בשבע 437:חורים בכיפה

למרות שהציבו השבוע את מערכת כיפת ברזל בדרום הארץ, בצמרת צה"ל סבורים שאין בה מענה אמיתי לטרור מעזה

חגי הוברמן , כ"ה באדר ב תשע"א


שר הביטחון אהוד ברק משוכנע, כפי שהתבטא מספר פעמים בשיחות סגורות, כי האפשרות ליירט 80 אחוזים מהרקטות, תביא את המחבלים לחשוב מחדש אם כל הירי הזה כדאי להם – ובכך חשיבותה

לא במקרה לגלג ראש עיריית שדרות דוד בוסקילה באזני ראש עיריית באר-שבע רוביק דנילוביץ', במהלך ביקורם של חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת: "שלא תחשוב שהסוללה הזאת שלך. יש לה גלגלים. היום היא פה – מחר היא שם..."
מערכת 'כיפת ברזל' שהוצבה השבוע באזור הדרום, לא מהווה מענה הולם לטרור מעזה, אומרים בצמרת צה"ל | במערכת הביטחון, שהשקיעה משאבים רבים בפיתוח המערכת, טוענים לעומת זאת כי מניעת הנפילות במרכזי האוכלוסייה, גם אם באופן חלקי, מצדיקה את ההשקעה

ביום ראשון בבוקר נעשתה 'היסטוריה' בתחום המיגון בישראל: סוללה ראשונה של 'כיפת ברזל' נפרסה פריסה מבצעית, בשטח פתוח צפונית לבאר שבע. מערכת יחסי הציבור של צה"ל פעלה כדרכה, כשהזמינה את התקשורת לסקר את פריסת המערכת על כל מרכיביה – המשגרים, המכ"ם וקרון השליטה והבקרה. לוחמי גדוד 947 של מערך ההגנה האווירית הישראלי – זה שפעם נקרא נ"מ – הפעילו את המערכות, שבמהלך היום הפכו את הסוללה כולה למבצעית.

עוד קודם לכן סימן מערך ההגנה האווירית את האזורים המיושבים וכן את המיתקנים האסטרטגיים שעליהם צפויה כיפת ברזל להגן.

באורח פלא, דווקא ביום בו הוצבה המערכת הסתיים הסיבוב האחרון של ירי הרקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, ובעוטף עזה השתרר שקט יחסי.

לא תעודת ביטוח
מי שהקשיב לשלל הדוברים הצבאיים באותו יום, הבין מיד שמדובר בפריסה שהיא יותר פסיכולוגית מאשר ממשית. שר הביטחון, אהוד ברק, ציין כי "הסוללה תיפרש באזור הדרום, ומפעם לפעם היא תשנה את מיקום הפרישה שלה על פי הצרכים המבצעיים. זאת מערכת שיכולה להחזיר ירי אם יורים לכיוונה. עם זאת, צריך לזכור שלא מדובר בכיסוי של מאה אחוז". מפקד פיקוד העורף, אלוף יאיר גולן, טען בסוף השבוע שעבר כי המערכת "איננה תעודת ביטוח". גם ראש מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר, תא"ל דורון גביש, האיש שמפקד בפועל על המערכת, הצהיר מול המצלמות כי "מערכת 'כיפת ברזל' תספק לתושבי הדרום הגנה טובה מפני ירי הטילים, אך לא הגנה הרמטית". הוא הוסיף כי "הפריסה, שהיא החלק האחרון לפני ההכרזה על המערכת כמבצעית, תימשך מספר שבועות. מדובר בשלב האחרון של הניסוי המבצעי, ובשבועות הקרובים נעבור בכמה אתרים באזור כדי לבחון את הבשלות המבצעית של המערכת".

"ההחלטה האם לשגר מיירט או לא, תילקח בזמן אמת לפי תוצאות הניסוי הנוכחי, על ידי מקבלי ההחלטות", הוסיף תא"ל גביש. בחיל האוויר הדגישו כי כרגע מדובר רק בניסוי מבצעי, וכי יעברו עוד כמה ימים עד שתגיע המערכת ליכולת יירוט וירי - אם יהיה בכך צורך.

בידי צה"ל, חשוב להזכיר, יש עד כה בסך הכל שתי סוללות של כיפת ברזל. סוללה אחת אמורה לספק מטריית הגנה למרחב בגודל עיר בינונית. באר-שבע ואשקלון כבר חורגות בגודלן מההגדרה הזו. השבוע נפרסה סוללה אחת. הסוללה שנייה, שגם היא נקלטה בחיל האוויר, תיפרס, לפי דוברי הצבא, בהתאם להוראות הדרג המדיני.

לא במקרה לגלג ראש עיריית שדרות דוד בוסקילה באזני ראש עיריית באר-שבע רוביק דנילוביץ', במהלך ביקורם של חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת: "שלא תחשוב שהסוללה הזאת שלך. יש לה גלגלים. היום היא פה – מחר היא שם..." הוא הזכיר לפחות 4 ערים בדרום שסבלו כבר מירי רקטות: אשקלון, אשדוד, שדרות ובאר-שבע. שתי סוללות לא יכולות להגן על 4 הערים הללו בעת ובעונה אחת. הן יכולות להגן לכל היותר על שתי ערים.

אי אפשר היה לטעות במשמעות הדברים: הפריסה לא תהיה קבועה והמערכות ינויידו בין הגזרות על-פי הערכת מצב שוטפת. יותר מכך:  גורמים בצה"ל הבהירו כי אין כל ערובה לכך שהסוללות יישארו בחודשים הקרובים בדרום. לצה"ל אין כל כוונה לפרוס בתקופה הקרובה את מערכת כיפת הברזל באופן קבוע בעוטף עזה. גורמים צבאיים אמרו שצה"ל מתכנן לנייד את שתי הסוללות שנקלטו לעת עתה למקומות שונים בארץ, כמו למשל לגבול הצפון, אם תתחמם גם הגיזרה הזו.

כמי שמבין את המצב לאשורו, המליץ מפקד פיקוד העורף אלוף יאיר גולן לתושבים, לא לזנוח את ההכנות האישיות שלהם על פי הנחיות פיקוד העורף. "צריך לזכור ש'כיפת ברזל' נמצאת כעת רק בשלב של בחינה מבצעית, כך שהאזרחים נדרשים עדיין להמשיך ולקיים את הוראות ההתגוננות של פיקוד העורף. לא להקל בזה ראש. גם אחרי שיש יירוט - רסיסים עלולים לנחות על הארץ", הזהיר אלוף גולן.

סיוע מיוחד מארה"ב צורך פיתוחה. מערכת 'כיפת ברזל' | צילום: רויטרס

הגנה לקראת העקירה

כמה מילים על המערכת: מערכת "כיפת ברזל" נחשבת להישג משמעותי של התעשיות הביטחוניות בישראל. המערכת מורכבת ממכ"ם חיפוש והנחיה, מרכז בקרה וטילי יירוט. טיל היירוט המכונה טמיר, מצוייד בראש ביות אלקטרו-אופטי ומספר משטחי ניהוג, המקנים לו כושר תמרון גבוה.

מכ"ם המערכת מזהה שיגור של רקטה, ומעביר מידע על מסלול מעופה למערכת השליטה והבקרה (שו"ב), המחשבת לפי מידע זה את מקום הפגיעה הצפוי. אם המיקום מצדיק יירוט, איזור בנוי למשל, או מתקן חשוב, משוגר טיל יירוט נגד הרקטה. הראש הקרבי של טיל היירוט מתפוצץ בסמוך לרקטה, באמצעות מרעום קרבה, קודם שהגיעה אל מטרתה, במקום שבו לא צפוי נזק לצד המיירט. אם החישוב מראה שהרקטה העוינת תיפול בשטח פתוח, או במקום שלא מסכן אנשים, הטיל המיירט יישאר בכן השיגור.

המערכת נותנת מענה לרקטות בעלות טווח מינימלי של 4-4.5 ק"מ,  כמו הקסאמים הפרימיטיביים יחסית של החמאס, ועד לטווח מקסימלי של 70 ק"מ דוגמת רקטות הפג'אר 5 המצויות בידי חיזבאללה, ואשר על פי חלק מהידיעות הוברחו גם לרצועה, הגם שעדיין אין הוכחות לכך.

חבלי הלידה של המערכת היו ארוכים. בדו"ח מבקר המדינה 59א‏ מתאר המבקר מיכה לינדנשטראוס את סדר פיתוח המערכת. שם הוא מותח ביקורת נוקבת על מערכת הביטחון באשר לתהליך הבלתי תקין של קבלת ההחלטות, שהוביל לפיתוח מערכת כיפת ברזל.

בכ"ז בתמוז תשס"ה, שעה שצה"ל נערך למבצע הצבאי הגדול ביותר מבחינתו באותה עת – עקירת וגירוש יהודי חבל-עזה מבתיהם, לקראת הנסיגה המלאה של כוחותיו מהרצועה – החליט ראש מו"פ בצה"ל, תא"ל ד"ר דני גולד, כנראה מתוך הבנה אמיתית לאן תוביל ההתנתקות, על מימוש תוכנית "כיפת ברזל" נגד ירי קסאמים, שתכלול מחקר מערכת והדגמה, פיתוח בהיקף מלא, הצטיידות ולוח זמנים.

שבועיים אחרי שהסתיימה מלחמת לבנון השניה במהלכה ירה חיזבאללה רקטות לעבר כל צפון הארץ בלי שצה"ל יצליח למנוע את הירי, הודיע שר הביטחון דאז עמיר פרץ כי "כיפת ברזל" הוא "הפרויקט החשוב ביותר כרגע, ועל כן יש לשקול להגדיר את תוכנית הפיתוח כ'תוכנית חירום' ולזרזה ככל האפשר".

שלושה חודשים אחר כך, הינחה מפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) את רפאל להתחיל בפיתוח בהיקף מלא של פרויקט "כיפת ברזל". שבועיים אחר כך החליט שר הביטחון עמיר פרץ כי מענה לרקטות לטווח קצר מחויב והכרחי וכי המענה הנבחר הוא "כיפת ברזל", ונדרש עבורו תקציב חיצוני.

ההסכם בין רפאל ומשרד הביטחון על פיתוח המערכת נחתם רק חצי שנה אחר כך. האישור הסופי של שר הביטחון, הפעם אהוד ברק, ניתן שנתיים אחרי שהצעד הראשון נעשה.

הניסויים הוכתרו בהצלחה

הניסויים היו מוצלחים יותר. בקיץ תשס"ט הסתיימה סדרת ניסויים מוצלחת במערכת בדרום הארץ. המערכת יירטה מספר רקטות שדימו טילי קסאם. במערכת שולבו לראשונה מערכת מכ"ם תוצרת אלתא וכן מערכת שליטה ובקרה. כל המערכות פעלו כשורה.

חודש לפני-כן קבע מפקד חיל האוויר, עידו נחושתן, שגדוד 947 של מערך הנ"מ, ששימש כגדוד טילי כתף מסוג סטינגר, יוסב מגדוד נ"מ טקטי ליחידת ההקמה של מערכת "כיפת ברזל".

בחורף תש"ע, השלימה המערכת ניסוי יירוט מוצלח בדרום ישראל. במסגרת ניסויים שנערכו משך יומיים בשדה ניסויים של מערכת הביטחון בדרום, התמודדה "כיפת ברזל" לראשונה מול מספר טילים במקביל, כל הטילים יורטו על ידי המערכת בהצלחה מלאה. המערכת עקבה אחרי הטילים, שיערכה את מסלולם, תכננה את מסלולי היירוט ושיגרה את המיירטים שהשמידו את המטרות.

הניסויים האחרונים בוצעו לפני כחודש, בשדה הניסוי שדמה שבדרום. בניסוי תירגלה המערכת חמישה תרחישים שונים של שיגור רקטות לטווחים שונים. בכולם הצליחו הטילים המיירטים של משגרי כיפת הברזל ליירט ולהשמיד בהצלחה את הרקטות. זה היה הניסוי אחרון לפני הפיכת המערכת למבצעית.‏

לאחר סיום פיתוח המערכת התברר כי צה"ל איננו מוכן להקציב לה מימון, ומעדיף להקציב את המימון שברשותו למערכות התקפיות. בצה"ל אפשר לשמוע את הטענה, שאינה משוללת היגיון, כי עלות טיל יירוט, שעלותו מוערכת בין 20 ל-50 אלף שקל, יקרה מדי, בוודאי מול רקטה שעלותה כמה מאות שקלים לכל היותר. במערכת הביטחון דוחים את הטענות ואומרים כי על אף העלויות, מחיר של נפילת רקטה בשטחים מאוכלסים, עם כל המשמעות הכלכלית והפסיכולוגית שלה, יהיה יקר הרבה יותר. לפני כשנה פורסם כי נשיא ארצות הברית ברק אובמה הקציב כסיוע מיוחד תקציב של 205 מיליון דולר להצטיידות ישראל במערכות כיפת הברזל.

העיסוק הציבורי המרובה ב'כיפת ברזל' מצביע על כך שבמקום שישראל תמצא פתרון להפסיק את ירי הקסאמים מהרצועה, היא מסתפקת בחיפוש דרכים להתגונן מולו. הבעיה עצמה נשארת לא פתורה. שר הביטחון אהוד ברק משוכנע, כפי שהתבטא מספר פעמים בשיחות סגורות, כי האפשרות ליירט 80 אחוזים מהרקטות, תביא את המחבלים לחשוב מחדש אם כל הירי הזה כדאי להם – ובכך חשיבותה.

3 שכבות הגנה מפני טילים

"כיפת ברזל" היא מערכת העומדת בפני עצמה –  אבל היא גם מרכיב אחד במערכות ליירוט טילים, בתוכנית ההגנה הרב שכבתית של מערכת הביטחון, המפותחת כולה על ידי התעשיות הביטחוניות הישראליות. שכבות אלו אמורות לשפר את יכולת ההגנה של מדינת ישראל, ולספק הגנה רב-שכבתית נגד טילים, באופן שתאפשר יירוט מוצלח של טילים ורקטות מכל הסוגים ומכל הטווחים - מפצמ"רים ורקטות שמייצר החמאס, ועד לטילי ה'שיהאב' האיראנים.

"כיפת ברזל" היא השיכבה הראשונה. מעליה קיימת שכבה נוספת - מערכת "קלע דוד" המוכרת בשם "שרביט קסמים", גם היא תוצרת "רפא"ל", שאמורה לספק מענה לטילים לטווח בינוני-ארוך. ה'לקוחות' שלה הם רקטות כמו ה'זילזאל' של חיזבאללה, שעשו שמות בצפון הארץ כולל חיפה במלחמת לבנון השניה. עד כה לא היה לצה"ל מענה אמיתי לרקטות כאלו. בתחילת חודש ינואר ביצעה המערכת ניסוי טיסה בתצורה מבצעית.

השיכבה השלישית היא מערכת ה'חץ', המיועדת נגד טילים ארוכי טווח דוגמת הסקאדים העיראקיים וטילי השיהאב האיראניים. מערכת ה"חץ 2" אמורה ליירט טילים בליסטיים בשלב הצלילה שלהם לכיוון ישראל, בטווח של כ-250 ק"מ. השיכבה העליונה הינה "חץ 3", שישראל הרשמית שומרת עדיין את תכונותיו בסוד. על פי פירסומים זרים, ה"חץ 3", יהיה מסוגל להביא ליירוט מוקדם של טילי השיהאב האיראניים בגובה רב, מעל 500 ק"מ, כזה שלא יסכן את ישראל. מערכת ה"חץ 3" היא פרויקט משותף של התעשייה האווירית וחברת בואינג מארה"ב וצפויה להיות מבצעית לקראת שנת 2012.