בשבע 436: מדעי הצבא

למרות שצולם באולפן, 'מאבק הצבעים' מצליח להעביר את הססגוניות של הסיפור הקצר

אמציה האיתן , י"ח באדר ב תשע"א

 

 'מאבק הצבעים', 'ניצוצות של קדושה'

פעם אחת יצא אל הנוף צייר מוכשר. הוא צייר ציור נפלא ובו הרים, עצים והרבה ירק. כשהגיע לשלב צביעת הציור, התלבט הצייר באיזה צבע להשתמש. כל צבע הפציר בו לבחור רק בו, מכיוון שהוא הכי יפה, הכי שמח או הכי מעניין. הצייר ניסה את הצבעים ובכל פעם צבע את הציור באחד מהם. התוצאה אף פעם לא היתה ממש מוצלחת, עד שהגיע למסקנה מדהימה.

לא אגלה לכם את המסקנה כדי שלא לקלקל את חוויית הצפייה, אבל נדמה לי שהחריפים שביניכם יוכלו לנחש לבד את ההמשך. הסרט החדש של 'ניצוצות של קדושה' נושא את השם המבטיח 'מאבק הצבעים', ואכן סיפורו עוסק במריבה בין הצבעים השונים על לבו של הצייר ושל הצופה. הוא מצולם כולו על רקע שדה צבעוני ומעניין, ומובילים אותו שני שחקנים: יואב עמיר ודורי יצחק. שניהם חביבים ומדברים בשפתם של הילדים – קהל היעד המוגדר של הסרט הזה.

'ניצוצות של קדושה' גילו כבר מזמן את נפלאות הטכניקה של צילום על רקע מסך ירוק, וכיום, אם אינני טועה, הם כבר כמעט ולא יוצאים לצלם מחוץ לאולפן. יש לזה יתרונות לא מעטים, למשל יכולת שליטה מוחלטת על סביבת הצילומים, וגם אפשרות לבנות (באנימציה) רקעים מיוחדים של תקופות היסטוריות או חלקי תבל שונים ומשונים. החיסרון הוא בעיקר בהרגשה של הצופה שהוא אינו נמצא בסביבה טבעית לגמרי. קחו למשל תמונת טבע של הרים, שמים עם עננים, ירק גבוה ופרחים, ותקפיאו את כל התנועה. משהו מעין מתן תורה – ענן לא זז, עוף לא צייץ, ועלה דשא לא נע ברוח. כך נראה הרקע של ההתרחשות בסרט 'מאבק הצבעים'. למזלו של הצופה הצעיר, השחקנים החביבים מחפים על חוסר התנועה הזה, והמשחק של יואב ודורי מושך את עיקר תשומת הלב של הצופים.

הסרט נפתח בעבודת אפטר-אפקט (תוכנת אנימציה מתקדמת) יפהפייה, המציגה בפני הצופה את השחקנים השונים. נדמה שהיוצרים קצת התאהבו ביצירה ולכן החליטו להאריך את הפתיח הזה, עד קצה גבול הסבלנות של הצופים. הסיפור עצמו עובר בצורה חביבה ביותר ובצבעוניות מרשימה. את הילדים שלי זה תפס והם צפו בסרט יותר מפעם אחת.

מדובר בסיפור קצר, שמחזיק בין 20 ל-30 דקות, וזה אכן אורך הסרט. לעיתים זה נוח ונכון (כדי שהילדים לא ידבקו למסך לזמן ארוך) ולעיתים זה קצת חסר (כשהבייביסיטר האלקטרוני נגמר עוד לפני שהספקנו להירדם). אני שמרתי את הסרט סגור בניילון, עד לזמן שבו הייתי צריך לפצות את הילדים הקטנים (כבר איני זוכר על מה), ומתברר שהפיצוי אכן היה הגון, והם קיבלו אותו בשמחה.

seret@etrog.tv