בשבע 437: כנסת לחוד וממשלה לחוד

הצעות חדשות לשינוי שיטת הממשל ראוי שיציעו פתרון לבעיית השוחד הפוליטי שבאמצעותו קונים ראשי ממשלות את אצבעות הח"כים

עמנואל שילה , כ"ה באדר ב תשע"א

הצעות חדשות לשינוי שיטת הממשל ראוי שיציעו פתרון לבעיית השוחד הפוליטי שבאמצעותו קונים ראשי ממשלות את אצבעות הח"כים | ספרו של עמוס עוז תורגם לערבית, אבל האיסור 'לא תרצח' עדיין לא

אחת לכמה שנים מתעוררת קבוצה חדשה של אישי ציבור ומחקר ומציעה שינויים בשיטת הממשל בישראל. הצעה משותפת לרוב הקבוצות, שגם מתממשת בהדרגה, היא העלאת אחוז החסימה. היו שנים שבהן בחירה ישירה לראשות הממשלה נראתה כבשורה הגואלת, אך ההצבעה בשני פתקים בוטלה לאחר שני סיבובים בלבד, שבעקבותיהם נוצר הרושם שהשיטה מחלישה את כוחן של המפלגות הגדולות. אז חזרנו לשיטה הישנה, אך חלוקת המנדטים בכנסת הנוכחית מוכיחה שגם כך כוחן של המפלגות הגדולות לא מובטח.

קבוצת אישים בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, הגישה השבוע ליו"ר הכנסת רובי ריבלין הצעה מקיפה לשינויים בשיטת הממשל בישראל. העובדה שהקבוצה הזאת פועלת בסביבתו של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' היא סיבה טובה להתייחס להצעותיה בחשדנות. את הכיוונים שאליהן חותרת הנהלת המכון כבר ראינו במסגרת מיזם אחר מטעמו, 'חוקה בהסכמה', שם נעשה ניסיון מרחיק לכת לקבע את דמותה של ישראל כמדינת כל אזרחיה.

בכל אופן, הצעת שינויים בשיטת הממשל לא צריכה להישאר נחלתם של חוגי השמאל. כמו למחנה הנאור כך גם לציבור המסורתי-שמרני, רוב הציבור בישראל, יכולות להיות הצעות משלו, שחלקן מקדמות נושאים שבקונצנזוס ומקצתן נועדו להגדיל את כוחו ואת סיכוייו.

יש מי שבעיניהם התופעה המסוכנת ביותר במערכת הפוליטית בישראל היא כוח הסחיטה של המפלגות הקטנות. מבחינתם, חיזוק כוחה של מפלגת השלטון מול שותפותיה הקואליציוניות היא מטרה מרכזית שצריכה לעמוד לנגד עיניו של כל מי שמציע שינויים בשיטה. אך יש מי שנכוו לא מהמפלגות הקטנות אלא דווקא מראשי המפלגות הגדולות, שהשתמשו בשוחד פוליטי כדי לגבש רוב קואליציוני שאיפשר להם להפר את הבטחותיהם לבוחרים. הבוחרים הנבגדים הללו יבקשו קודם כל לצמצם את יכולתו של ראש הממשלה להשתמש בקולות קנויים של ח"כים משוחדים כדי לסלול את דרכו אל הסטייה האידיאולוגית.

במשטר הנהוג כיום ראש הממשלה אינו זקוק למאמץ רב כדי לגייס תמיכה פרלמנטרית למדיניותו הסותרת את הבטחותיו. במקום לפעול על פי רצון העם המתבטא בעמדת נבחריו, ראש הממשלה משחד חלק מהנבחרים במשרות מיניסטריאליות. ברגע שהם חברים בממשלה, האצבע שלהם בכנסת מובטחת לו כמעט בכל מקרה. רק במקרים נדירים הם יסכנו את כיסאם ויצביעו לפי צו מצפונם.

זכורה לרע התנהגותו של ראש הממשלה שרון ערב הגירוש מעזה, כאשר הידק את נאמנותם הקואליציונית של כמה ח"כים מתנדנדים במפלגתו באמצעות חלוקה של משרות שרים וסגני שרים. גם המהלך שעשו לאחרונה ברק ונתניהו, שבמסגרתו פרשו ממפלגת העבודה חמישה ח"כים שארבעה מהם מונו לשרים, מדיף ריח מצחין למדיי.

הפתרון כרוך בחקיקה שתקבע כי חבר כנסת אינו יכול לכהן כשר. המפלגות החברות בקואליציה יבחרו שרים מתאימים למשרדים שיוקצו להן, בעוד הח"כים שנבחרו לכהן כמחוקקים יישארו למלא את תפקידם בכנסת. אם תחליט מפלגה מסוימת שהיא רוצה למנות דווקא ח"כ לתפקיד שר, הוא יתפטר מהכנסת וח"כ אחר ייכנס במקומו. השיטה הזאת תבטיח שחברי הכנסת יצביעו לגופו של עניין, ולא על סמך הבטחה שיקבלו בתמורה ג'וב נחשק בממשלה.

למפלגות הציונות הדתית מומלץ לאמץ את השיטה הזאת באופן וולונטרי, גם אם לא תתקבל כחוק בכנסת.  היא תאפשר פעילות של אישים רבים יותר במערכת הפוליטית, וכך תגבר השפעתן של המפלגות הללו גם בכנסת וגם במשרדי הממשלה. גם הוויכוחים בשאלת עיתוי הפרישה מממשלה הסוטה מן הדרך יוכלו להיות מרים הרבה פחות אם מי שינהלו אותם יהיו חברי כנסת נטולי אינטרס אישי, ולא שרים החשודים בקושי נפשי לוותר על מנעמי המשרד הממשלתי. 

לא עוז ולא מוסר

ימים לא קלים עוברים ככל הנראה על מרוואן ברגותי, המרצה בכלא הישראלי עונש מאסר של חמישה מאסרי עולם ועוד ארבעים שנות מאסר. מחלה קשה תקפה את בנימין בן-אליעזר, הפוליטיקאי הישראלי הבכיר שרואה בו פרטנר לשלום וקרא לא פעם לשחררו מהכלא. עוד מעריץ שלו בפוליטיקה הישראלית, חיים (גו'מס) אורון, פורש מהנהגת מרצ ומהכנסת.

אבל לא אלמן ישראל וגם לא יתום ישמעאל. אור חדש האיר לאחרונה את מחשכי כלאו של הרוצח הפלשתיני. עמוס עוז, הסופר ואיש הרוח, שלח אל ברגותי לקריאה את ספרו רב-המכר 'סיפור על אהבה וחושך' מתורגם לערבית. כעת יוכל ברגותי לנצל את החלל שנותר בסדר יומו כדי להרחיב את השכלתו הספרותית. מי יודע, אולי בנוסף ללימודי הדוקטורט באוניברסיטת קהיר שאפשרו לו שלטונות הכלא הישראלים בתקופת מאסרו, יבקש הרוצח המשכיל להוסיף לעצמו גם תואר או שניים בספרות. 

ברגותי, מנהיג ארגון התנזים וקבוצות הטרור של 'גדודי חללי אל-אקצה', נתפש בביתו ברמאללה במהלך מבצע 'חומת מגן', ונשפט על חלקו באירועי פח"ע רבים שבמהלכם נרצחו חמישה ישראלים. מחבלים בדימוס מסוגו של אבו-מאזן זכו להלבנת פשעיהם במסגרת תהליך אוסלו, לאחר שהתחייבו לעלות על דרך המשא ומתן ולזנוח את דרך הטרור. אבל ברגותי המשיך גם לאחר אוסלו לשמש זרועו הטרוריסטית הארוכה של יאסר ערפאת, שניהל מול ישראל משחק כפול ופעל להשגת מטרותיו בדרך המשא ומתן ובדרך הטרור, לסירוגין ובמקביל. כשערפאת ביקש ללחוץ על ישראל באמצעות רצח ופיגועים, ברגותי וארגוניו היו שם בשבילו כדי להוציא אל הפועל את המעשים המתועבים ביותר.

עמוס עוז, שיש הרואים בו את גדול סופרי ישראל בימינו, נוהג לרדת מפעם לפעם ממגדל השן הספרותי, להתייצב על במה של עצרת שמאל או בעמוד השער של אחד העיתונים הששים להתמסר להגיגיו, ולהטיף לעם היושב בציון את לקחי מוסרו השמאלני. זכורה לרע אחת ההזדמנויות הללו בה ניצל מעשי אנשים בודדים בימין כדי לנסח אמרי שפר מכלילים אודות "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטיים, פרוגרומיסטים ורוצחים". אבל אל הרוצח המורשע ברגותי, ששלח מחבל מתאבד להתפוצץ במסעדת 'סי פוד מרקט' בת"א, אין לו מילים קשות מהסוג הזה. כלפיו הוא מתנסח באדיבות מתחנפת, ומביע את תקוותו להתראות איתו בקרוב "בשלום ובחופש". נכון שכבר התרגלנו לכך שלמען "השלום" מותר לטהר כל שרץ. ובכל זאת נדמה כי מזמן לא נתקלנו בביטוי מובהק כל כך של קהות חושים מוסרית, של מצפוניות סלקטיבית. מסתבר שאת 'סיפור על אהבה וחושך' אפשר לתרגם לערבית, אבל הציווי "לא תרצח" יכול להיאמר רק בעברית.

מדי שנה בפרוס ימי פרס הנובל עוקבים אצלנו בציפייה דרוכה אחר סיכוייו של האיש שלנו, עמוס עוז, לקבל סוף סוף את הפרס היוקרתי לספרות. ייתכן שלאחר מפח הנפש שנחל פעם אחר פעם בקטגוריית הספרות, מבקש לו כעת עוז את פרס נובל לשלום. העיוורון המוסרי שמגלה עמוס עוז בחיזוריו אחר הרוצח ברגותי אולי יועיל לו כדי לקבל מן הגויים עוד פרס כזה או אחר, אך גם יגרום לכך שפחות ופחות יהודים ירגישו שותפים בשמחתו.