העמום של יואב מתחת למיטה שלו. "וי, תראו כמה יש כאן!" וידו האחת הופיעה לפתע והחלה להעיף מטר של גרביים מלוכלכות לכל עבר. 

"אמא תשמח", אמר גלעד, "היא תמיד מתלוננת שכל הגרביים שלנו נעלמות".

"ויש עוד מישהי שתשמח", נשמע שוב קולו על יואב "הספרנית", וספר ספרייה החליק החוצה במהירות ממתחת למיטה ועצר במרכז החדר.

במהלך השעה הבאה הצטברה ערימה מכובדת מאוד של מציאות במרכז החדר: שלוש עשרה גרביים בודדות, חמש גולות (מתוכן שתיים שוות ממש), חבילת קלפים, שנים עשר שקלים ושלושים אגורות, והשעון האבוד של יואב, שכולם היו בטוחים שהוא טבע בבריכה בקיץ.

"אתם יודעים מה?" אמר גלעד, והתבונן בערימה, "ניקיון הפסח הזה יותר שווה מלשחק בשודדי ים. שם אנחנו רק המצאנו את האוצרות, ופה הם אמיתיים! חבל רק שלא מצאנו חמץ..."

"אל תהיה כל-כך בטוח", נשמע שוב קולו של יואב, שסוף סוף זחל החוצה מתחת למיטתו. הוא הזדקף בקושי, חייך חיוך גדול, ונפנף במשהו חום ומעופש. "בא למישהו חצי ופלה?"